תפארת הקריאה בפרשת במדבר

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל , יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה,

לקיים: "תורת ה' תמימה"!      להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק א'

ד: לַמַּטֶּה – ה'ל' בפתח ולא בשוא. ה'מ' וה'ט' בדגש חזק.

ז: לִיהוּדָה – ה'ל' בחיריק מלא. ה'י' נחה. אינה נהגית. נקרא: "לִהוּדָה".

י: פְּדָהצוּר – ה'ה' נחה, נקרא: "פְּדָ-צוּר".

י"ג: בֶּן–עָכְרָן – ה'ע' בקמץ קטן.

י"ז: נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת – ה'ק' בדגש חזק ובשוא נע.

י"ח: וַיִּתְיַלְדוּ – מתג ב'י', ה'ל' בשוא נע ורפויה, יש הסוברים בשוא נח. נלע"ד: שוא נע.

כ"ח: יִשָּׂשכָר – ה'ש' הראשונה היא שמאלית, השניה אינה נהגית. נקרא: 'יִשָּׂכָר'.

מ"ז: וְהַלְוִיִּם – מתג ב'ה'. ה'ל' בשוא נח ורפויה, וכן כל 'הלוים' שבמקרא, ה'ל' בשוא נח ורפויה.

מ"ז: הָתְפָּקְדוּ – ה'ה' בקמץ קטן, ה'ק' בשוא נע ורפויה.

נ: הַלְוִיִּם – כל 'הלוים' במקרא, שהם רפויי 'ל', ה'ל' הוא בשוא נח.

נ: יְשָׁרְתֻהוּ – ה'ר' בשוא נע, ואינו בחטף פתח.

 

פרק ב'

ג: דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה – כל 'מַחֲנֵה' סמוך – בצירי. כל 'מַחֲנֶה' ללא סמיכות – בסגול. (למבחינים).

ט"ז: וּשְׁנִיִּם – ה'נ' וה'י' בחיריק חסר. ה'י' בדגש חזק. נקרא: וּשְׁ-נִ-יִּם

י"ח: יָמָּה – הטעם ב'י' מלעיל, דגש חזק ב'מ'.

כ"ד: וּשְׁמֹנַת–אֲלָפִים – 'וּשְׁמֹנַת' מלרע. הטעמה ב'נ'.

יש המטעימים את ה'מ' בגלל המתג מתחת ל'מ'. נלע"ד: הטעמה ב'נ'.

ל"א: לְמַחֲנֵה דָן – הטעם מלעיל ב'מ'. טעם נסוג אחור.

 

פרק ג'

ג: הַמְּשֻׁחִים – ה'מ' בדגש חזק, אחרי 'ה' הידיעה, ובשוא נע.

ו: וְהַעֲמַדְתָּ – הטעמה משנית ב'ה'. ה'ד' בשוא נח. הטעמה עיקרית ב'ת' מלרע.

י"ז: גֵּרְשׁוֹן – ה'ר' בשוא נע. נקרא: גֵּ-רְשׁוֹן.

כ"א: הַגֵּרְשֻׁנִּי – ה'ג' וה'נ' בדגש חזק, ה'ר' בשוא נע.

כ"ז: הָעַמְרָמִי – 'ה' בקמץ גדול. 'ה' הידיעה לפני אותיות גרוניות. בכתר בן אשר ה'ה' בפתח.

כ"ז: הָעָזִּיאֵלִי – 'ה' בקמץ גדול, ה'ע' בקמץ קטן. יש הסוברים ה'ה' בקמץ קטן.

נלע"ד: קמץ גדול.

ל"ו: וּבְרִיחָיו – 'ו' החיבור לפני שוא מנוקדת בשורוק. ה'ב' בשוא נח.

ל"ו: וַאֲדָנָיו – 'ו' החיבור לפני חטף פתח מנוקדת בפתח.

מ"א: וְלָקַחְתָּ – הטעמה מישנית ב'ל', ההטעמה העיקרית ב'ת' מלרע.

מ"א: בְּבֶהֱמַת – 'ב' ראשונה בשוא ולא בחיריק. נקרא: בְּבֶ-הֱ-מַת.

מ"ט: הָעֹדְפִים – הטעמת משנית ב'ע' , ה'ד' בשוא נע. נקרא: 'הָ-עֹ-דְפִים'

 

פרק ד'

ד: הַקֳּדָשִׁים – ה'ק' בחטף קמץ קטן והיא מוטעמת בצורה קצרה.

ה: הַמָּסָךְ – ה'מ' בדגש חזק, ה'ס' רפויה.

ו: וּפָרְשׂוּ – ה'ר' בשוא נע.

ו: כְּסוּי – ה'כ' בשוא נע.

ו: וְשָׂמוּ – ההטעמה ב'מ' מלרע. וכן להלן פסוקים י"א, י"ד.

ז: קְשׂוֹת – ה'ש' שמאלית.

י: וְאֶת–נֵרֹתֶיהָ – הטעמה משנית ב'נ' ולא ב'ר'.

י"ג: וְדִשְּׁנוּ – ה'ש' בדגש ובשוא נע.

י"ד: וְשָׂמוּ – ההטעמה ב'מ' מלרע.

ט"ו: וְלֹא–יִגְּעוּ – ה'ג' בדגש חזק ובשוא נע. לשון נגיעה.

הקורא ללא דגש משנה משמעות ללשון יגיעה.

ט"ז: בְּקֹדֶשׁ – ה'ב' בשוא נע.

י"ט: עֲשׂוּ – ה'ע' בחטף פתח, לשון ציווי.

יש להקפיד לא להאריך בהגיית ה'ע' שלא יישמע 'עָשׂוּ' בעבר.

י"ט: וְחָיוּ – ההטעמה מלרע, וכן 'וְשָׂמוּ' מלרע.