חנוכה

תרבות יון , הייתה ,או עדיין?

מאת הרב מיכאל זכריהו

תנא לא מאסתים – בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה. ולא געלתים – בימי יונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיהו כהן גדול. לכלותם – בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר. להפר בריתי אתם – בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות. כי אני ה' אלקיהם – לעתיד לבא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. (מגילה יא, א)

מבואר בגמרא שבימי היונים העמיד לנו הקב"ה ברחמיו המרובים את שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיהו כה"ג, להצילנו מאותם גזירות קשות שגזרו עלינו באותה שעה.
ובאמת יש לבדוק מה היה חלקו של שמעון הצדיק בהצלת עם ישראל בכ"ה בכסליו, והיאך קשורים מעשיו לחשמונאי ובניו שעמדו בפרץ באותה תקופה בה גזרו היונים שמד רוחני על עם ישראל. שהרי רוב הזוגות שנשנו בגמרא לכאורה שקולין הן כגון מרדכי ואסתר, בית רבי וחכמי הדורות, אם כן איזה דברים גדולים עשה שמעון הצדיק בזמנו להעמיד את בית ישראל שיהיה ראוי להמנות כבן זוג לחשמונאים הקדושים שנעשו על ידיהם ניסים גלויים.

לא געלתים – בימי יונים

יש לדקדק מדוע דוקא נדרש הפסוק "לא געלתים" על תקופת היונים אשר העמיד להם הקב"ה שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיה כה"ג להצילם.

להשכחם תורתך

בנוסח על הניסים "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל "להשכחם תורתיך" וכו', מבואר שחז"ל תיקנו בנוסח התפילה להעלות על נס את ענין "שכחת התורה" שגזרו היונים על עם ישראל. ויש להתבונן מדוע הדגישו חז"ל שגזירתם היתה "להשכיחם", ולא בחרו בלשון "לבטלם" מתורתיך, או "להפר" דברי תורתיך.
וביותר יש לעיין מה שייך לגזור על השכחה? הרי אם במציאות ישנו אדם שיודע תורה וזוכר תורה, ודאי לא שייך לגזור עליו שישכח את תלמודו, דהרי הדבר טבוע בזיכרונו, ואין זה מן הדברים הנשלטים, והיאך א"כ רצו היונים להשכיחם תורתיך.

כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל

מובא במדרש (בראשית רבה ב, ה) עה"פ "וחושך על פני תהום" – וחושך – זו מלכות יון שהחשיכה את עיניהן של ישראל בגזרותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל".
ויש להבין מדוע גזרו עליהם שיהיו כותבים אין לכם "חלק" באלוקי ישראל, דאם כוונתם היתה שיאמרו ויחקקו על קרן השור שאין להם שייכות עם אלוקי ישראל, וכופרים הם בהנהגה האלוקית בבריאה, היה להם לגזור שיחקקו על קרן השור. אין אנו מאמינים באלוקי ישראל וכדו' ומה כוונת היונים היתה שיחקקו על קרן השור שאין להם – "חלק" באלוקי ישראל דמשמע שמאמינים באלוקי ישראל ולא גזרו על עיקר אמונתם של עם ישראל באלוקי ישראל אלא רק על כך שלא יהיה להם "חלק" בו, ומה היתה עומק גזירתם בזה.
וכן יש להבין מדוע בחרו דוקא שיהיה הדבר חקוק על קרן השור? ובתרתי צריך להבין מדוע דוקא "שור"? ומדוע דוקא על "הקרן"?

חלקו של שמעון הצדיק בנס חנוכה

הגמרא במסכת יומא סט, א מביאה את ענין הנס שנעשה ע"י שמעון הצדיק בכ"ה בכסליו וז"ל:
והתניא בעשרים וחמשה בטבת יום הר גרזים הוא דלא למספד יום שבקשו כותיים את בית אלקינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם, באו והודיעו את שמעון הצדיק, מה עשה, לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו בך כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי אמר להם למה באתם אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך עובדי כוכבים להחריבו אמר להם מי הללו אמרו לו כותיים הללו שעומדים לפניך אמר להם הרי הם מסורין בידיכם מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גרזים כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין מאכל בהמה כדרך שבקשו לעשות לבית אלקינו ואותו היום עשאוהו יו"ט
(יומא סט, א)

