תפארת הקריאה בפרשת 'מקץ'

עורך: הרב ד"ר ב"צ בר-עמ"י

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש  להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק מ"א

א: עַל הַיְאֹר  – ה'י' בשוא נח.

ה: שִׁבֳּלִים – ה'ב' בחטף קמץ – קמץ קטן. מודגשת בדגש חזק.

ז: וְהַמְּלֵאוֹת –  המ' בדגש חזק.

י"ד: וַיְחַלֵּף  –   ה'י' בשוא נח, ה'ח' בפתח וה'ל' בדגש חזק.

י"ח: וִיפֹת –  ה'ו' בחיריק, ה'י' לא נשמעת. נקרא: "וִפֹת".

כ"ז: הָרַקּוֹת הָרֵקוֹת – במילה הראשונה ה'ר' בפתח וה'ק' בדגש חזק,
במילה השניה ה'ר' בצירי וה'ק' רפויה.

ל: וְקָמוּ –  מלעיל. ההטעמה ב'ק'. (כדין כל נחי ע"ו).

ל"ג: וְעַתָּה יֵרֶא – ההטעמה ב'ר' מלרע. (יוצא מהכלל).

מ"ב: צָפְנַת – מתג ב'צ'. ה'צ' בקמץ גדול ה'פ' בשוא נע. (יש הסוברים שה'צ' בקמץ קטן)

מ"ה: אָסְנַת  – מתג ב'א'. ה'א' בקמץ גדול ה'ס' בשוא נע. (יש הסוברים שה'א' בקמץ קטן)

מ"ח: אֶת כָּל אֹכֶל – המילה אֹכֶל היא מלעיל. ה'כ' בסגול, ההטעמה ב'א' הוא שם דבק, והמילה אֹכֵל כאשר הוא מלרע וה'כ' בצירי הוא פועל.

נ: וּלְיוֹסֵף יֻלַּד – במילה "יֻלַּד", יש הסוברים שה'ל' בקמץ ויש הסוברים שה'ל' בפתח.

נ"ל: בפתח. כן דעת בן-אשר.

נ"ג: וַתִּכְלֶינָה וַתְּחִלֶּינָה – המילים דומות, להקפיד בהיגוי של "ח' ו'כ', המשמעויות שונות.

פרק מ"ב

א: כִּי  יֶשׁ שֶׁבֶר – להקפיד לקרוא את  שתי אותיות 'ש' כל אחת בנפרד. (ש-ש).

א: תִּתְרָאוּ  – ההטעמה ב'א' מלרע.

ד: פֶּן יִקְרָאֶנּוּ –  ה'א' בסגול וה'נ' בדגש חזק. אם יקרא הקורא  'יִקְרָאֵנוּ' שה'א' בצירי  שינה את המשמעות. (אשרי המבחינים).

ז: בָּאתֶם – ההטעמה מלרע ב'ת', וכן להלן.

י: וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ – ה'ב' בדגש חזק מדין דחיק.

י: לִשְׁבָּר-אֹכֶל  – ה'ב' בקמץ קטן ולא בחולם.

י"ט: בָּאָה – ההטעמה לעיל ב'ב'  והוא לשון עבר. הקורא מלרע משנה משמעות הזמן.

כ"א: בְּהִתְחַנְנוֹ – ה'נ' הראשונה בשוא נע , שתי האותיות 'נ' רפויות ללא דגש.

כ"ד: וַיֶּאֱסֹר  – ה'א' בחטף סגול ולא בשוא.

כ"ה: וַיְמַלְאוּ  –  'י' בשוא נח, ה'ל' רפה ובשוא נח.

ל"ג: הַנִּיחוּ – 'ה' בפתח וה'נ' בדגש חזק, אם קורא ב'נ' רפויה, משנה משמעות.

ל"ה: וַיִּרְאוּ וַיִּירְאוּ…- המילה הראשונה מלשון ראיה, רָאוּ. מלרע, ההטעמה ב'אוּ".

המילה השניה מלשון יראה פחד, ההטעמה באותיות 'יִי'.

 

פרק מ"ג

ד': נֵרְדָה – ה'ר' בשוא נע.

ו': לָמָה הֲרֵעֹתֶם – המילה 'למה' ללא דגש, והיא מלרע, באות 'מ'. וכן כל פעם שהמילה 'למה' תבוא לפני אותיות גרוניות או לפני שם ה' תהיה רפויה.

ז: שָׁאַל הָאִישׁ –  'שָׁאַל' מלעיל. יוצא מהכלל.

י"ב: הַמּוּשָׁב –  ה'מ' בדגש חזק, ה'ש' בקמץ גדול (ולא בפתח), כן רוב הדעות כולל בן-אשר.

ט"ו: וּמִשְׁנֶה-כֶּסֶף  –  הטעמה ב'מ' מלעיל. ה'כ' בדגש חזק מדין דחיק.

ט"ז: בַּצָּהֳרָיִם – ה'צ' בקמץ גדול ובדגש חזק וה'ה' בחטף קמץ – קמץ קטן.

(יש הסוברים כי גם ה'צ' בקמץ קטן).

כ"א: וַנִּפְתְּחָה  – 'ו' בפתח.  'נ' בדגש חזק. לשון עבר.

כ"ו: וַיָּבִיאוּ –  באות 'א' יש דגש. יש להדגיש את האות 'א'  (יוצא מהכלל).

כ"ט: יָחְנְךָ – ה'י' בקמץ קטן, ה'ח' בשוא נח, ה'נ' בשוא נע.

 

פרק מ"ד

ד':  וְאָמַרְתָּ – ההטעמה ב'ת' מלרע.

ד: לָמָּה –  ההטעמה ב'ל' מלעיל ה'מ' בדגש חזק.

ח: הֱשִׁיבֹנוּ –  ה'ה' בחטף סגול, ואין לקרוא הֲשִׁיבֵנוּ. (זהירות לאלה שהוגים חולם קרוב לצירי).

ט: נִהְיֶה לַאדֹנִי –  ה'א' נחה. נקרא: "לַדוֹנִי".

ט"ז: הִנֵּנּוּ עֲבָדִים  – שתי אותיות ה'נ' הן בדגש חזק.

י"ז: עָבֶד – למרות שאין מילה זו באס"ף (א'תנחתא ס'וף פ'סוק)

הסגול המקורי במילה 'עֶבֶד' הפכה לקמץ.