לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"ט אדר תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ס'

דף ס' ע"א 

חבית של יין שניטל הברז שלה, והניח הגוי את ידו עליה לסותמה – י"א שרב פפא אסר לשתיה רק את היין הנמצא ליד הנקב. וי"א שאסר את כל היין מראש החבית עד הנקב, והשאר מותר.

ודין זה שנוי במחלוקת שנחלקו תנאים לענין חבית שנקבה ונגע טבול יום בנקב – שלתנא קמא בין אם ניקבה מפיה בין משוליה ובין מצידיה, כל היין שבה טמא, ולרבי יהודה מפיה ומשוליה טמאה, ומצידיה טהורה מכאן ומכאן, כדעת רב פפא.

גוי המערה יין מחבית לכד, וישראל אוחז את הכד בידו – אסור, לפי שבא מכוחו של גוי. ישראל מערה והגוי אוחז את הכד בידו – מותר. ואם הגוי מקרב את הכד לחבית, אסור.

גוי הנושא נוד קשור, וישראל בא מאחוריו ורואה שלא נגע ביין – אם הוא מלא מותר, לפי שאינו מקרקש. ואם הוא חסר, לרב פפא אסור שמא יקרקש, ולרב אשי מותר שאין דרך ניסוך בכך. ואם הוא נושא גיגית פתוחה, אם היא מלאה אסור שמא נגע ביין, ואם היא חסירה מותר (שאין לחשוש לקרקוש בכלי פתוח).

גת שכובשין בקורה – לרב פפי מותר, ולרב אשי (וי"א רב שימי בר אשי) אסור. ללשון ראשון אם הענבים נסחטים מכחו אסור לדברי הכל, ונחלקו כשנסחטים מכח כוחו. וללשון שני בכח כוחו מותר לדברי הכל, ונחלקו כשנסחטים מכוחו. רב יעקב מנהר פקוד הורה לאיסור בכח כוחו.

דף ס' ע"א 

חבית שנסדקה לארכה, וחבקה הגוי בין זרועותיו – מותר למוכרה לגוי, שהרי לא שכשך היין שבה. ואם נסדקה לרחבה מותרת גם בשתיה, שאינו עושה אלא מעשה לבינה להכבידה.

גוי שנמצא בגת של ישראל – אם יש בה טופח להטפיח, צריכה הדחה וניגוב, ואם לא די לה בהדחה בלבד.

גוי שנמצא עומד בצד בור של יין – אם יש לו מלוה על הישראל, ועשה לו את היין אפותיקי לגבות ממנו חובו, אסור, לפי שאינו ירא ליגע. ואם אין לו מלוה על אותו היין, מותר.

ישראל המטהר יינו של עובד כוכבים, שדורך ענבים שלו בהיתר כדי למכרו ישראל, ונותנו ברשותו של גוי, והגוי כותב לו התקבלתי ממך מעות ואיני מעכב בידך להוציא את היין מרשותי בכל עת שתרצה – מותר. ואם אין הגוי מניחו להוציא עד שיתן לו מעותיו, אסור, שהרי יש לגוי מלוה אצל הישראל על אותו היין. אבל כשמניחו להוציא מותר אע"פ שיש לגוי מלוה על הישראל, מאחר שאינו על אותו היין.

נפל הגוי לתוך בור של יין ועלה כשהוא מת, או שמדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה, או שהיה מטפיח בידו ע"פ חבית מרותחת – לת"ק ימכר. ור"ש מתיר. ויש שפסקו הלכה כרבי שמעון, והתלמוד מסיק שאין הלכה כמותו. נפל לבור ועלה חי אסור, שדומה עליו כיום אידם שילך ויודה לע"ז על הצלתו, ומסתמא ניסך בעלייתו.