חלקו של שמעון הצדיק בגאולת וישועת עם ישראל שבאותו דור היה רב ועצום כמבואר בגמרא, שהרי אילולי ראה אלכסנדרוס מוקדון את דמות דיוקנו אפשר שח"ו לא היתה תקומה לעם ישראל.
ואכן על אף הדרך האלוקית והניסית שבה הופיע שמעון הצדיק לפניו בכל פעם שיצא להילחם, וכמו שכתב המהרש"א שם "מלאך בדמותו נראה לפני בכל מלחמותי ומביא לי נצחון", עיי"ש.
וכן מובא בעיון יעקב – הקב"ה הראה מראה זה לאלכסנדרוס מוקדון כדי להקדים רפואה למכה, כדי שכשיבא שמעון הצדיק לפניו, יאמין אלכסנדרוס לדבריו שהיהודים מתפללים עבורו בבית המקדש.
מכל מקום רוצים אנו להבין ולקרב אל שכלנו היאך השפיעו הדברים למעשה על מלך העולם דאז – אלכסנדרוס מוקדון, אשר לא ידע דבר זולתי כח השליטה וכיבוש כל העולם, ומה היה הדו שיח אשר לא התבאר במפורש בחז"ל בן אלכסנדר מלך העולם לשמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה ושימש ככהן גדול בימי בית שני.
כמו כן יש לדקדק דבתחילה מבואר שביקשו כותיים את בית אלוקנו, ונתנו להם, ואח"כ כשאמרו לאלכסנדרס היאך יתעוך עובדי כוכבים להחריבו, שאל מי הללו ויש להבין הרי הם עצמם ביקשו להחריבו, ומה המקום לשאלתו מי הללו?!

אריסטו – רבו של אלכסנדר מוקדון

קודם שנבאר היאך הכניע שמעון הצדיק ע"י דמות דיוקנו בלבד את שליט העולם הרשע והאכזר, נקדים ונבאר מי היה רבו של אלכסנדר מוקדון ומה היתה השקפת עולמו.
בחז"ל מובא שרבו של אלכסנדר מוקדון היה "אריסטו"!
אודות אריסטו נכתב הרבה בחז"ל בראשונים ודברי רבותנו ז"ל ונביא כאן מקצת דבריהם ממש לצורך ביאור הענין שלפנינו.
הרמב"ן (ויקרא טז, ח) כתב וז"ל: "כי היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היווני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת", עכ"ל.
הגדרת השקפת עולמו של אריסטו לפי המבואר ברמב"ן היא, שאין להם אלא דבר הבא מהרגשה וסברה בלבד, היינו – טבע ושכל, ותו לא.
כל דבר אשר הרגיש ואשר חשב או הבין מכח סברתו – קיבל וקיים. אמנם דבר אשר הוא בשכלו המוגבל והמצומצם לא הבין, כיון שאיננו טבע או אינו מובן מסברא לא קיבלו, והורה שודאי איננו אמת.

המקור לחכמת אריסטו

נאמר בפסוק "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף" (מלכים א' ה, יב) וכתב הרד"ק שם "אינם נמצאים אצלנו וכן ויהי שירו חמשה ואלף כי רבים ספרים אבדו לישראל בגלותם וכן מה שחבר בחכמת הטבע כמו שאמר וידבר על העצים שהודיע טבעם ורפואתם וכן על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים בכל מה שתחת גלגל הירח גברה חכמתו וחבר בהם ספרים ואינם נמצאים אצלינו".
ובמצודת דוד (שם) כתב וז"ל: "רבים מספריו נאבדו מאתנו בגלותינו ובאו ליד העובדי כוכבים מהם העתיקו מלים וקראו על שמם ואולם גנוב הוא אתם".
בספר שבילי אמונה המיוחס לנכד הרא"ש בנתיב השמיני כתב וז"ל "מצאתי כתוב כי אריסטו אשר כל חכמי המחקר נגררים אחריו ושואבים מספריו שהיה רבו של אלכסנדרוס מוקדון שמלך על כל העולם וכאשר כבש אלכסנדרוס את ירושלים השליט לאריסטו רבו על אוצר שלמה עליו השלום ואז חקר ודרש על ספרי שלמה ולקחם והעתיקם על שמו והוסיף הוא טעויות משלו ואז גנב הספרים של שלמה כדי להטעות העולם שאריסטו עצמו חיברם משיקול דעתו" עכ"ל.

