שפת גוף היא מולדת או נלמדת?
שאלה שנשאלת לרוב היא: האם שפת גוף היא גנטית או תרבותית? מולדת או נלמדת? הרבה מחקרים נערכו כדי להבין את התשובה. חוקרים הגיעו למסקנה כי ישנן תנועות גנטיות מולדות וישנן שנרכשות במהלך החיים. הם גילו שחיוך אצל ילדים שנולדו עיוורים או חירשים מופיע באופן בלתי תלוי בלמידה או חיקוי – משמע שחיוך הוא עיוות מולד. יחד עם זאת, התרבות והסביבה החיצונית מניעה אותנו לעשות תנועות מסוימות שניתנות ללימוד.
"ברומא התנהג כרומאי"
ישנם מקומות בעולם שתנועות אגודל המופנה מעלה יש לה משמעות של עצירת טרמפים. במקומות אחרים תנועה זו מסמלת: "לא לדאוג" או "כל הכבוד". ומנגד משמעות התנועה הזאת בארצות מסוימות היא: "ברוגז" או "לך מפה". דוגמא זו באה להמחיש כי ישנן תנועות שמקורן בלמידה של תרבויות שונות.
כמו כן, ישנן שלושה חלקים נוירולוגים המשפיעים על תנועות האדם: המחשבה, התחושה והרגש.
בגיל ההתבגרות מתחיל תהליך של בחירת תנועות ומתחילים לפתח מחשבה והפעלת שיקולים של מה להעלים מהסביבה ומסתירים חלק מהמציאות. לדוגמא: נערה אומרת לאימה שהלכה לחברה, אך לא סיפרה לאיזה חברה.
ישנו גם צורך עז להראות ש"אני שווה יותר ממה שאני". התופעות הללו הם מערכת חברתית נתונה. בן אדם לא מסוגל להתמודד ולחיות עם מצפון לא נקי, לכן הקב"ה נתן לנו מנגנון פיצוי שמאזן את הגוף – ואלו הן התנועות.
מכאן שהתנועות הן התוצאה. אנחנו בודקים את סיבת התוצאה (התנועה).
ילדים קטנים הכי "שקופים" בשפת הגוף שלהם, הם הכי ישירים. וזאת משום שתהליך ההבשלה והבגרות עדיין לא חל בהם. ילדים אינם בוחרים תנועות שנובעות מחשיבה של מה להעלים מהסביבה ואינם בוחרים להסתיר את המציאות. לכן במקרים של חקירות משפטיות בוחרים השופטים לחקור את הילדים בחדרים פרטיים כדי לגלות את כל האמת לפי מקרה הצורך.
בברכה,
אורית גמליאל
מאבחנת ותרפיסטית רב תחומית ומרצה בקמפוס החרדי תילתן בת"א.