תפארת הקריאה בפרשת דברים

 

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה,לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

 

פרק א'

א: מוֹל סוּף – ה'מ' בחולם במקום שורוק.

ב: הַר–שֵׂעִיר – ה'ש' שמאלית בצירי. לא בשוא נע  ולא בקמץ.

ה: בֵּאֵר – ה'ב' בצירי ולא בשוא נע. יקפיד הקורא שלא יישמע 'בְּאֵר'.

ז: וּסְעוּ – ה'ס' בשוא נח. כאילו כתוב 'אֻסְ-עוּ' וכן ננהג במילה להלן 'וּלְ-יַעֲקֹב'.

י"ב: טָרְחֲכֶם – ה'ט' בקמץ קטן.

י"ג:  הָבוּ –  הטעם ב'ב' מלרע.

י"ג: לְשִׁבְטֵיכֶם – ה'ט' בצירי – והוא לשון רבים. שלא יישמע בשוא "לְשִׁבְטְכֶם" לשון יחיד.

ט"ז: וּשְׁפַטְתֶּם – ה'ט' בשוא נח. מלרע.

יש להקפיד לקרוא גם את ה'ט' וגם את ה'ת'. נקרא: 'וּשְׁ-פַטְ-תֶּם'.

י"ז: תִּשְׁמָעוּן – מלרע.

י"ז: לֹא תָּגוּרוּ – ה'ג' רפויה  לשון פחד.

אין להדגיש את ה'ג' בגלל  שמשמעותה שונה 'לגור בארץ'.

י"ז: מִפְּנֵי–אִישׁ  – ה'פ' בדגש חזק, השוא נע.

כ: בָּאתֶם –  הטעמה ב'ת'. מלרע.

כ"ב: כֻּלְּכֶם –  ה'ל' בדגש חזק. 'ל' בשוא נע.

כ"ב: וְיַחְפְּרוּ–לָנוּ –  'ו' החיבור, עתיד. בשוא נע.

כ"ג: וַיִּיטַב  – מלרע.

כ"ג: לַשָּׁבֶט  – 'ל' בפתח, 'ש' בדגש ובקמץ.

כ"ז: וַתֵּרָגְנוּ –  ה'ג' בשוא נע.

יש הסוברים כי ה'ר' בקמץ קטן וה'ג' בשוא נח. נלע"ד: בשוא נח.

כ"ז: בְאָהֳלֵיכֶם – יש אומרים שה'א' בקמץ קטן ויש אומרים בקמץ גדול.

צלו"ל. לענ"ד: בקמץ גדול. ה'ה' בחטף קמץ קטן.

כ"ח: אָנָה  – התיבה רפויה מלרע, פירוש – 'לאן?' ולא לשון תחינה-אָנָּא.

כ"ח: הֵמַסּוּ  – 'מ' בפתח ורפויה. 'ס' בדגש חזק. מלעיל.

ל"ז: לֹא תָבֹא שָׂם  –  המילה 'תָבֹא' מלרע.

ל"ח: יָבֹא שָׁמָּה – טעם נסוג לאחור ל'י' למעלה. דגש חזק ב'מ'.

מ"ד: וַיַּכְּתוּ – ה'כ' בדגש חזק, בשוא נע.

מ"ד: עַד–חָרְמָה – ה'ח' בקמץ קטן.

פרק ב'

א: וַנָּסָב –  ה'נ' בדגש חזק, ה'ס' בקמץ קטן, מלעיל.

ד: וְיִירְאוּ – 'ו' החיבור בשוא נע, עתיד. לשון פחד.

ה: אַל–תִּתְגָּרוּ  – הטעמה ב'ר', מלרע. וכן הוא בכתר בן אשר.

ו: וְגַם–מַיִם – לקרוא כל מילה בפני עצמה (ם-מ).

ז: בֵּרַכְךָ – מתג ב'ב', 'כ' ראשונה בשוא נע. יש הסוברים בשוא נח.

צלו"ל. נ"ל: בשוא נח.

ז: עִמָּךְ – ה'מ' בדגש חזק, בקמץ גדול.

ח: וּמֵעֶצְיֹן –  הטעם מלרע ב'י'.

ט: יְרֻשָּׁה  – 'ש' דגושה בדגש חזק.

י: יָשְׁבוּ בָהּ –   טעם נסוג אחור ל'י', ה'ש' בשוא נע, 'ב' רפויה, 'ה' מפיק.

י: וְרָב וָרָם – 'ו' ראשונה בשוא נע, 'ו' שניה בקמץ גדול.

י: כָּעֲנָקִים – האות 'כ', יש המנקדים אותה בפתח ויש בקמץ. נלע"ד: בקמץ.

כן להלן   בפסוק כ"א. כך הוא בכתר בן אשר.

י"ב: וַיֵּשְׁבוּ – ה'ש' בשוא נע. וכן להלן.

ט"ו: הָיְתָה בָּם – טעם נסוג אחור ל'ה' הראשונה, מלעיל.

ה'י' בשוא נע דגש חזק ב'ב'  מדין אתי מרחיק.

ט"ז: כַאֲשֶׁר–תַּמּוּ – 'כ' רפויה. 'מ' בדגש חזק, הטעמה ב'ת' מלעיל.

כ"ג: עַד עַזָּה – הטעמה ב'ז' מלרע.

כ"ד: קוּמוּ סְּעוּ – ה'ס' בדגש חזק. להשתדל לבטא את ה'ע' שלא יישמע 'שְׂאוּ'.

כ"ד: בְיָדְךָ  – 'ב' רפויה. 'ד' בשוא נע ולא נח.

כ"ד: הָחֵל – להקפיד להשתדל להגות במיוחד את ה'ה' (שלא תישמע כאילו 'א')  להבדיל בין מילה זו למילה בפסוק הבא: 'אָחֵל'.

כ"ה: וְחָלוּ – הטעמה ב'ל' מלרע.

כ"ט: עָשׂוּ לִי  –  ההטעמה ב'ע' מלעיל.

ל"ב: יָהְצָה – ה'י' בקמץ גדול, הטעמה מלעיל, ה'ה' אחריה בשוא נח. מפיק 'ה'.

ל"ד: מְתִם – 'מ' ראשונה בשוא נע ולא בצירי. פירוש: אנשים. הקורא בצירי משנה משמעות.

 

 

פרק ג'

ה: וּבְרִיחַ – ה'ב' בשוא נח.

ה: הַפְּרָזִי – ה'פ' בשוא נע, ה'ר' בקמץ גדול לא בחיריק.

י"ב: לָראוּבֵנִי – ה'א' נחה. נקרא:'לָרוּבֵנִי',

וכן בהמשך בפסוק ט"ז: 'וְלָראוּבֵנִי' נקרא 'וְלָ-רוּ-בֵנִי'.

י"ג:  הַמְנַשֶּׁה – ה'מ' רפה ובשוא נע.

י"ז: יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח  – המילה 'יָם' בשני  המקומות מנוקדת ב'קמץ'.

י"ט: וּמִקְנֵכֶם –  ה'נ' בצירי לשון רבים שלא יישמע בשוא לשון יחיד.

כ: אֲשֶׁר–יָנִיחַ – ה'י' בקמץ, ה'נ' רפה לשון מנוחה.

כ"א: צִוֵּיתִי – ה'ו' בצירי ולא בחיריק.

כ"ב: הַנִּלְחָם  – 'ח' בקמץ.