טענת אפיקו שמטרת החיים זה לאכול ולשתות

שמעתי שהיה יוני אחד בשם אפיקו שהיה פלוסוף מחכמי יון אשר טען "והוכיח" כביכול, שכל מטרת חיי האדם עלי אדמות זה לאכול ולשתות, לחיות חיי תענוגות וכיוצ"ב. ושאלוהו פעם כמה חכמים, אם כל תכלית האדם זה רק לאכול ולשתות, מה מטרת האדם בעולם לאחר שאכל ושתה והתענג, הרי אחר שאכל ושתה כבר אין לו סיבה לכאורה לחיות, שהרי השלים את סיפוקו ויעודו.
חשב אותו אפיקו יוני מה יכול לענות לשאלתם, ואחר זמן ענה להם שמצא לזה פיתרון, שהנה ישנו מן סם שאם שותהו האדם לאחר אכילתו, ותוך זמן מועט גורם הסם לכך שיקיא את כל האוכל שאכל, ואם כן יש עצה לאדם שכבר אכל ושתה ורוצה להמשיך ולקיים את תכליתו בעולם, על ידי שיבלע מהסם הזה ויקיא את מה שאכל ושתה, וכך יוכל להמשיך לאכול ולשתות עוד.
באמת במשנה במסכת שבת (פרק כב משנה ו') שנינו "דאין עושין אפִקְטִוִיזִין בשבת", דאפקטויזין הוא משקה אשר מביא את האדם להקיא עיי"ש, וכנראה למן סם זה התכוון אפיקו היוני, דאם ישתה ממנו האדם יוכל להקיא את שאכל, ולשוב למאכלו ולהנאת גופו.
כל מהותה של יון היתה חיי גוף וטבע, עד שאין אתה מוצא כלל הבדל בין חיי היונים לחיי שאר בעלי החיים שבבריאה, לבד משכל גשמי וחומרי, שהשתמשו בו למדע ובידור, פסיכולוגיה ופילוסופיה, מעוותים, כמובא בספר שבילי האמונה המיוחס לנכד הרא"ש שאמר שהעתיק אריסטו את ספרי שלמה המלך והוסיף שם טעויות משלו עיי"ש. דלא שייך מציאות של חקירה ודרישה בעניני הבריאה והיקום כולו שלא על פי תורת ה' בלא שיפלו טעויות.

חכמי יון לעומת חכמי ישראל

מבואר בחז"ל שעיקר החילוק המהותי שהיה אז בין תרבות יון לחכמי ישראל וחכמת התורה, היתה שחכמי יון הם "חכמי הטבע", וכל דבר אשר אינו מוגדר בגדרי הטבע היו היונים מכחישים, לעומתם חכמי ישראל חכמי התורה מונהגים בהנהגה שהיא למעלה מן הטבע, ויתרה מזו, דבעצם כל הטבע כולו כפוף ומשועבד לתורה הקדושה העל טבעית, וכאשר נתרומם האדם ונתקדש בקדושת התורה עולה היא ומתעלה עד כדי שמקבל כביכול כוחות על טבעיים אשר בכוחם לפעול בטבע, שכל חלקי הטבע משועבדים לאדם השלם אשר נתקדש בקדושת התורה.
היונים ובראשם אריסטו רבו של מלך העולם אלכסנדר מוקדון כפרו בזה, כמו שהגדירו הרמב"ן "היוני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, כי כל ענין אשר לא השיג עליו הוא בסברתו איננו אמת". ולכן על אף חוכמתו הנדירה, ראה כדבר מוכרח לשנות בספריו של שלמה המלך ולהוסיף טעויות משלו כמובא בספר שבילי אמונה, כיון שדברים המובאים שם המוגדרים כלמעלה מן הטבע לא שייך כלל שיכתבו בשמו שהרי כל השקפתו נובעת מכך שאין למעלה מן הטבע שום כח הפועל או יוצר.
כן כל אמונתם היתה בחיי הגוף, הכח והעוצמה הגופנית והכלכלית, היופי החיצוני והשכלי וכיוצא בזה, כיון שכל מטרת החיים זה ספורט, בידור, מדע, חיי תענוגות ומתירנות.
ומכאן בעצם נבע השורש והסיבה לכך שלא יכלו היונים לסבול את המציאות שחכמי התורה מאמינים ומשדרים בעולם שכל חיי הטבע מנוהלים על ידו, ומכח העל טבעי, שהרי כל דבר בעולם הזה מנוהל ומושגח ובכלל קיים כל רגע ורגע מכח רצון ה' בלבד, והקב"ה בלבד חקק את חוקי הטבע, ובכוחו לשנות בכל רגע שיחפוץ את כל חוקי הטבע, והדוגמאות לרוב.
א"ר אבין אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד נמלכין ב"ד לעברו הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין
ובפני משה וז"ל: שהקב"ה מסכים עם בית דין של מטה שאם היא כבר בת ג' ונמלכין הבי"ד לעבר השנה הבתולין חוזרין אצלה לאחר שנבעלה שאף הטבע מסכמת עליהן ע"י גזירתו יתעלה ב"ה (ירושלמי כתובות פ"א הל' ב')

