
תמונה : פאדוני
תפארת הקריאה בפרשת אחרי מות
ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י
מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק ט"ז
א: בְּקָרְבָתָם – ה'ק' בקמץ קטן, ה'ר' בשוא נח . ה'ב' וה'ת' רפויות.
ד: יִהְיוּ – ה'ה' בשוא נח, מפיק 'ה'. (לא להבליעה). אין להגות את האות 'ה' בחיריק "יִהִיוּ".
וכן להלן.
הסבר: מפיק 'ה' הוא לאו דווקא הנקודה שבאות 'ה' הנמצאת בסוף מילה, אלא כל מקום שצריכים להגות אותה היא נקראת מפיק 'ה'. לְהוֹצִיאָהּ מפינו שתישמע לאחרים.
י': יָעֳמַד–חַי – 'י' ראשונה בקמץ גדול. י"א: בקמץ קטן. נ"ל: בקמץ גדול. 'ע' בחטף קמץ קטן.
ט"ז: לְכָל חַטֹּאתָם – ה'ט' בחולם, לשון רבים. ההוגה את ה'ט' בקמץ 'חַטָּאתָם', משנה את המשמעות ללשון יחיד. וכן הוא להלן.
ט"ז: טֻמְאֹתָם – ה'א' בחולם, והוא לשון רבים.
להקפיד לא לקרוא בקמץ 'טֻמְאָתָם' שהוא לשון יחיד.
כ': הֶחָי – ה'ה' בסגול. כי ה'ח' שנמצאת בסוף פסוק מנוקדת בקמץ, ולכן ה'ה' תהיה בסגול.
כ"א: הַחַי – ה'ה' בפתח וה'ח' בפתח.
כ"ו: וְהַמְשַׁלֵּחַ – ה'מ' רפה ובשוא נע.
פרק י"ז
ג: אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט – למבחינים בין פתח לקמץ: ה'ח' בפתח. כן בכתר בן אשר ובכתר לנינגרד. יש הסוברים בקמץ. צלו"ל. לענ"ד: בפתח.
י: וְהִכְרַתִּי – מלרע לשון עתיד. הטעמה ב'ת' בדגש חזק.
י"ב: לֹא-תֹאכַל דָּם – נסוג לאחור ההטעמה ב'ת' מלעיל.
י"ב: לֹא-יֹאכַל דָּם – נסוג לאחור, ההטעמה ב'י' מלעיל.
י"ג: צֵיד חַיָּה – ה'י' בדגש חזק.
פרק י"ח
ב: אֲנִי | ה' אֱ'לֹהֵיכֶם – הפסקה לאחר המילה 'אני', ורק אח"כ יאמר 'ה' א'להיכם'.
שלא יישמע ברצף, 'אני ה" ואח"כ 'א'להיכם'
ה: וָחַי – ה'ו' בקמץ גדול.
ז: אִמְּךָ – מלרע, הטעמה ב'ך'. דגש חזק ב'מ' , השוא נע.
ז: לֹא תְּגַלֵּה – בכל מקום שיש הפסקה ב'אס"ף' (א'תנחתא, ס'וף פ'סוק) ינוקד בצירי.
ז: לֹא תְּגַלֶּה – בכל מקום שהוא לא ב'אס"ף' ינוקד בסגול.
כ: שְׁכָבְתְּךָ – ה'כ' בקמץ קטן.
כ: לְטָמְאָה–בָהּ – ה'ט' בקמץ קטן. במילה 'בָהּ': 'ב' רפויה, מפיק 'ה'.
כ"ג: לְרִבְעָהּ – ה'ה' במפיק.
כ"ג: תֶּבֶל – ה'ת' וה'ב' שתיהן בסגול. ההטעמה לעיל לשון בלבול.
להבדיל בין המילה 'תֵּבֵל' (ארץ) שכל האותיות המנוקדות בצירי, וההטעמה מלרע.
זהירות במזמורי קבלת שבת שלא יאמר 'תֵּבֵל' בהטעמה מלעיל.
כ"ד: אַל–תִּטַּמְּאוּ – ה'ט' וה'מ' בדגש חזק.