תרפיה במוזיקה מימי התנ"ך

"וְהָיָה, בִּהְיוֹת רוּחַ-אֱלֹהִים אֶל-שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ; וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה "  (שמואל א', פרק טז', פסוק כג')

המוסיקה היא העתיקה מבין כל האומנויות, היא התפתחה וצמחה מתוך המקצבים והקולות אשר קיימים בטבע המורכבים מארבעת יסודות היקום: רוח, אדמה, אש ומים.

הקולות של הטבע יוצרים צלילים שבכוחם להרגיע ולהעצים את נפש האדם – רשרוש העלים, משב הרוח מבין העצים, שכשוך המים בנחלים ובנהרות, הגלים המתנפצים בים. האדם הקדמון ניסה לחקות את צלילי הטבע בכדי לספק את צרכיו הבסיסיים ועשה שימוש במוסיקה ככלי לתקשורת ולהבעת רגשות.

כמו כן, המוזיקה תפסה מקום נכבד גם במקרא. יובל בן למך היה הראשון שעשה שימוש בצלילי הטבע ויצר ממנה אמנות נגינה מובנית. ועליו נאמר בספר בראשית פרק ד', פסוק כ"א: "הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב". כלומר הוא המציא את אמנות הנגינה ופיתח את כלי הנגינה הרשמיים הקדמוניים.

הכוח וההשפעה של המוסיקה על נפש האדם ידועה עוד מתקופת התנ"ך, היא הייתה אמצעי המשמש להרגעה ולעידוד רוחו של האדם. אחת הדוגמאות המפורסמות לכך הייתה נגינתו של דוד לכבודו של שאול המלך.

" וְהָיָה, בִּהְיוֹת רוּחַ-אֱלֹהִים אֶל-שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ; וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה "  (שמואל א', פרק טז', פסוק כג')

שלמה המלך שמלך לאחר אביו, המשיך לטפח את מסורת המוסיקה בבית המקדש ובארמונו האישי.

"וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרְרִים לְכֻלָּם לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים בּוּץ, בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת, עֹמְדִים, מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ; וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים, מחצררים (מַחְצְרִים) בַּחֲצֹצְרוֹת" (דברי הימים ב', פרק ה', פסוק יב')

ועוד מוזכר כי הנביאים השתמשו במוסיקה ע"מ להכנס למצב של תודעה עמוקה ולנבא נבואות. אנו מוצאים בספר מלאכים ב', פרק ג', פסוק טו' את הנביא אלישע שדרש מאנשיו: "קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְהוָה"

אנו מוצאים במקרא גם נשים שהיו משתמשות במוסיקה למטרות רוחניות וכדי לפאר ולרומם את הקב"ה. הדוגמא הנפוצה היא לאחר קריעת ים סוף: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאן כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות פרק טו פסוק כ').

כינור דוד

כפי שראינו דוד המלך זכה לתשומת לב רבה ביחסו לנגינה ומוסיקה. לאורך השנים נחקקה דמותו של דוד המלך בכל מיני אופנים – כמלך, כלוחם, כמנהיג, כגיבור אולם התיאור הבולט ביותר – כמנגן בכינור. דמותו כמנגן עבור המלך שאול עוררה השראה רבה במשך כל הדורות ובעיקר עלינו, התרפיסטים במוסיקה.

"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו … יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ: …  וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר …" (שמואל א טז, טז-יט)

דברים אלו מעוררים בנו שתי שאלות:

1. מדוע אנו מכנים את כלי הנגינה של דוד המלך כינור בעוד שבכל הציורים המתארים את נגינתו ובסמלים המוכרים מופיע נבל? אז על איזה כלי ניגן דוד המלך – נבל או כינור?
2. מדוע נבחר דווקא הכלי הזה מבין שאר כלי הנגינה?

ונשיב,

"הוֹדוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר; בְּנֵבֶל עָשׂוֹר, זַמְּרוּ-לוֹ" (תהלים לג, ב) – יש האומרים שהכלי שמוזכר בתנ"ך ומכונה כינור, הוא למעשה נבל בצורתו הקדומה ביותר. מכך ניתן להבין כי למעשה דוד המלך ניגן על נבל קדמוני. ישנם הסוברים אחרת וטוענים שדוד המלך ניגן גם על נבל קדמוני וגם על כלי קדמוני אשר דומה מאוד לכינור בין ימנו בצורתו ובצליליו.

כמו כן, לכל כלי נגינה יש משמעות והשפעה פסיכולוגית על האדם. ומדוע נבחר דווקא הכלי הזה מבין שאר הכלים? משום שלכל כלי מיתר יש עוצמה רבה להגיע אל "מיתרי הנשמה" ובפרט כאשר מדובר בכלים כגון: נבל וכינור.

ניתן אם כך לומר, שדוד המלך היה כנראה התרפיסט במוסיקה הראשון בעולם.

 

בברכה,

 אורית גמליאל 

מאבחנת ותרפיסטית רב תחומית ומרצה בקמפוס החרדי תילתן בת"א.