נטל הגוי את החבית וזרקה בחמתו לבור – מותר גם בשתיה. ואם זרקה שלא בחמתו, והולך ומתגלגל הכלי כל שעה ע"י שהוא מגלגלו ומורידו לבור, אסור. אבל אם אינו הולך מכוחו כל שעה, לרב אשי מותר כיון שהוא טהור בזב.

לרב אשי כל שבזב טמא בעובד כוכבים עושה יין נסך – וכל שבזב טהור בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך, ולפיכך הזריקה אינה עושה יין נסך שהרי זב שזרק חפץ בכלי לא טימאו.

*************

שבת קודש א' ניסן תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ס"א

דף ס"א ע"א 

ישראל המטהר יינו של גוי, שעשאו בכשרות למכור לישראל, ונותנו ברשות הגוי – בבית הפתוח לרה"ר בעיר שיש בה גויים וישראלים, מותר, שהגוי מתירא ליגע בה שמא יראוהו ישראלים העוברים ברה"ר. ובעיר שכולה גויים, ויש בה דלתים ובריח ואין נכנסים בה רוכלים ישראלים אלא ברשות, אסור עד שיושיב שומר, ואין צריך להיות יושב ומשמר אלא יוצא ונכנס. ואם אין בה דלתים ובריח מותר, שהגוי ירא ליגע מחמת רוכלים שנכנסים בה. ואם עשה היין משכון על הדמים, והישראל אינו יכול להוציאו עד שיתן לו מעותיו, אסור גם בעיר שיש בה ישראלים.

'חלון' דינו כבית פתוח לרשות הרבים – (י"מ שהבית פתוח לחצר, וחלון פתוח לחצר ברה"ר. וי"מ שחלון של ישראל פתוח נגד פתח הבית). וכן אם בית הגוי פתוח לאשפה, או שדקל של ישראל נגד הפתח. ואם נפסק ראש הדקל ומעתה אין בו פירות – י"א שאסור, ששוב לא יעלה הישראל עליו. וי"א שמותר, שלפעמים עולה עליו לתור אחר בהמתו שאבדה.

דף ס"א ע"ב 

הלוקח או שוכר בית בחצירו של גוי, ומילאהו יין – אם ישראל דר באותה חצר, מותר אע"פ שאין מפתח וחותם ביד הישראל. ואם ישראל דר בחצר אחרת, לת"ק מותר אם מפתח וחותם בידו. ולחכמים אסור עד שיהא שומר יושב ומשמר, או עד שיבוא ממונה שלא בא לקצין.

המטהר יינו של גוי ברשות הגוי, וישראל דר באותה חצר – מותר אם מפתח וחותם בידו, ולרבי יוחנן גם אם אין מפתח וחותם בידו. ואם ישראל דר בחצר אחרת, אסור אף על פי שמפתח וחותם בידו.

'רשב"א אומר רשות עובדי כוכבים אחת היא' – שחולק עם תנא קמא בדין ישראל שטיהר יין של גוי אחד, והניחו ברשות גוי אחר – לרב יהודה אמר זעירי ת"ק מחמיר שגם ברשות גוי אחר אסור, שחוששים לגומלין, שיתן הגוי השני רשות לבעל היין לנסכו, כדי שגם הוא יתן לו רשות כשישראל יטהר את יינו ויניחנו אצלו, ורשב"א מתיר ברשות גוי אחר, והוא תמה ואומר וכי כל רשות עובדי כוכבים אחת היא. ולרב נחמן אמר זעירי ת"ק מתיר, ורשב"א מחמיר, שכל רשות עובדי כוכבים אחת היא ואסור.

הניח המטהר את היין ברשות האריס של הגוי שמכרו לו – לדברי הכל אסור, שהאריס ירא מבעליו, ויחפה עליו ויעיד שלא נגע אע"פ שנגע.

כרך שהיה בו יין של ישראל, ונמצא גוי בין החביות – אם נתפס כגנב, שהוא חלש ואימת שופטי העיר עליו, מותר, ואם לאו אסור.

הדרן עלך רבי ישמעאל

*************