תפארת הקריאה בפרשת ויגש

עורך: הרב ד"ר ב"צ בר-עמ"י

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש  להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק מ"ד

י"ח: וְאַל יִחַר – ההטעמה ב'י' מלעיל.

כ"ט: וְהוֹרַדְתֶּם  – ה'ד' בשוא נח ולא בשוא נע, להקפיד לבטא גם את ה'ד' ואת ה'ת' וכן במילים 'וְהִגַּדְתֶּם' 'וְהוֹרַדְתֶּם'.

ל"ג: לַאדֹנִי – ה'א' לא נשמעת. נקרא: 'לַ-דֹנִי'.

 

פרק מ"ה

א: וְלֹא עָמַד אִישׁ  – הטעם נסוג אחור לאות 'ע', מלעיל.

י"ב: הַמְדַבֵּר  – ה'ה' במתג, בהטעמה. וה'מ' בשוא נע.

י"ד: צַוְּארֵי – ה'ו' בשוא נע ומודגשת בדגש חזק.

י"ד:  בִנְיָמִן-אָחִיו  –  המתג  ב'י' עם העמדה קלה ב'י'.

ט"ז: וַיִּיטַב – מלרע.

י"ח: בָּתֵּיכֶם – ה'ת' בדגש קל ולא בדגש חזק.(יש הסוברים בדגש חזק).

כ: וְעֵינְכֶם  – להקפיד לקרוא את ה'נ' בשוא ולא בצירי.

כ"ג: כְּזֹאת  – ה'כ' בשוא ולא בקמץ.

 

 

פרק מ"ו

א: בְּאֵרָה שָּׂבַע  – דגש חזק ב'ש' מדין דחיק. שתי התיבות מלעיל.

ג: מֵרְדָה – ה'ר' בשוא נע.

י: וְאֹהַד  – ההטעמה ב'א' מלעיל.

י"ג: וּפֻוָּה  – ה'ו' השניה מודגשת בדגש חזק.

כ: אָסְנַת – ה'א' בקמץ גדול, ה'ס' בשוא נע.(יש הסוברים בקמץ קטן)

כ: פּוֹטִיפֶרַע – תיבה אחת בכל ספרי תימן.

כ"ו: הַבָּאָה – ההטעמה ב'א' מלרע (הווה עתיד) וכן נזכור לומר: 'לשנה הבאָה בירושלים' . המילה 'הַבָּאָה' פירושה: כאן, מיד, מרגע זה והלאה… ולא בעוד שנים עשר חדשים.

כ"ז: הַבָּאָה – הטעם ב'ב' מלעיל (עבר).

בהתייחס למילה 'הבאה' בפסוק הקודם רמזו בסימן: העליון (הראשון) למעלה ותחתון למטה.

כ"ח: אַרְצָה גֹּשֶׁן – ה'ג' בדגש חזק מדין דחיק.

כ"ט: וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף – ה'א' בשוא נח (ולא בחטף סגול – וַיֶּאֱסֹר).

יש להגות היטב את ה'א' בשוא נח. ('שאל את התימנים').

ל"א: וְאֹמְרָה – ה'מ' בשוא נע, הקורא בשוא נח משנה משמעות.

ל"ד: רֹעֵה צֹאן  – ההטעמה במילה 'רֹעֵה' ב'ר' מלעיל.

 

פרק מ"ז

ג: רֹעֵה צֹאן  – ההטעמה במילה 'רֹעֵה' ב'ע', מלרע. (להבדיל מלעיל פסוק ל"ד).

ח: כַּמָּה – ההטעמה ב'מ'. ה'מ' בדגש חזק ומלרע.

י"א: וַיּוֹשֵׁב  – ה'ש' בצירי ומלרע.

י"א: רַעְמְסֵס – ה'ע' בשוא נח והמ' בשוא נע, נקרא "רַעְ-מְסֵס".
(בתחילת חומש שמות שם מנוקד רַעַמְ-סֵס).

י"ג: וַתֵּלַהּ – ההטעמה ב'ת' בדגש חזק מלעיל, ומפיק 'ה'.

ט"ז: הָבוּ – ההטעמה ב'ב' מלרע.