היונים לא היו מסוגלים לקלוט בשכלם המוגבל והמצומצם לחיי טבע, להבין שבכח חכמים ע"י עיבור החודש יכולים לשנות מציאות המוגדרת לכאורה כטבע, דקטנה שנשרו בתוליה קודם שמלאו לה ג' שנים בתוליה חוזרין, ובכח חכמים לקבוע את זמן עיבור החודש, ואכן המציאות הטבעית של הילדה תהיה כפופה לעיבור החודש, דלפי עיבורם יקבע אם באמת בתוליה חוזרין או לא.
קצרה השגתם של היונים עד כדי כפירה ממש בכך ששיעבד אלוקי ישראל את חוקי הטבע לחכמי ישראל, על דרך מה שאמרו חז"ל בתענית כג, א, ובשבת נט, ב, צדיק גוזר והקב"ה מקיים עיי"ש.

ביאור הדין ודברים בין שמעון הצדיק לאלכסנדר מוקדון

מעתה נראה לומר דזה גופא היה השיח והדיבור בין שמעון הצדיק לאלכסנדר מוקדון, דבגמרא (שם) מבואר דמיד כאשר ראה אלכסנדר מוקדון את שמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו, וכאשר נשאל היאך מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה, אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי.
וכוונתו היתה לומר דאף על גב שאני מלך בעולם המושל כביכול בחוקי הטבע דאין איש גיבור וחזק ממני בכל העולם, מכל מקום מתוודע אני עכשיו שיש עוד ענין בעולם הזה אשר כלל לא נגעתי בו עד כדי שאף אין לי בו השגה כלל ועיקר והוא ההנהגה האלוקית המוגדרת כלמעלה מן הטבע. דאף שהיה נראה לי כביכול שניצחתי את כל מלחמותי בדרך הטבע ע"י סוסים ופילים ולגיונים, הרי ראיתי דמות מיוחדת במינה אשר לא ידעתי מי היא, ומנין היא באה אלי, ובשעת מלחמתי היא המסייעת לנצח את האויב, והנה עתה אני רואה מול עיני עין בעין את אותה דמות מיוחדת האפופה באור יקרות, אשר על אף היותה בשר ודם פועלת היא באיזה כח סגולי מיוחד דברים אשר אפילו מורי ורבי אריסטו לא ידע מהם, וכפר בהם, והוא הכח העל טבעי הפועל ונפעל בבריאה ברצון ה' בלבד.
ועל זה ענה לו שמעון הצדיק, שאכן הכח האלוקי אינו כח שבא מאיזה כוחות עצמיים שלו, אלא מכחו של הקב"ה אשר הטביע בבריאה המוגדרת כביכול כטבע כוחות על טבעיים המונהגים והמושגחים על ידו בלבד, ומקורם בעוה"ז הוא במקום בית המקדש, ואם כן בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב, ומכח זה הרי זכית לראות דמות דיוקנו של שמעון הצדיק, ולנצח בכל מלחמותיך, יתעוך עובדי כוכבים להחריבו.

אף על גב שנתנו להם שאל מי הללו?!

