
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי י"ב אייר תשע"ח
מסכת זבחים דף י"ד
דף י"ד ע"א
רבי שמעון הסובר שמחשבת שלא לשמה אינה פוסלת בהילוך לפי שאפשר לבטלה – מודה בהולכת חטאות הפנימיות שמחשבה פוסלת בהם, שאין יכול לבטלה, שהרי צריך להביא דמה להיכל.
אע"פ שלרבי שמעון אין חייבים משום פיגול בקרבן שאינו על המזבח החיצון כשלמים, מודה הוא שפסול – ונלמד בק"ו משלא לשמן שהוכשרו בשלמים ופסול בחטאת, חוץ לזמנו שפוסל בשלמים אינו דין שיפסול חטאת. וכן חוץ למקומו נלמד בק"ו זה, ואין לדחות מה לשלא לשמה שכן נוהג בבמה, שפסול שלא לשמה הוא בפסח וחטאת שאין קרבים בבמה. וי"א שנלמד בהיקש מחוץ לזמנו.
אם רבי שמעון סובר כבנו רבי אלעזר שבין האולם ולמזבח צפון, אין מחשבה מועלת בהולכת חטאות הפנימיות אלא מפתח האולם ולפנים – שיכול לשחוט סמוך לפתח האולם. ואם סובר כרבי יהודה שכל רצפת העזרה בין האולם ולמזבח מקודשת להקטיר חלבים כמזבח עצמו, אין מחשבה מועלת בהולכת סילוק בזיכין של לחם הפנים אלא מפתח היכל ולחוץ. ואם סובר קדושת היכל ואולם אחת היא, אין מחשבה מועלת אלא מפתח אולם ולחוץ, כלומר בה' אמות של עובי פתח האולם. ואם סובר שתוך הפתח כלפנים, אין מחשבה מועלת אפילו פסיעה אחת אלא בכדי הושטת ידו. ואם סובר שהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה, אין מחשבה מועלת בבזיכין כלל.
דף י"ד ע"ב
דין הולכה בזר:
לרב חסדא – כשרה, והביא ראיה ממה שנאמר 'וישחטו את הפסח ויזרקו הכהנים את הדם מידם', שהכהנים קיבלו מיד הזרים שהוליכו את הדם, וזרקוהו. ונדחו דבריו מברייתא. ועל הראיה יש לומר שלא עשו הזרים אלא מעשה אצטבא.
לרבה ורב יוסף – לרבי שמעון שעבודה שאפשר לבטלה אינה עבודה כשרה בזר, ולחכמים פסולה. ושחיטה כשירה בזר אע"פ שאי אפשר לבטלה, שאינה עבודה. ונדחו דבריהם שהרי הולכת אברים לכבש אע"פ שאפשר לבטלה פסולה בזר, שנאמר 'והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה' זו הולכת אברים לכבש. ואין לומר 'היכא דגלי גלי', שיש ללמוד בק"ו מהולכת אברים לכבש שאינה מעכבת כפרה וצריכה כהונה, הולכת דם שמעכבת הכפרה לא כ"ש.
לעולא בשם רבי אלעזר – פסולה גם לרבי שמעון.
זר ואונן שיכור ובעל מום פסול בקבלה בהולכה ובזריקה – וכן יושב, וכן שמאל.
שחיטת פרה אדומה פסולה בזר – שנאמר 'אלעזר' ו'חוקה'. ואע"פ שאינה עבודה, הרי היא כמראות נגעים שצריכה כהן אע"פ שאינה עבודה.
*************
שבת קודש י"ג אייר תשע"ח
מסכת זבחים דף ט"ו
דף ט"ו ע"א
הולכה שלא ברגל: בגמרא נסתפקו אם שמה הולכה (ומחשבה פוסלת בה וכן אם עשאה זר פסולה), או לא שמה הולכה (וראה להלן).
בקרבן פסח היה שוחט ישראל, וקיבל ממנו הכהן, ונתנו לחבירו וחבירו לחבירו – ואין ראיה מזה שהולכה שלא ברגל שמה הולכה, שהיו מתנודדים מעט ברגליהם, והחידוש בזה הוא ש'ברוב עם הדרת מלך'.
