תפארת הקריאה בפרשת בהעלותך

 

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

 

פרק ח'

ב: בְּהַעֲלֹתְךָ – הטעמה משנית ב'ה' וב'ל'. ה'ת' בשוא נע.

ד: כַּמַּרְאֶה – 'מ' דגושה בדגש חזק.

ו: הַלְוִיִּם – ה'ל' בשוא נח ורפויה. וכן כל 'הלוים' במקרא.

ח: בַשָּׁמֶן – 'ב' רפויה, ה'ש' בדגש חזק.

י"ג: וְהַעֲמַדְתָּ – הטעמה משנית ב'ה'. ה'ד' בשוא נח. מלרע.

י"ח: וָאֶתְּנָה – ה'ו' בקמץ. מקום יחיד בתורה שה'ו' בקמץ.

כאן במילה: 'ואתנה', ה'ת' בדגש חזק. מלרע, הטעמה משנית ב'ו'.

כ"ה: מִצְּבָא – ה'צ' בדגש חזק ובשוא נע.

פרק ט'

ב: וְיַעֲשׂוּ – 'ו' ההיפוך לעתיד, בשוא נע (ולא בפתח).

ב: אֶת הַפָּסַח – ה'פ' בקמץ גדול, אע"פ שאינו באס"ף. (אתנחתא סוף פסוק)

ג: וּכְכֹל-מִשְׁפָּטָיו – 'כ' ראשונה בשוא נע ויש הסוברים בשוא נח. נ"ל: נח.

יש להתאמץ ולהשתדל לקרוא מילה זו כפי שהיא כתובה.

ז: וַיֹּאמְרוּ – מלרע. הטעמה משנית ב'ו' .

ח: מַה-יְצַוֶּה – ה'י' רפה. יש הסוברים שה'י' דגושה 'מַה-יְּצַוֶּה'. נ"ל: אינה דגושה.

י: לָנָפֶשׁ – ה'ל' בקמץ גדול ולא בשוא.

י: וְעָשָׂה פֶסַח – טעם נסוג אחור ל'ע', מלעיל. ה'פ' רפויה.

י"ג: וּבְדֶרֶך – 'ב' בשוא (מרחף). כל האותיות רפויות.

י"ד: וְעָשָׂה פֶסַח – הטעמה ב'ע' מלעיל.

ט"ו: כְּמַרְאֵה-אֵשׁ – להקפיד לקרוא כל מילה בפני עצמה שלא תיבלע ה'א' של 'אש'.

י"ז: וְאַחֲרֵי כֵן – הטעמה ב'א'.

י"ז: יִשְׁכָּן-שָׁם – ה'כ' בקמץ קטן. (לא בחולם)

י"ט: וּבְהַאֲרִיךְ – ה'ב' בשוא נח. נקרא: וּבְ-הַ-אֲרִיךְ.

כ"ב: וּבְהֵעָלֹתוֹ – מתג ב'ה'. יש ספרים שסימנו את המתג ב'ע'. והבוחר יבחר.

 

פרק י'

ח: וּבְמוֹעֲדֵיכֶם – ה'ו' במתג, ה'ב' שאחריו בשוא נח.

כ"ג: בֶּן–פְּדָהצוּר – ה'ה' לא נשמעת. נקרא: "פְּדָצוּר".

כ"ו: בֶּן-עָכְרָן – ה'ע' בקמץ קטן.

כ"ח: וַיִּסָּעוּ – ה'ו' בפתח לשון עבר. ה'ס' בדגש חזק.

ל"א: וְהָיִיתָ לָּנוּ – הטעמה ב'י'. ה'ל' בדגש.

ל"ד: וַעֲנַן – 'ו' החיבור בפתח.

ל"ד: בְּנָסְעָם – ה'נ' בקמץ קטן.

ל"ה: קוּמָה – הטעמה ב'מ' מלרע.

ל"ו: שׁוּבָה – הטעמה ב'ב' מלרע.

ל"ו: רִבְבוֹת – ה'ב' הראשונה בשוא נע ולא בחטף פתח.

