תפארת הקריאה בפרשת זאת תהיה

 

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה,

לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק י"ד

ב: הַמְּצֹרָע – ה'מ' בדגש חזק ובשוא נע.

ב: בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ – יש אומרים שה'ט' בקמץ קטן וי"א בקמץ גדול. נ"ל: בקמץ גדול. וכן להלן במילים: 'לְטָהֳרָתוֹ' 'בְּטָהֳרָתוֹ'.

ד: לַמִּטַּהֵר – ה'מ' בחיריק חסר וה'ט' בדגש חזק.

ד: שְׁתֵּי צִפָּרִים חַיּוֹת – במילה 'שתי', ה'ת' בדגש קל. (אחרי שוא נע. חריג) ה'פ' בחטף קמץ קטן. 'י' בדגש חזק.

ח: לְאָהֳלוֹ – יש אומרים שה'א' בקמץ קטן וי"א בקמץ גדול. נ"ל: בקמץ גדול.

ט: יְגַלַּח – ה'ל' בפתח ובדגש חזק.

ט: יְגַלֵּחַ – ה'ל' בצירי ובדגש חזק, ה'ח' פתח גנובה. נ"ל להגות:"יְגַלֵּייַחְ".

י"א: הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר – ה'מ' בשוא נח ויש סוברים בשוא נע. נ"ל: נע. ה'מ' וה'ט' רפויות.

י"א: הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר – ה'מ' בחיריק חסר, ה'מ' וה'ט בדגש חזק.

כ"ה: הַיְמָנִית – 'י' רפויה ללא דגש. 'י' בשוא נח.

כ"ו: יִצֹק – 'צ' רפויה.

כ"ו: הַשְּׂמָאלִית – 'שׂ' בדגש חזק.

ל"ה: כְּנֶגַע נִרְאָה – ה'כ' בשוא נע ולא בפתח. 'א' בקמץ, לשון עבר.

ל"ז: שְׁקַעֲרוּרוֹת – מתג ב'ק'.

מ"ט: שְׁתֵּי צִפֳּרִים – ה'ת' בדגש קל, ה'פ' בחטף קמץ קטן.

נ"ו: וְלַשְׂאֵת – ה'ש' שמאלית ובשוא נח, יש להתאמץ ולהשתדל לבטא את ה'א'.

 

פרק ט"ו

כ"ג: בְּנָגְעוֹ–בוֹ – ה'נ' בקמץ קטן. במילה 'בו' ה'ב' רפויה.

כ"ה: בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ – המבחינים בין צירי לסגול, יבחינו שהמילה 'עֶת' בסגול. 'ה' במפיק.

כ"ו: יִהְיֶה–לָּהּ – מתג ב'י' הראשונה. דגש חזק ב'ל'. מפיק 'ה'.

כ"ח: וְסָפְרָה לָּהּ – ההטעמה ב'ס' מלעיל. ה'פ' בשוא נע. במילה 'לָּהּ' 'ל' מודגשת. מפיק 'ה'.

כ"ט: וְהֵבִיאָה – מלרע, ההטעמה ב'א' (יוצא מהכלל). ולא מפיק 'ה'.

ל"א: וְהִזַּרְתֶּם – ה'ז' בדגש חזק. לשון הפרשה והרחקה, ולא לשון 'אזהרה'.

ל"ב: לְטָמְאָה–בָהּ – ה'ט' בקמץ קטן, ה'מ' בשוא נח. 'ב' רפויה.