תפארת הקריאה בפרשת חקת

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק י"ט

ב: אֵלֶיךָ פָרָה – ה'פ' רפויה.

י"ד: בְּאֹהֶל – ה'ב' בשוא נע (פירוש: בכל האהל. הבנת קריאת התורה – חשובה).

י"ח: הָיוּ–שָׁם – הטעמה ב'ה'.

י"ח: בַּעֶצֶם – ה'ב' בפתח (ניקוד 'ה' הידיעה לפני אותיות גרוניות).

י"ח: אוֹ בֶחָלָל – הטעמה קלה ב'ב'. ה'ב' רפויה.

וכן בכל המילים אחרי המילה 'או',  ה'ב' רפויה: 'או בחלל או במת או בקבר'.

י"ט: בַמֵּת…בַקָּבֶר – לאחר האות 'ב' יש דגש חזק. (כביכול לאחר 'ה' הידיעה).

כ: אֶת מִקְדַּשׁ ה' | טִמֵּא – להפריד בין שם ה' למילה הסמוכה אליה. ה'מ' השניה בדגש חזק.

 

פרק כ'

ד: וְלָמָה הֲבֵאתֶם – ה'מ' רפויה מוטעמת מלרע. כדין לפני אותיות: ה.ח.ע.

ה: וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ – ה'מ' רפויה ומוטעמת מלרע. כדין לפני אותיות: ה.ח.ע.

ח: וְהוֹצֵאתָ…וְהִשְׁקִיתָ..- שתי המילים מלרע. ההטעמה ב'ת'. לשון עתיד.

י: הַמֹּרִים – ה'מ' בדגש חזק.

י"ב: לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם – ההטעמה ב'ת', מלרע.

י"ג: אֲשֶׁר-רָבוּ – בקריאה, יש  להקפיד להפריד בין שתי המילים. (ר-ר). ההטעמה ב'ב' מלרע.  במילה 'רבו' יש המטעימים את האות 'ר'. נלע"ד: ההטעמה מלרע ב'ב'.

י"ד: מְצָאָתְנוּ – ה'א' בקמץ גדול. ההטעמה ב'א' מלעיל. ה'ת' בשוא נח.

י"ז: נַעְבְּרָה-נָּא – ה'ע' בשוא נח. ה'ב' בשוא נע. ה'נ' בדגש חזק.

י"ט: בַּמְסִלָּה – ה'ב' במתג. ה'מ' בשוא נח ורפויה.

יש סברה שה'מ' בשוא נע. נלע"ד: בשוא נע. ה'ל' בדגש חזק.

כ"ה: וְהַעַל אֹתָם – הטעמה ב'ה' מלעיל.

 

פרק כ"א

א: וַיִּלָּחֶם – ההטעמה ב'ל',  מלעיל.

א: וַיִשְׁבְּ – הטעם ב'י' מלעיל, ה'ש' וה'ב' בשוא נח. (שני שואים בסוף מילה).

יש דיעה (מהרי"ץ) במקרה של שני שואים בסוף מילה, השוא הראשון הוא נח והשני 'נע' ומתחבר לראש המילה הבאה.

ג: חָרְמָה – ה'ח' בקמץ קטן. ה'ר' בשוא נח.

ד: לִסְבֹּב – ה'ב' הראשונה בדגש קל. יש שאינם מדגישים אותה אלא משאירים אותה רפויה. בכתר בן אשר ה'ב' רפויה. נלע"ד: הבוחר יבחר

ה: בֵּא'להִים – ה'א' נחה. אינה נהגית עפ"י הכלל: "מש"ה מכניס וכל"ב מוציא". נקרא: בֵּלֹהִים.

ה: לָמָה – הטעמה ב'מ' מלרע. 'מ' רפויה.

ה: קָצָה – ההטעמה ב'ק' מלעיל. זמן עבר. המטעים את האות 'צ' משנה את הזמן להווה.

ו: וַיְשַׁלַּח – ה'ש' בפתח ולא בשוא, ה'ל' בדגש חזק.

ז: וְיָסֵר – 'ו' בשוא נע. ההטעמה ב'ס' מלרע.

י"ד: יֵאָמַר – ה'מ' בפתח.

ט"ו: לְשֶׁבֶת – ה'ל' בשוא נע. ההטעמה ב'ש' מלעיל.

ט"ז: בְּאֵרָה – הטעמה ב'א' מלעיל.

כ: וְנִשְׁקָפָה –  הטעם ב'ק' מלעיל.

כ"ב: אֶעְבְּרָה – ה'ע' בשוא נח, ה'ב' בשוא נע ובדגש קל.

כ"ג: יָהְצָה – ההטעמה ב'י' מלעיל. ה'י' בקמץ גדול, ה'ה' בשוא נח.

מפיק 'ה' – ראשונה (לא אחרונה).

ל: וַנַּשִּׁים – ה'נ' בפתח ובדגש חזק. ה'ש' בדגש חזק, לשון שממה. (הבנת הקריאה חשובה).

ל: עַד–מֵידְבָא – ההטעמה ב'מ' מלעיל. ה'ד' בשוא נע.

ל"ב: אֶת יַעְזֵר – ה'ע' בשוא נח.