תפארת הקריאה בפרשת ויקהל

הרב דר' בר עמי הי"ו

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

פרק ל"ה

ב: תֵּעָשֶׂה – ה'ת' בצירי, מלרע. הטעמה מישנית ב'ת'.

ז: מְאָדָּמִים – ה'א' בקמץ קטן. דגש חזק ב'ד'.

כ: וַיֵּצְאוּ – הטעמה מישנית ב'י' . ה'צ' בשוא נע.

כ"ה: תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחשֶׁת – המילה 'תרומת', ההטעמה ב'ר' מלעיל.

כ"ה: תְּרוּמַת ה' – המילה 'תרומת', ההטעמה ב'מ', מלרע.

כ"ה: חַכְמַת–לֵב – ה'ח' בפתח ולא בקמץ קטן. כאן זה שם התואר ולא שם עצם (רשב"ם).

כ"ח: לְמָאוֹר – 'ל' בשוא נע. 'מ' רפויה.

כ"ט: נָדַב – 'ד' בפתח. בכל מקום אחר ה'ד' בקמץ.

ל"ב: וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת – ה'ח' הראשונה בשוא נח, השניה בחטף פתח ולא בשוא.

ל"ג: לְמַלּאת – ה'א' נחה. נקרא: 'לְמַלּוֹת'.

ל"ה: חָכְמָת–לֵב – ה'ח' בקמץ קטן ולא בפתח (כמו פסוק כ"ה לעיל). כאן זה שם עצם.

ל"ה: וְחֹשְׁבֵי – ה'ש' בשוא נע.

 

פרק ל"ו

ב: לְקָרְבָה – ה'ק' בקמץ קטן. ה'ר' בשוא נח.

ב: לַמְּלָאכָה – 'ל' בפתח. דגש חזק ב'מ'.

ח: שֵׁשׁ מָשְׁזָר – ה'מ' בקמץ קטן. יש להגות את האות 'ז'.

ט: הַיְרִיעָה – ה'י' רפה ובשוא נח, וכן להלן, וכן במילת הַיְרִיעֹת, בַּיְרִיעָה.

ט: הָאַחַת… הָאֶחָת – יש לשים לב. אם המילה 'האחת' נמצאת באמצע פסוק, ה'ה' בקמץ, ה'ח' מנוקדת בפתח וה'א' בפתח. וכאשר התיבה באס"ף (אתנחתא סוף פסוק) ה'ה' בקמץ ו'א' בסגול וה'ח' מנוקדת בקמץ גדול.

י: חִבַּר – 'ב' בפתח.

י"א: לֻלְאֹת – מתג תחת ה'ל' הראשונה, ה'ל' צריכה להינקד בשורוק (לוּלְאֹת) אלא שבכתיב התורה, נכתב כאן בכתיב חסר ללא 'ו'. ה'ל' השניה בשוא נע.

כ"ז: וּלְיַרְכְּתֵי – ה'ו' במתג, ה'ל' בשוא נח.

כ"ח: לִמְקֻצְעֹת – ה'צ' בשוא נח.

כ"ח: תַמִּים – ה'ת' בפתח וה'מ' בדגש חזק. הקורא 'תָּמִים' משנה את המשמעות.

ל"ד: בָּתִּים – ה'ת' בדגש קל ולא בדגש חזק וכן להלן. (יש הסוברים בדגש חזק).

 

פרק ל"ז

ג: וַיִּצֹק לוֹ – ה'צ' רפה וקריאתה מלרע.

ט: וַיִּהְיוּ – ה'ו' בפתח ולא בשוא.

ט: סֹכְכִים – ה'כ' בשוא נע. למרות שיש ספרים המנקדים סֹכֲכִים בחטף פתח.

אין להגותו כפתח אלא כשוא נע פשוט.

י"ג: וַיִּצֹק לוֹ – ה'צ' רפה וקריאתה מלרע.

י"ג: טַבְּעֹת – ה'ב' בדגש חזק ובשוא נע.

י"ט: בַּקָּנֶה הָאֶחָד – 'ב' בפתח. 'ק' בדגש חזק. להבדיל בהמשך הפסוק… להלן.

י"ט: בְּקָנֶה אֶחָד – 'ב' בשוא נע, 'ק' רפויה.

י"ט: מְשֻׁקָּדִים – ה'מ' בשוא נע ובמתג. ה'ק' בדגש חזק.

כ"ד: כִּכָּר – ה'כ' השניה בקמץ.

 

פרק ל"ח

ח: בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת – ה'ב' בתיבת "בְּמראת" בשוא נע, ה'מ' רפויה.

במילה 'הַצֹּבְאֹת' ה'צ' בדגש חזק, ה'ב' בשוא נע ורפויה. נקרא: 'הַצֹּ – בְאוֹת'.

י"ח: וּמָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר – ה'ס' בפתח. (סמיכות)

כ: וְכָל–הַיְתֵדֹת – ה'י' בשוא נח. נקרא "הַיְ-תְדֹת".