קיבל הכשר ונתן לפסול – לצד שהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה, יחזיר לכשר, כי ההושטה שהושיט הכשר שלא ברגל לפסול לא נעשית בהכשר. ולצד שהולכה שלא ברגל שמה הולכה, יחזור כשר לצד המזבח ויקבלנו מיד הפסול. ואם הולכה שלא ברגל פסולה ואי אפשר לתקנה, צריך להעמידה כשהפסול עמד מבחוץ, וכשהושיט לו הכהן הרחיקה מן המזבח.
לעולא בשם רבי יוחנן הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה, ואי אפשר לתקנה – ונדחו דבריו, ממה ששנינו שנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו, כשר. ועולא רצה להעמידה כשיצא לחוץ ולא לפנים, כגון במקום מדרון או בגומא או בדם עבה, ודחו בגמרא שלא יתכן שהתנא שנה משנתו רק באופנים אלו, ועוד שעד שחילק התנא שאם נשפך על הרצפה ולא נתקבל בכלי פסול, היה לו לחלק גם אם נתקבל בכלי בין יצא לחוץ לנכנס לפנים.
בגמרא רצו לומר שהולכה שלא ברגל תלויה במחלוקת רבי שמעון ורבנן – שהרי לא נחלקו ב'הולכה רבתי' (כששחט רחוק מן המזבח) שבוודאי מחשבה פוסלת בה, אלא ב'הולכה זוטרתי' (ששחט בצד המזבח), שלחכמים שמה הולכה ומחשבה פוסלת בה, ולרבי שמעון לא שמה הולכה. ובמערבא דחו מימרא זו: י"א, שאם כן לא יתכן שתפסול מחשבה בחטאת העוף לרבי שמעון, שאם חשב קודם יציאת הדם לאו כלום הוא, ולאחר שיצא כבר נגמרה מצותו. והשיבו על דחיה זו שחשב לאחר שיצא הדם וקודם שהגיע למזבח. וי"א שדחו כי מחלוקתם של רבי שמעון וחכמים הוא 'בהולכה רבתי' אם מחשבה פוסלת בה, אבל ב'הולכה זוטרתי' לדברי הכל אין מחשבה פוסלת.
היה מזה, ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר המזבח – פסולה, שנאמר 'והזה ונתן'.
הוליכו זר, והחזירו כהן וחזר והוליכו: י"א שהוא כשר וי"א שהוא פסול, ונחלקו אם אפשר לתקן הולכה שנעשתה ע"י פסול או לא. הוליכו כהן והחזירו, וחזר והוליכו זר: לרב שימי בר אשי לדברי המכשיר כשהוליכו זר והחזירו כהן פסול, ולדברי הפוסל מכשיר. ולרבא גם לדברי הפוסל פסול, שמאחר שנתרחק, צריך לחזור ולהביאו לצד מזבח, נמצא הולכה אחרונה לצורך היא.
דף ט"ו ע"ב
לרבי אלעזר המהלך במקום שצריך להלך מחשבה פוסלת, מקום שאין צריך להלך אין מחשבה פוסלת. רבא רצה לומר שהכל מודים שאם קבלו בחוץ והכניסו בפנים זה הילוך שצריך להלך, קבלו בפנים והוציאו לחוץ זה הילוך שאין צריך להלך ואין מחשבה פוסלת, ורבי אלעזר וחכמים נחלקו כשהכניסו וחזר והוציאו, שלרבי אלעזר מחשבה פוסלת לפי שצריך להחזירו, ולחכמים אינו כהילוך הצריך לעבודה. אבל בברייתא מבואר שאם קבלו בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שלרבי אלעזר אינו צריך לילך ואין מחשבה פוסלת בה, ומשמע שכשחזר והכניסו הילוך שצריך להלך הוא גם לרבי אלעזר.
הדרן עלך כל הזבחים
כל הזבחים שקבלו דמן: זר, אונן, טבול יום, מחוסר כפורים, מחוסר בגדים, שלא רחץ ידים ורגלים, ערל, טמא, יושב, עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, על גבי רגלי חברו, פסל. קבל בשמאל – לת"ק פסל ור"ש מכשיר. למרכז!
*************