ובענין מה שבתחילה מובא בברייתא שבקשו כותיים את בית אלוקנו מאלכסנדרוס מוקדון ונתנו להם, ואח"כ כאשר הגיע שמעון הצדיק לאלכסנדרוס ואמר לו בית שמתפללים בו עליך וכו' יתעוך עובדי כוכבים להחריבו, שאל מי הללו? וענו לו כותיים הללו שעומדים לפניך, דלכאורה מה המקום לשאלתו מי הללו, הרי בתחילה בקשו ממנו כותיים להחריבו ונתנו להם ובודאי היה יודע למי נתן רשות להחריב את בית המקדש, ומדוע שאל את שמעון הצדיק וחבורתו מי הללו?!
שאלה זו הצעתי לפני הגר"ש לוינשטיין שליט"א ואמר לי דאפשר שכל כוונתם בתחילה היתה להפוך את בית המקדש לאחד מבתי התאטראות שלהם, ועל ידי כך להחריב את כל עניני הרוח שבו.
ומעתה נראה לומר דלכן כשבא שמעון הצדיק לאלכסנדר מוקדון ואמר לו היאך יתעוך עובדי כוכבים להחריבו, אמר להם מי הללו?! דהיינו מי המבקשים להחריב, הרי אדרבא ואדרבא מטרת הכותיים היתה להפעיל את בית המקדש כבית תרבות יונית, ועל זה ענה לו שמעון הצדיק דאין לך חורבן גדול מזה, דהרי כל הבריאה מושפעת מכח הבית הזה, הוא המקום העל טבעי הפועל ומפעיל את כל עולם הטבע ואף את כל מלחמותיך, הוא המקום אשר בו שורה השכינה וממנו שואבים עם ישראל את חכמת התורה המלמדת שכל דבר תלוי ברצון ה' בלבד.
ואכן, כאשר הפנים אלכסנדרוס מוקדון יסוד חשוב זה, הבין שבעצם עומק מטרת הכותיים היה להרוס את מלכותו שהרי אם אין מקום מקדש, ממילא אין מקום אשר ממנו ישאב את כוחותיו לנצח את העולם, ולכן מסרם בידי עם ישראל.
(אמנם עדיין נראה דקצת דחוק לבאר כן את דברי הגמ' שם כיון דבגמ' מבואר דכיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שביקשו לעשות לבית אלוקנו" עיי"ש מבואר דהרסו וחרשו את מקום מקדשם "כדרך שבקשו לעשות לבית אלוקינו" ומשמע דכך בקשו לעשות לבית המקדש דהיינו להרסו, ויש ליישב. מכל מקום כל מה שנתבאר הוא על דרך הדרש, ודקדק בזה).

הגועל שבהעדר חיי הרוח

ולפי זה מובן מאמר חז"ל (שם) לא געלתים – בימי יונים, שהרי כל מטרתם היתה להטמיע את עם ישראל בתוכם באופן שלא יהיה מצב ומציאות שיאמינו בכוחות העל טבעיים המוטבעים בעצם בכל דבר ולו הדבר הקטן ביותר הנמצא בטבע. להיות במצב גשמי וחומרי בלבד, לאכול ולשתות, להנות ולהתענג, וכיוצא בזה בלא שום קשר ושייכות לענין רוחני כל דהו, ובאמת אין "גועל" גדול מזה, ומעשים שבכל יום יוכיחו היאך בלא חיי תורה הופכים החיים לחיי בעלי חיים רח"ל, אשר כל מי שבא במחיצתם מרגיש איזה תחושת גועל – טבעית. לכן דקדקו חז"ל ולמדו את הפסוק "לא געלתים" על תקופת ימי היונים.

חיי העולם הזה בצל חיי תורה

על כן דקדקו חז"ל לומר ""להשכיחם תורתך"" שהרי במציאות כאשר אדם מונח חזק בעניני החומר וכל ראשו שטוף בגשמיות, ממילא מוצא את עצמו במצב של שכחת התורה, אמנם יכול להיות עם תורה אבל רק במצב של "יודע תורה" אבל לא להיות "חי חיי תורה".
ולכן באו חז"ל להגדיר את מהות ועיקר רצונם של היונים בגזרותיהם על עם ישראל, שאינה גזירה על ביטולה של תורה או הפרת חוקי התורה, אלא גזירה על שכחת התורה, דעל ידי שיטמעו בתוך תרבות יון, הספורט, והבידור, היופי והנאורות, המדע וההשכלה, ממילא לא יהיה מקום לתורה הקדושה ותשתכח "ממילא" ח"ו.

