
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי כ"ה כסלו תשע"ח
מסכת שבועות דף ט"ו
דף ט"ו ע"א
המקור לסדר הוספה לעזרה: 'ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו' – לדורות. (ושם היה משה מלך ונביא, ואחיו כהן גדול, ואורים ותומים ושבעים זקנים, ומקרא דנחמיה דורשים שתי תודות).
כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן, ואין דורשים 'וכן תעשו' לדורות – שנאמר 'וימשחם ויקדש אותם' – אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה. ואין לומר לדורות או במשיחה או בעבודה – שנאמר 'אשר ישרתו בם בקודש' – תלאן הכתוב בשירות. ואין לומר שלדורות במשיחה ובעבודה שהרי נאמר 'וכן תעשו' – שהרי מיעט הכתוב 'אותם' – אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה.
שתי תודות שאמרו – לחם ולא בשר. והמקור: 'ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין מעל לחומה', שאין לפרש 'גדולות' ממין גדול – שא"כ היה אומר 'פרים', אלא גדולות במינם, וכיון שאין חשיבות קמי שמיא (שהרי בעולת בהמה ובעולת העוף ובמנחה בשלשתם נאמר 'אשה ריח ניחוח' – אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לאביו שבשמים) בהכרח שהכוונה לגדולה שבתודה והיינו לחמי חמץ, שכל לחם גדול כג' לחמי מצה כדלהלן.
לחמי תודה: חמש סאה ירושלמיות שהן שש מדבריות שהן שתי איפות, עשרים עשרון – עשרה לחמץ ועשרה למצה, ובמצה שלשה מינים – חלות רקיקין ורבוכה.
דף ט"ו ע"ב
אין העזרה מתקדשת אלא בשיירי מנחה – כירושלים, מה ירושלים מתקדשת בדבר הנאכל בה ואם יוצא ממנה נפסל, אף עזרה דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל. אך אין לדרוש 'מה להלן חמץ אף כאן חמץ' – שלא שייך מנחת חמץ, שאף את השיריים אסור להחמיץ, שנאמר 'לא תאפה חמץ חלקם'. ובשתי הלחם בעצרת אי אפשר – שבערב יו"ט עדיין אין קדושים שתי הלחם עד שחיטת הכבשים, ואי אפשר לבנות בעיו"ט ולקדש למחר – שצריך קידוש בשעת הבנין, וביו"ט אי אפשר לבנות שאין בנין מקדש דוחהו, ולהשאירם למחרת אי אפשר – שנפסלים בלינה, ולבנות בעיו"ט ולשייר מעט ולסיימו מיד ביציאת החג – אין בנין בית המקדש בלילה, שנאמר 'וביום הקים את המשכן'.
מקדשים התוספת ב'שיר' – שיר של תודה (מזמור לתודה), בכינורות ובנבלים ובצלצלים, על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים, ואומר 'ארוממך ה' כי דליתני' וגו', ושיר של נגעים – 'ונגע לא יקרב באהלך', וי"א של פגעים – 'יפול מצדך אלף', ואומר 'יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן' עד 'כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך', ו'מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי' עד 'לה' הישועה על עמך ברכתך סלה'.
רבי יהושע בן לוי היה אומר קודם שכיבתו לישון פסוקים הנ"ל – ואף שאסור להתרפאות בדברי תורה – להגן מותר, ורק על מכה אסור, ואם רוקק על המכה בשעה שלוחש עליה אין לו חלק לעולם הבא – שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה.
בשעה שמוסיפים – שתי תודות מהלכות ובית דין וכל ישראל אחריהם, והתודות – י"א שמהלכות זו כנגד זו, וי"א זו אחר זו.
התודות המהלכות, אף ששניהם קדושות – על פי נביא הפנימית נאכלת ועל פי נביא החיצונה נשרפת. מי הפנימית – לאומר 'זו כנגד זו' היינו הקרובה לחומה, ולאומר 'זו אחר זו' היינו הקרובה לב"ד.
*************