 

פרק י"א

ד: וְהָאסַפְסֻף – ה'א' נחה. נקרא: "וְהָסַפְסוּף". (אין להם 'א' המסמל את בורא עולם).

ו: אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ – ה'מ' בדגש חזק שלא יישמע 'הָמָן (הרשע)'. יש להתאמץ להשתדל להגות את ה'ע' במילה 'עינינו'. אחרת משתנה המשמעות.

ז: כִּזְרַע–גַּד – ה'כ' בחיריק חסר, ה'ז' בשוא נח.

ח: שָׁטוּ – יש מחלוקת כיצד הוגים מילה זו. ההטעמה מלעיל ב'ש' או מלרע ב'ט'. נלע"ד: מלרע.

(אין להתייחס לטעם התילשא… וכן בהרבה מקומות התילשא אינה מביעה מקום ההטעמה וכן גם הזרקא).

ח: דָכוּ – הטעם ב'כ' מלרע.

ח: טַעְמוֹ – ה'ע' בשוא נח.

י: אָהֳלוֹ – יש אומרים ה'א' בקמץ גדול, יש האומרים ה'א' בקמץ קטן. נ"ל: בקמץ גדול.

י"א: לָמָה הֲרֵעֹתָ – המילה 'למה' נהגית מלרע. 'מ' רפויה, בגלל שצמודה אחריה למילה המתחילה באות גרונית 'ה'.

י"א: וְלָמָּה לֹא מָצָתִי – ההטעמה באות 'ל' מלעיל. ה'מ' בדגש חזק. (המילה 'מצתי' חסרה א')

ט"ו: אַתְּ–עֹשֶׂה לִּי – טעם נסוג אחור ל'ע' מלעיל. ה'ל' בדגש חזק מדין אתי מרחיק.

ט"ז: אֶסְפָה–לִּי – ה'א' בסגול. ה'ס' בשוא נח. ה'ל' בדגש.

כ: לָמָּה זֶּה – 'מ' דגושה. מלעיל, ה'ז' בדגש חזק.

כ"ב: הֲצֹאן  – 'צ' רפויה (ה' השאלה).

כ"ה: וַיָּאצֶל – הטעם ב'י' מלעיל. ה'א' נחה, ואינה נשמעת. ה'צ' רפויה. נקרא: "וַיָּצֶל".

כ"ו: הָאֹהֱלָה – הטעמה מלעיל ב'א', אין להטעים את ה'ה' או ה'ל'. יש להתאמץ ולהשתדל לקרוא את כל האותיות 'ה' 'א' ושוב 'ה'.

כ"ח: מִבְּחֻרָיו – ה'ב' בדגש חזק ובשוא נע. (ה'ב' לא בפתח!) פירוש: יהושע שרת את משה מנעוריו והוא אחד מהנבחרים, ואין הכוונה "מִבַּחֻרָיו" לאחד מהבחורים שלו. קריאה צריכה הבנה!

כ"ט: הַמְקַנֵּא – 'ה' השאלה. ה'מ' בשוא נע ורפויה.

ל: וַיֵּאָסֵף – הטעם מלרע ב'ס'. 'ס' בצירי.

ל"א: וַיָּגָז – ה'ג' בקמץ קטן ורפויה.

ל"א: שַׂלְוִים מִן-הַיָּם – יש להגות את שתי המילים כ"א בנפרד 'שלוים מן'. (ם-מ).

 

פרק י"ב

א: הַכֻּשִׁית…כֻשִׁית –  בשתי המילים ה'ש' רפויה. ה'כ' במילה 'כֻשִׁית' רפויה.

ו: בַּמַּרְאָה – ה'א' בקמץ גדול. ה'מ' בדגש חזק.

ו: אֶתְוַדָּע – ה'ד' בדגש חזק. למבחינים בין פתח לקמץ, כאן ה'ד' בקמץ. (מקום יחיד במקרא).

ט: וַיֵּלַךְ – ה'ל' בפתח, מלרע.

י: כַּשָּׁלֶג –  ה'ש' בדגש חזק ומוטעמת מלעיל.