תַּפְקִידָתָם או תַּפְקִידָם?

מאת אליהו גמליאלי – חוקר ומח"ס הדקדוק העברי –  “חקרי לשון”, “מענה לשון” , “אמרי לשון”  

בברכת הלבנה יש מלה שהרבה שואלים מהו הנוסח הנכון ואיך נכון יותר לומר, תַּפְקִידָתָם או תַּפְקִידָם?

ובכן, תַּפְקִידָם הוא שם בזכר בכינוי הנסתרים, שהנפרד שלו הוא תַּפְקִ֫יד במשקל תַּפְעִ֫יל במלרע, כמו: תַּכְרִ֫יךְ, תַּלְמִ֫יד, תַּקְדִּ֫ים, תַּרְשִׁ֫ים, כל אלה ודומיהם כשיבואו בכינוי הנסתרים, יהיו בסיומת ־ָם, דהיינו למ"ד־הפועל בקמץ ומ"ם אחריה – תַּכְרִיכָ֫ם, תַּלְמִידָ֫ם, תַּקְדִּימָ֫ם, תַּרְשִׁימָ֫ם. וכן שמות הנקבה שבמשקל תַּפְעִ֫ית, כמו: תַּבְלִ֫ית, תַּבְנִ֫ית, תַּכְלִ֫ית, תַּרְבִּ֫ית, תַּרְמִ֫ית, כשיבואו בכינוי הנסתרים, יהיו בסיומת ־תָם, דהיינו תי"ו המשקל השנייה תבוא בקמץ ומ"ם אחריה – תַּבְלִיתָ֫ם, תַּבְנִיתָ֫ם, תַּכְלִיתָ֫ם, תַּרְבִּיתָ֫ם, תַּרְמִיתָ֫ם.

גם שם בנקבה שבמלרע המסתיים בה"א, הבא בכינוי הנסתרים, הסיומת שלו היא ־תָם, דהיינו ה"א הנקבה מתחלפת בתי"ו, ומ"ם אחריה, כמו: בְּרִיאָ֫ה/בְּרִיאָתָ֫ם, יְרִיעָ֫ה/יְרִיעָתָ֫ם, מְדִינָ֫ה/מְדִינָתָ֫ם, מַנְגִּינָ֫ה/מַנְגִּינָתָ֫ם, נְבִיאָ֫ה/נְבִיאָתָ֫ם, נְגִינָ֫ה/נְגִינָתָ֫ם, נְתִיבָ֫ה/נְתִיבָתָ֫ם, סְלִיחָ֫ה/סְלִיחָתָ֫ם, סְפִינָ֫ה/סְפִינָתָ֫ם, פְּקִידָ֫ה/פְּקִידָתָ֫ם, קְרִיאָ֫ה/קְרִיאָתָ֫ם, שְׂמִיכָ֫ה/שְׂמִיכָתָ֫ם, וכעזה"ד בכל שמות הנקבה המלרעיים המסתיימים בה"א – טִירָה, קִימָה, קִינָה, פְּקֻדָּה, עֲבוֹדָה, תְּמוּנָה, תְּלוּנָה, אֲדָמָה, מְעָרָה, מִצְוָה, מִשְׁנָה, זִקְנָה, עֶבְרָה, בַּקָּשָׁה, כַּפָּרָה, שְׁאֵלָה, תְּאֵנָה ודומיהם הרבה, כשיבואו בכינוי הנסתרים, הסיומת שלהם היא ־תָם.

לאור האמור, אלה שנוהגים לגרוס תַּפְקִידָתָם, היא נטייה מן תַּפְקִידָה, ולא נמצא שם כזה בנקבה בדקדוק העברי, אלא היא צורת מסורת קדומה המוכרת בתלמוד (סנהדרין מב ע"א) מכתב יד ירושלים, שהנוסח שם תַּפְקִידָתָם כנגד תַּפְקִידָם שבנוסח הדפוס. כתב יד זה קדום הוא, ולפי הערה בשולי מסכת סנהדרין במניין שנות החורבן, עולה, שאחד מאבותיו נעתק לפני למעלה מאלף ומאתיים שנה. נמצא כי תַּפְקִיד היא צורת זכר ואילו תַּפְקִידָה היא מקבילתה בלשון נקבה, כמו שיש תַּשְׁמִישׁ לצד תַּשְׁמִישָׁה, ומכאן שיד הארמית נגעה בהתפתחותן, שבה מקבילותיהן של תַּפְקִידָה תַּשְׁמִישָׁה הן: תַּפְקִידְתָּא ותַּשְׁמִישְׁתָּא.

לשון תַּפְקִידָה בא בכתבי יד התימניים של משנה תורה להרמב"ם ובעוד מקורות ספרדיים. והנה במסורת תימן בנוסח הבלדי והדרדעי הנוסח הוא תַּפְקִידָתָם שהוא מן תַּפְקִידָה, ואילו בנוסח השאמי הנוסח הוא תַּפְקִידָם שהוא מן תַּפְקִיד.

לסיכום, אלה הגורסים תַּפְקִידָתָם נסמכים על פי מסורת קדומה בלבד, ואלה הגורסים תַּפְקִידָם נסמכים על פי המסורת הכפופה לכללי דקדוק העברי, אך אין בה משום הוכחה לקדמות או אי קדמות הצורה תַּפְקִיד במסורת תימן.