לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני י"ט תשרי תשע"ח

מסכת סנהדרין דף פ"ה

דף פ"ה ע"א 

להיות שליח ב"ד להלקות או לנדות את אביו – לרב ששת: מותר, שהרי כל אדם אסור להכות ולקלל, והותר לשליח ב"ד משום כבוד שמים, וכמו כן הותר לאביו. לרב חסדא: אסור. למסקנא וכן תנא דבר"י: אינו נעשה, מלבד למסית.

המקור שאסור להלקות אביו או שאר אחד מישראל – שנאמר 'ארבעים יכנו לא יוסיף', ומה מי שמצוה להכותו מצוה שלא להכותו יותר, כל שכן מי שאין מצוה להכותו.

המבייש את הישן ומת – חייב משום בושת בניו.

'ונשיא בעמך לא תאור' – בעושה מעשה עמך, וכן אם חטא ועשה תשובה.

היוצא ליהרג בב"ד והכהו או קיללו בנו – חייב, הכהו או קיללו אחר – פטור, לרב חסדא: במסרבים בו לצאת ואינו יוצא, שבנו אסור להיות שליח ב"ד ואחר מותר. לרב ששת: מדובר שעשה תשובה, ולכן בנו חייב, ואף שנגמר דינו למיתה לא גרע ממקלל לאחר מיתה, אבל אחר פטור שנאמר 'בעמך' במקויים שבעמך, ומקישים הכאה לקללה.

דף פ"ה ע"ב 

המכה אביו ואמו אינו חייב – עד שיעשה בהן חבורה.

המקלל אביו או אמו לאחר מיתה חייב, והמכה לאחר מיתה פטור – שאינו עושה חבורה.

המקור שהמקלל לאחר מיתה חייב, ולא נלמד ממכה שיהא פטור – לרבי יונתן: מהיתור 'אביו ואמו קילל', שאינו נצרך ללמד שחייב גם על אחד, שבכל מקום שנאמר בלא 'יחדיו' משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו. לרבי יאשיה: נצרך ללמד שחייב על אחד, והמקור לאחר מיתה הוא מהיתור 'ומקלל אביו ואמו מות יומת'.

'איש איש (כי יקלל') – לרבי יאשיה: לרבות בת וטומטום ואנדרוגינוס. לרבי יונתן: דיברה תורה כלשון בני אדם, אלא נלמד מהיתור 'ומקלל אביו ואמו מות יומת'.

במקלל נתמעט מי שאינו עושה מעשה עמך, ולא במכה. ונחלקו התנאים אם מקישים מכה למקלל, וכמו שהמקלל כותי פטור כך גם המכהו, או לא. והתנא במשנתינו סבר שמקישים ובשניהם פטור.

הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו קודם שימכרנו – שנאמר 'והתעמר בו'. לחכמים: אף שימוש פחות משוה פרוטה, לרבי יהודה: דוקא שוה פרוטה.

הגונב את בנו – לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה חייב, לחכמים פטור.

הגונב אדם שחציו עבד וחציו בן חורין – לרבי יהודה חייב, לחכמים פטור.

גנבו והשתמש בו לשכיבה ומכרו בעודו ישן, וכן גנב אשה מעוברת והשתמש בה להעמידה להגן מהרוח, וגם העובר מועיל לכך, שככל שהיא עבה כך מגינה יותר, ומכר רק את עוברה – איבעיא דלא איפשטא האם נחשב דרך עימור וחייב, או לא.

'כי ימצא איש גונב נפש מאחיו' – איש שגנב איש או אשה. 'וגונב איש' – אשה שגנבה איש. 'ומת הגנב ההוא' – אשה שגנבה אשה.

'כי ימצא איש גונב נפש מאחיו' – בין אם גנב איש או אשה או גר או עבד משוחרר או קטן.

הגונב עבד כנעני – פטור.

מכרו לאחד מקרוביו – לרבי שמעון פטור, שנאמר 'מאחיו' עד שיוציאנו מרשות אחיו. ותנא אחד שנה לפני רב ששת ברייתא דספרי שחייב, והקשה לו מברייתא דר' שמעון, שהרי סתם ספרי רבי שמעון.

סתם משנה – רבי מאיר, סתם תוספתא – רבי נחמיה, סתם ספרא – רבי יהודה, סתם ספרי – רבי שמעון. וכולם למדום מרבי עקיבא רבם.

*************