לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ד' חשון תשע"ח

מסכת סנהדרין דף ק'

דף ק' ע"א

'אפיקורוס' לל"ב דר' יוחנן וריב"ל – לרב יוסף: היינו כגון אלו שאינם מכירים שהעולם מתקיים בזכות לומדי התורה ואומרים: מה הועילו לנו חכמים בתורה שהם לומדים, לצורך עצמם הם קורים בתורה, ולצורך עצמם הם שונים. לאביי: אלו הם גם מגלי פנים בתורה, שהרי נאמר 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי', וכן יש ללמוד ממה שאמר ה' לאברהם שאם יש צדיקים בסדום יציל כל העיר עבורם. אלא 'אפיקורוס' היינו כגון תלמיד היושב לפני רבו ונזכר בשמועה בענין אחר ואמר: 'כך אמרנו שם', ולא אמר 'הכי אמר מר'. לרבא: היינו כגון אלו האומרים: מה הועילו לנו חכמים, מעולם לא חידשו דבר שאינו כתוב בתורה,שהרי לא התירו לנו עורב, ולא אסרו לנו יונה. וכשבאו אלו לשאול את רבא שאלה בטריפה, אם התיר אמר: ראו שאני מתיר לכם עורב, ואם אסר אמר: ראו שאני אוסר לכם יונה. לרב פפא: כגון מי שמזכיר חכם ואומר בלשון בזיון 'הני רבנן', ולא 'רבותינו שבמקום פלוני'. וכשאירע כן לרב פפא שאמר כן בטעות ישב בתענית.

לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא היו עושים מטפחות לספרי בית מדרשו של רב יהודה, כשהגיעו לעשות למגילת אסתר, שאלו את רב יהודה בלשון גנאי 'הא מגילת אסתר לא בעי מטפחת' ולא בלשון שאלה. אמר להם שגם זה נראה כאפקירותא.

לרב נחמן – אפיקורוס זה הקורא את רבו בשמו, שגיחזי נענש מפני שקרא לאלישע רבו בשמו.

רבי ירמיה ישב לפני ר' זירא ואמר: עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים, ועליו כל מיני מגדים, שנאמר 'ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל, לא יבול עלהו, ולא יתם פריו, לחדשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל, ועלהו לתרופה'. אמר לו ההוא סבא: יישר, וכן אמר רבי יוחנן. שאל ר' ירמיה לרבי זירא, האם גם זה נחשב לאפקרותא. השיבו שודאי לא, שהרי מסייעו מדברי ר' יוחנן, ואפקרותא היינו כגון המעשה הבא.

רבי יוחנן ישב ודרש: עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות בגודל ל' על ל' אמות, וחוקק בהם פתח ברוחב י' אמות, בגובה כ' אמות, ומעמידן בשערי ירושלים, שנאמר 'ושמתי כדכד שמשותיך, ושעריך לאבני אקדח'. לגלג תלמיד אחד: והרי אין נמצאת אבן טובה אפילו בגודל ביצה של עוף קטן ששמו צילצלא [והיינו אפקרותא]. לימים הפליגה ספינתו של אותו תלמיד בים, וראה מלאכי השרת שמנסרים אבנים טובות ומרגליות. ואמרו לו שהם האבנים שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. כשחזר התלמיד מצא את רבי יוחנן שיושב ודורש, אמר לו: רבי, דרוש, ולך נאה לדרוש. כשם שאמרת כך ראיתי במו עיני.אמר לו: ריקה, אם לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות.

 

'ואולך אתכם קוממיות' – לר' מאיר: היינו שתי קומות של אדם הראשון, והוא גובה מאתים אמה. לר' יהודה: היינו מאה אמה, כנגד היכל וכותליו, שנאמר 'אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל', ואורך כל כתלי ההיכל מאה אמה. ולפי"ז י"ל שמה שאמר ר' יוחנן שחוקק הקב"ה פתחים של כ' אמה היינו לחלונות, אבל השערים יהיו גבוהים יותר.

 

'ועלהו לתרופה': י"א שהעלים מתירים פה של מעלה – של אילמים שיוכלו לדבר. וי"א פה של מטה – רחמן של עקרות. לר' יוחנן היינו תרופה ממש. והיינו שמועילים לתואר פנים של בעלי הפה.

כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מבהיק זיויו לעולם הבא – שנאמר 'ראשו… תלתלים שחורות כעורב… מראהו כלבנון בחור כארזים… חכו ממתקים'.

כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה משביעו לעולם הבא – שנאמר 'ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם'.

'ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה' – עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו [חופנו] טובה. ואף שכל העולם אין מדתו אלא כמזרת ועד אגודל של הקב"ה הרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, כגימטריא ד'להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא'.