אין לכם 'חלק' באלוקי ישראל

ולאור מה שנתבאר נראה דזו ממש היתה כוונת היונים שציוו על ישראל "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל", כלומר שאין הם מקפידים על עיקר אמונתם של ישראל בבורא, שהרי לא ציוו עליהם לכתוב על קרן השור שאין אלוקים לישראל, אלא שאין להם רק "חלק" באלוקי ישראל.
ועומק הענין כי רצו היונים להטמיע את עם ישראל בתוך תרבותם אשר כל העולם מנוהל עפ"י טבע, וכל מה שמוגדר כטבע ויש לו הבנה שיכלית הוא המכוון והמנהל את האדם בבריאה, ולכן ציוו עליהם להביאם להכרה שיחיו חיי טבע שיטחיים, בלא שום התבוננות או עומק שמוביל להכרה שכל הטבע מנוהל בדרך נס בהשגחה אלוקית.
משום כך ציוו עליהם שיכתבו על קרן השור בזה"ל דוקא "אין לכם "חלק" באלוקי ישראל", דהיינו אותו "חלק" אלו-ה ממעל אשר מפעפע בלבות עם ישראל אשר נשמתם חצובה ממרומים, המעורר להתבוננות בחיי הבריאה, בטבע וביקום כולו, אשר הכל מושגח רגע רגע בהשגחה אלוקית, תאמרו ותכתבו תחקקו על קרן השור וממילא בליבותיכם שאין לכם חלק בזה.
ואפשר לומר שכוונת היונים היתה שבעצם אין הם רוצים כעיקר עקירת האמונה האלוקית מליבותם של עם ישראל, אלא שהאמונה בזאת תהיה שטחית ביותר בלא שום התבוננות, וממילא חיי הגשם והחומר יתגברו עליהם עד כדי שח"ו לא יהיה שום משמעות אמיתית לאמונתם בבורא.

השורש לכל הבעיות – שטחיות

ראיתי מובא בשם הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל שאמר משמו של המשגיח הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל שעיקר הבעיה בו נמצא דורנו, אשר היא שורש לכל הבעיות, היא – השטחיות!
דהיינו שמסתכלים על כל דבר בחיי היום יום גשמי ורוחני בצורה מאוד שיטחית, בלא התבוננות, ובלא העמקה, דאם היו מתבוננים ומעמיקים בכל דבר היו מונעים הרבה בעיות. ובעצם העדר ההתבוננות ומגמת השטחיות היתה עיקר תרבותה של יון, להסתכל על הטבע כמות שהיא להאדיר ולהעצים את חיי הגשמיות באופן שכל מהות האדם תהיה מוגדרת לפי חלקו ושייכותו בהם, אשר אין לך שטחיות גדולה מזו.

כתבו לכם על קרן השור דוקא

עיקר מהותו של השור מצד כוחות הטבע המושרשים בו, הוא בעבודת האדמה והחומר, כל מציאות טבעיו והרגליו של השור הם חפצא חומרית המוגדרת כטבע בלבד, עד כדי שנגיחת השור בקרניו מוגדרת בגמרא ריש בבא קמא דכוונתו להזיק ואין הנאה להזיקו, דמה שמתכוין להזיק הוא מחמת שטבעו בכך, אף שאין לו הנאה בעצם הנזק, וזאת מצד טבעיו הבהמיים המולדים ומושרשים בכוחות נפשו להיות נוגח.
זה רצו היונים להשריש בלבות עם ישראל שבעצם אין לנו בעולמנו, אלא ד' אמות של גשמיות וחיי חומר, וכביטוי לזה מצאו את קרן השור שכל מהותו היא מציאות של עבודת האדמה וחומר, ודוקא שם רצו שיחקק ע"י עם ישראל אין לנו "חלק" באלוקי ישראל, דהיינו אין לנו שום קשר כאן בעוה"ז עם כל מה שמוגדר כלמעלה מן הטבע, המנוהל ע"י כח אלוקי, דכמו שהשור הזה כל כולו טבע וחיי חומר, כך אתם תנהלו אורח חיים במהלך של טבע וחיי חומר ותו לא.

קרן השור – כלי למאכל התינוקות

עוד שמעתי דבר נפלא, על פי מה שמופיע במחקרים קדמונים, שהיונים היו משתמשים עם קרני השור כבקבוקי מאכל ומשתה לתינוקות, שהיו מנקבים את פי הקרן ויוצקים לתוכו מאכל עבור התינוקות ומאכילין להם.
ונראה להוסיף לפי זה שסיבת גזירת היונים שיחקקו על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל היתה כדי להשפיע על הנולדים בעם ישראל כבר ביניקתם הראשונה מהקרן מן מאכל או משתה, שכל יעודם ותכליתם כן בעוה"ז היא לחיות ולגדול כשור חיי גשמיות בלבד, וכל מה שמוגדר כלמעלה מן הטבע איננו אמת.

