תפארת הקריאה בפרשת פינחס

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

פרק כ"ה

י"א: פִּינְחָס – ה'נ' בשוא נע. נקרא: 'פִּי-נְחָס" ולא 'פינ-חס'

י"א: בְּקַנְאוֹ – ה'נ' בשוא נח. יש להגות את האות 'א'. נקרא: בְּקַנְ-אוֹ.

י"ב: הִנְנִי – יש אומרים שה'נ' הראשונה בשוא נע. יש אומרים בשוא נח. צלו"ל. נ"ל: בשוא נח.

י"ג: וְהָיְתָה לּוֹ – טעם נסוג אחור ל'ה' הראשונה. ה'י' בשוא נע ודגש חזק ב'ל' מדין אתי מרחיק.

י"ג:לֵאלֹהָיו – ה'א' נחה. מדין 'וכל"ב מכניס' נקרא: לֵ-לֹהָיו.

י"ד: הַמֻּכֶּה – 'כ' בסגול כי הוא לשון זכר.

י"ח: צֹרְרִים – ה'ר' הראשונה בשוא נע. (לא בחטף פתח).

י"ח: הַמֻּכָּה – ה'כ' בקמץ.

פרק כ"ו

ז: הָראוּבֵנִי – ה'א' נחה, אינה נהגית. נקרא: "הָרוּ-בֵנִי". יש מסורת המנקדת מילה זו: "הָרֻאובֵנִי".

ט: קְרִואֵי הָעֵדָה – כאן בפרשת פינחס נכתב 'קרואי' ונקרא: 'קְרִיאֵי' ואילו בתחילת פרשת במדבר נכתב 'קריאי' ונקרא: 'קְרוּאֵי'.

סימן: "בָּרוּך פְּרִי':  ב-רו… ב'מדבר 'רוּ' = קרוּאי.

פ-רִי' בפרשת פ'ינחס הוגים 'רִי' קרִיאי.

ט"ז: לְאָזְנִי – ה'א' בקמץ קטן.

י"ז : לַאֲרוֹד – ה'ל' בפתח.

כ: לְשֵׁלָה – מלרע. 'ל' רפויות.

ל"ב: הַשְּׁמִידָעִי – ה'ש' בדגש חזק ובשוא נע.

ל"ג: לֹא הָיוּ לוֹ – טעם נסוג אחור ל'ה' מלעיל.

מומלץ להבחין בין 'לא' ל'לו' ('לא' – קצר. 'לו' – מתון).

ל"ג: מַחְלָה – ה'ח' בשוא נח.

נ"ב: לָאֵלֶּה – 'ל' ראשונה בקמץ. 'ל' שניה בדגש.

נ"ד: וְלַמְעַט – ה'מ' רפה ובשוא נח.

נ"ט: יָלְדָה – ה'ל' בשוא נע. נקרא: יָ-לְדָה.

ס"ב: הָתְפָּקְדוּ – ה'ה' בקמץ קטן. 'ת' בשוא נח. 'פ' בקמץ גדול. ובדגש קל. ה'ק' בשוא נע. נקרא: הֹת-פָּ-קְדוּ".

ס"ד: לֹא הָיָה אִישׁ – המילה 'היה' מלעיל, נסוג אחור.

 

פרק כ"ז

א: צְלָפְחָד – 'ל' בקמץ קטן. 'פ' בשוא נח.

א: וְחָגְלָה – ה'ח' בקמץ קטן.

ד: לָמָּה יִגָּרַע – ההטעמה ב'ל' מלעיל. דגש חזק ב'מ'.

ז: צְלָפְחָד – ה'ל' בקמץ קטן.

י"ג: וְרָאִיתָה – ההטעמה ב'א' מלעיל. בגלל ההצמדה למילה הסמוכה 'אֹתָהּ'.

י"ג: וְנֶאֱסַפְתָּ – ההטעמה ב'ת' מלרע.

י"ג: גַּם–אָתָּה – ה'ת' בדגש חזק, ההטעמה ב'א' מלעיל.

י"ט: וְצִוִּיתָה – ההטעמה ב'ת' מלרע. לשון עתיד.

כ"א: וְשָׁאַל לוֹ – הטעמה ב'ש' מדין נסוג לאחור, מלעיל.

יש לקרוא שתי מילים אלו בהפרדה מלאה. (ל-ל)