לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני ד' אדר תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ל"ה

דף ל"ה ע"א 

כי טובים דודיך מיין – אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה ערבים עלי דברי דודיך (דברי סופרים), יותר מיינה של תורה (תורה שבכתב). רבי יהושע השיאו לרבי ישמעאל מפסוק זה לאחר שהשיב עליו, לפי שנאמר בה 'ישקני מנשיקות פיהו', כלומר חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיב.

גבינות עובדי כוכבים גזירה חדשה היא ואין מפרשים טעמה – שכל גזירה שגזרו בירושלים לא גילו טעמה עד י"ב חודש, שמא יזלזל בה אחד שאינו סובר מטעם זה.

ונחלקו אמוראים בטעם איסור הגבינות: א. לריב"ל משום ניקור, והקשו עליו שאם כן יהיה היבש והישן מותר, שהארס אינו מניחו לייבש או ליישן. ב. לרבי חנינא לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב בין גומות הגבינה, ואסור משום חלב שחלבו עכו"ם. ג. לשמואל מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה, אבל הקיבה עצמה מותרת לאחר שחזר בו רבי יהושע מפני תשובת רבי ישמעאל. ד. לר"א בר אהבה משום שמחליקין פניה בשומן חזיר. ה. לרב חסדא משום שמעמידים אותה בחומץ. ו. לרב נחמן שמעמידים אותה בשרף היוצא מפירות ערלה. והקשו על דבריו ועל דברי רב חסדא למה לא אסרום בהנאה.

דף ל"ה ע"ב 

המעמיד בשרף היוצא מפגים של ערלה – אסור. והמעמיד משרף היוצא מן העלין או העיקרין, לרבי אליעזר אסור ולרבי יהושע מותר.

'לריח שמניך טובים' – למה ת"ח דומה לצלוחית של פלייטין, מגולה ריחה נודף, מכוסה אין ריחה נודף, כלומר כשמלמד תורה לתלמידים יוצא לו שם. ולא עוד אלא דברים שמכוסים ממנו מתגלים לו, שנאמר 'עלמות אהבוך', קרי ביה עלומות. ולא עוד אלא שמלאך המות אוהבו, קרי ביה על מות. ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות, קרי ביה עולמות.

אלו דברים של עובדי כוכבים אסורים באכילה ומותרים בהנאה: חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, פת ושמן שלהם, שלקות וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ, טרית טרופה (דגים קטנים שנטרפו וחוששים שטמאים מעורבים בו), וציר שאין דגה כלבית שוטטת בו (שדרכו לגדול מאליו בציר של טהורים ולא בשל טמאים), והחילק (מין דג טהור שעדיין לא גדלו בה סנפיר וקשקשת), וקורט של חלתית משום שמנונית הסכין שחותכים אותו, ומלח שלקונדית (מבואר בדף ל"ט ע"ב).

חלב של גוי אסור שמא עירב בו חלב טמא – ואם רוצה להעמידו לגבינה, ללשון ראשון מותר, שחלב טהור עומד וחלב טמא אינו עומד. אבל אם משתמש בחלב עצמו, לא די במה שיעמיד מעט ממנו לראות אם הוא עומד, שגם בטהור יש 'נסיובי' שאינו עומד, ואי אפשר לידע אם אין מעורב בו חלב טמא. וללשון שני אסור גם להעמיד כולו לגבינה, שבתוך הגומות יש קצת שאינו עומד, ואפשר שהוא מן החלב הטמא.

פת גויים אסורה משום חתנות. והעם היו סבורים שהתירה רבי – שפעם אחת הביא גוי לפניו פת פורני בשדה, ותמה על מה שאסרוהו חכמים גם בשדה, שאין לחוש שימשך עמו כיון שהוא באקראי. אבל באמת לא התירה. וי"א שהלך רבי למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים, אמר אין כאן פלטר, כסבורים העם פלטר עובד כוכבים, והוא לא אמר אלא פלטר ישראל. ואפילו לפי סברתם שנתכוין לפלטר עובד כוכבים, לא התירו אלא כשאין פלטר ישראל, ולרבי יוחנן רק בשדה ולא בעיר. רבא וי"א רב נחמן בר יצחק הורה שלא לומר שמועה משמו של אייבו, לפי שאכל פת בשדות אצל מצרים.

*************