'בסאסאה בשלחה תריבנה' – במידה שאדם מודד מודדים לו, ואם מדד ונתן לעני מלא חפניו, יחזיר לו הקב"ה מלא חפניו טובה, ואין לתמוה איך יכול להכיל חפניו של הקב"ה (כנ"ל), שהרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות, ובמידה טובה נאמר 'ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים פתח, וימטר עליהם מן לאכל', ובמידת פורענות 'וארובות השמים נפתחו' – ודלת גדולה מארובה, ומצאנו במידת פורענות 'ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות, ואישם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר', והלא אדם מושיט אצבעו באור בעולם הזה מיד נכוה, ואעפ"כ יסבלו הרשעים אש תמידית, וכשם שנותן הקב"ה כח ברשעים לקבל פורענותם, כך נותן כח בצדיקים לקבל טובתם.

דף ק' ע"ב

שנינו במשנה שלדעת רבי עקיבא אף הקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעולם הבא – היינו ספרי צדוקים שכופרים בא-ל חי.

רב יוסף אמר שגם בספר בן סירא אסור לקרות – שיש בו דברי הבאי, והקורא בו בא לידי ביטול תורה. שאלו אביי למה כוונתו: א. אם מה שכתוב שם שלא יסיר עור דג גילדנא אפילו מעל אזנו שלא יפסידנו, אלא יצלהו עם עורו ויוכל לאכול בו שתי חלות. והרי משמעותו הפשוטה שלא להשחית דבר – הוא ענין הכתוב גם בתורה, ואם הכוונה לדרש שלא לבעול שלא כדרכה – הרי דרך ארץ הוא. ב. ומה שכתוב: בת לאביה מטמונת שוא, מפחדה לא יישן בלילה, בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה שמא לא תינשא, נישאת שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה שמא תעשה כשפים – והרי גם חכמים אמרו 'אי אפשר לעולם בלא זכרים, ובלא נקבות, אשרי מי שזכה ובניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות. ג. ומה שכתוב:אל תכניס דאגה בלבך, שהרי הדאגה הרגה אנשים גיבורים – הרי שלמה אמרה 'דאגה בלב איש ישחנה', ונחלקו אם יסיחנה מדעתו, או ישיחנה לאחרים. ד. ומה שכתוב 'מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך' – הרי רבי אמר כעין זה.אלא הכוונה לכתוב שם: א. מי שזקנו דק הוא חכם וחריף ביותר, ומי שזקנו עב שוטה הוא. ב. הנופח קצף שבכוסו אינו צמא. ג. אם אמר אדם: עם איזה לפתן אוכל פת זו, טול ממנו הלחם, כי אינו רעב. ד. מי שזקנו מחולק – כל העולם אינם יכולים לנצחו (שמתוך שחישב כל ימיו ערמומיות, שם ידו בתוך זקנו ומשך, עד שנקרח ונחלק). ודברים אלו אין בהם תועלת.

אלו דברים הטובים שבספר בן סירא שדורשים אותם ברבים: אשה טובה – מתנה טובה, בחיק ירא אלוקים תנתן. אשה רעה – צרעת לבעלה, מה תקנתו – יגרשנה מביתו, ויתרפא מצרעתו. אשה יפה – אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים. העלם עיניך מאשת חן, פן תלכד במצודתה, אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו, ועצומים כל הרוגיה. רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה, כניצוץ שמבעיר גחלת, ככלוב מלא עוף, כן בתיהם מלאים מרמה.מנע רבים מתוך ביתך, ולא הכל תביא ביתך. רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך רק לאחד מאלף. משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. אל תצר צרת מחר, כי לא תדע מה ילד יום, שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו.

במשלי נאמר 'כל ימי עני רעים' – בן סירא אומר: אף לילותיו רעים, שהיות ואין לו דמים לעשות גגו גבוה, יורד עליו מטר משאר גגות ואין לו מנוחה, והיות ואין לו דמים לקנות קרקע במקום טוב, כרמו גבוה יותר משאר קרקעות, וזבל כרמו יורד לכרמים של אחרים הנמוכים ממנו.

'כל ימי עני רעים' – לרב: אלו בעלי תלמוד שהוא קשה. 'וטוב לב משתה תמיד' – אלו בעלי משנה, שנוחה ללמוד. לרבא: להיפך, ודרש 'מסיע אבנים יעצב בהם' – אלו בעלי משנה, שאינו יודע מה הוא אומר, שאין מורין הלכה מהמשנה, 'ובוקע עצים יסכן [-יתחמם] בם' – אלו בעלי תלמוד, שנהנים מיגיעם שיודעים להורות.

לר' חנינא: 'כל ימי עני רעים' – זה מי שיש לו אשה רעה. 'וטוב לב משתה תמיד' – זה שיש לו אשה טובה. לר' ינאי: 'כל ימי עני רעים' – זה אסטניס, 'וטוב לב משתה תמיד' – זה שדעתו יפה [-להיפך מאיסטניס]. לר' יוחנן: 'כל ימי עני רעים' – זה רחמני. 'וטוב לב משתה תמיד' – זה אכזרי. לר' יהושע בן לוי: 'כל ימי עני רעים' – זה שדעתו קצרה, 'וטוב לב משתה תמיד' – זה שדעתו רחבה.

*************