נס השמיטה של שנת תשי"ט בקוממיות -באדיבות "דרשו"
וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי (ויקרא כה כא)
בשנת תשי"ז החליטו רשויות השלטון בארץ הקודש לטעת כמה פרדסים בכמה ישובים וביניהם גם בקוממיות. עבור אנשי המושב היה זה מקור פרנסה חשוב, אולם למרות זאת העמידו תנאי בל יעבור – על אנשי השלטון להתחייב לשמור את כל הלכות השמיטה בפרדס לפי הוראות רבם, הגאון רבי בנימין מנדלסון.
אנשי השלטון סירבו, ועקב כך נתעכב הדבר במשך למעלה משנה. בשנת תשי"ח שוחח הרב מנדלסון עם האחראי מטעם השלטון והסביר לו את גודל קדושת השמיטה ועד כמה חביבה מצוה זו על אנשי המושב החרדים לדבר ה'. לבסוף נתרצה האיש והורה על נטיעת הפרדס, שישמרו בו כל דיני שביעית.
כעבור שנה, בשנת השמיטה שנת תשי"ט, באו מנהלי הפרדס אל הרב וטענו בפניו כי עקב הוראותיו עלולה כל ההשקעה בפרדס לרדת לטמיון. לימים סיפר הרב באיגרת להגאון רבי יוסף ליברמן בעל 'משנת יוסף': "פעמים רבות הייתי חושב מה יהיה, אך חיזקתי את עצמי בביטחון בעצם המצוה, ובזכות הפוסקים ז"ל שלפי דבריהם פסקתי, ובפרט בזכות הרמב"ם ז"ל שהחמרתי כמוהו הרבה פעמים, שבוודאי יעזור השי"ת שלא יתחלל שם שמים על ידינו".
והנה, בשלהי אותה שנה בא אל הרב מנהל הפרדסים באזור ואמר לו בהתרגשות רבה, כי שנים עשר פרדסים יש תחת ידו ובכולם עבדו בשביעית כרגיל, מלבד בפרדס קוממיות, ואף שעל פי דרכי הטבע היה הפרדס בקוממיות צריך לפגר אחר האחרים, במציאות קרה ההיפך הגמור! ולא נחה דעתו של אותו מנהל, וביקש מאת הרב הסבר לתופעה המופלאה הזו, שדוקא הפרדס של קוממיות התפתח יפה יותר מאשר הפרדסים האחרים.
השיב הרב דקוממיות: "ה'אני מאמין' הראשון הוא, שהשי"ת הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. ולפי שאנו עשינו רצונו של השי"ת בפרדס, הצליח השי"ת את הפרדס".
באותה שנה נרשם במחלקת הפרדסים הממשלתית: "הפרדס בקוממיות לא עבד בכל שנת השביעית והצליח". כשסיפרו זאת למרן הגרי"ז מבריסק, אמר כי צריכים לפרסם זאת ברבים, אולם מאידך גיסא הגאון רבי אהרן קוטלר אמר שלא לפרסם מחשש עין הרע, ולבסוף הסכים הרב מבריסק לדברי הגר"א ואמר שיפרסמו זאת רק על גבי ספר, שאין הפרסום בזה גדול כל כך.
(גיליון 'במשנת הפרשה' מתוך 'משנת יוסף', שביעית)