תפארת הקריאה בפרשת תצוה

 הרב דר' בר עמי הי"ו

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק כ"ח

ג: רוּחַ חָכְמָה – יש להקפיד להפריד בין שתי המילים. (ח-ח)

ד: וּמְעִיל – ה'מ' בשוא נח.

ז: כְתֵפֹת – ה'כ' רפויה ובשוא נע.

י: מִשְּׁמֹתָם – ה'ש' בדגש חזק ובשוא נע.

י"ב: כִּתְפֹת – ה'כ' בחיריק ובדגש קל, ה'ת' בשוא נח. ה'פ' רפה.

י"ז: וּמִלֵּאתָ בוֹ – ה'ל' בדגש חזק. ההטעמה ב'ת' מלרע לשון עתיד. 'ב' רפויה.

י"ז: מִלֻּאַת אֶבֶן – נסוג אחור ההטעמה ב'ל' מלעיל.

י"ח: וְיָהֲלֹם – ה'י' בקמץ גדול, ה'ה' בחטף פתח הטעם ב'ל' מלרע.

יש המקפידים לנקד 'וְיָהֳלֹם'. צלו"ל. נלע"ד: 'וְיָהֳלֹם'.

י"ט: וְאַחְלָמָה – ההטעמה ב'ל' מלעיל.

כ: וְיָשְׁפֵה – ה'י' בקמץ גדול, ה'ש' בשוא נע.

כ"ב: שַׁרְשֹׁת – ה'ר' בשוא נע מפני המתג שב'ש'.

כ"ו: הָאֵפֹד – בספרי תימן 'הָאֵפֹד' חסר 'ו' כפי שנמצא בכתר בן אשר.

כ"ח: וְיִרְכְּסוּ – ה'ו' בשוא נע, לשון עתיד. ה'כ' בדגש קל ובשוא נע.

ל"ב: תַחְרָא – ה'ח' בשוא נח ולא בחטף פתח.

ל"ו: וְעָשִׂיתָ צִּיץ – ה'צ' בדגש חזק מדין דחיק.

ל"ח: הַקֳּדָשִׁים – ה'ק' בחטף קמץ קטן, והוא נהגה כקמץ קצר מעט, הטמעה מישנית.

מ"א: וּמָשַׁחְתָּ – מלרע. להקפיד להגות את האות 'ח' שלו יישמע 'ומשכת'.

 

פרק כ"ט

ה: אֶת–הַכֻּתֹּנֶת – ה'כ' בקובוץ, ה'ת' בחולם, ושתיהן מודגשות בדגש חזק.

ח: כֻּתֳּנֹת – ה'כ' בקובוץ ובדגש קל, ה'ת' בחטף קמץ ובדגש חזק, וה'נ' בחולם חסר.

י"א: וְשָׁחַטְתָּ – ה'ט' בשוא נח, להתאמץ לקרוא את האות 'ת' אחרי אות 'ט'.

י"ג: הַמְכַסֶּה – ה'מ' בשוא נח (מרחף), 'מ' רפויה. ה'ס' בדגש חזק. וכן להלן בפסוק כ"ב.

כ: הַיְמָנִית – ה'י' רפה ובשוא נח.

כ"ב: הַמְכַסֶּה – ה'מ' בשוא נח, 'מ' רפויה. ה'ס' בדגש חזק.

כ"ג: וְחַלַּת – ה'ו' בשוא נע וה'ח' בפתח. ה'ל' בדגש חזק.

כ"ח: לְחָק–עוֹלָם – ה'ח' בקמץ קטן ולא בחולם חסר. בגלל הסמיכות.

כ"ט: לְמָשְׁחָה – ה'מ' בקמץ קטן, ה'ש' בשוא נח.

ל: יִלְבָּשָׁם – ה'ב' וה'ש' בקמץ גדול.

ל"ז: קָדָשִׁים – ה'ק' וה'ד' בקמץ גדול.

מ"א: תַּעֲשֶׂה–לָּהּ – במילה 'לָּהּ' ה'ל' דגושה, מפיק 'ה'.

מ"ו: לְשָׁכְנִי – ה'ש' בקמץ קטן, ה'כ' בשוא נח.

 

פרק ל'

ב: אָרְכּוֹ… רָחְבּוֹ… – ה'א' ב'ארכו' וה'ר' ב'רחבו' בקמץ קטן.

ד: תַּעֲשֶׂה–לּוֹ – מתג ב'ת' ודגש חזק ב'ל' (דחיק).

ד: בָּהֵמָּה – ה'ב' בדגש קל, ה'מ' בדגש חזק.