טומאת פך השמן

מעתה נראה לומר, שזו הסיבה שהיונים ברשעותם טימאו את פך השמן, ולא שפכוהו או קילקלוהו, כיון שמטרתם היתה לבטל ולבוז לאמונת עם ישראל בכח האלוקי, שהכל נעשה ברצות ה' ואין עוד מלבדו, ומצווים אנו לקיים את דברי תורתו אף כשהדברים אינם ברי השגת השכל האנושי, שביסודם למעלה מן הטבע הם.
וכיון שענין הטומאה דבר שלכאורה אינו בר הבנה, דהחפץ נשאר כמות שהוא ולא השתנה בו דבר, אלא שנאסר מחמת דיני הטומאה שחלו עליו, היונים שכפרו בכל כח וענין על טבעי רצו בעצם להכחיש כל סימן שאינו שייך לכח השגה טבעית, ומשום כך טמאו לעם ישראל את פח השמן, ולא שפכוהו או קילקלוהו, להורות בזה על הכחשת מציאות של דבר על טבעי בבריאה.

חיי הטבע ככלי לחיי נצח

אין אנו מצווים כלל על התנזרות מחיי הטבע, אלא אדרבה כל הטבע כולו נועד נוצר ונברא, כדי שיוכל האדם להנות ולהשתמש בו לצרכיו. עד כדי שחכמינו זכרונם לברכה אמרו בירושלמי סוף קידושין, מובא במסילת ישרים (פרק יג עמ' צו) שעתיד אדם ליתן דין לפני המקום על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכל ממנו, אף על פי שהיה מותר לו והיה יכול, ואסמכוה אקרא (קהלת ב, י) "וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם".
ואמרו חז"ל בנדרים י, א "תניא ר' אלעזר הקפר ברבי אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה, מכאן כל היושב בתענית נקרא חוטא" עיי"ש.
מבואר כאן בחז"ל שאין חובה על האדם ואף לא ממידת חסידות להתנזר מעניני העוה"ז אלא אם כן הוא בעל מדרגה מיוחדת, ואין הדברים שווים לכל נפש, ואדרבא מחוייב האדם להנות, ולהשתמש בכלים שנתן לו הקב"ה כאן בעוה"ז החומרי, אלא שצריך הוא לדעת מהי המטרה ומהו האמצעי, להשתמש באותם כלים גשמיים שנתן לנו הקב"ה בחסדו יתברך, ככלי שרת לעבודת ה' ולקדש את שמו בעולם.
כפי שכתב הרמב"ם (הל' דעות פ"ג הל' ב') וז"ל "צריך האדם שיכוין כל מעשיו כולם כדי לידע את השם ברוך הוא בלבד, ויהיה שבתו וקומו ודבורו הכל לעומת זה הדבר כיצד, כשישא ויתן או יעשה מלאכה ליטול שכר לא יהיה בלבו קיבוץ ממון בלבד, אלא יעשה דברים האלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להן מאכילה ושתיה וישיבת בית ונשיאת אשה וכו', אלא ישים על ליבו שיאכל וישתה כדי להברות את גופו ואיבריו בלבד".
ושם (הל' ג') כתב וז"ל "המנהיג עצמו על פי הרפואה, אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים חזקים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצרכו אין זו דרך טובה. אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם חזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את השם, שאי אפשר שיבין ויסתכל בחכמות והוא חולה או אחד מאבריו כאב. וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל.
נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו כולן עובד את השם תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל. מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את השם: ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את השם והוא חולה נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים. והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך", עכ"ל.
מבואר מדברי הרמב"ם שאדם על אף שלא עוסק כל היום בתורה ובתפילה ובגמילות חסדים אלא עובד לפרנסתו אוכל וישן כדבעי, ועושה כל שאר צרכי גופו נקרא עובד ה' אם מכוין בדעתו שיהיה כל זה כדי שיוכל לעבוד את ה', ויהיו כל מעשיו לשם שמים.

לעיתים כחוט השערה מפריד בין לחיות את עניני העולם הזה מתוך וכחלק מ"תרבות יונית", לבין השתמשות בעניני העולם הזה לצורך עבודתו ולהקרא – עובד ה' !!!