לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי י"ח אייר תשע"ח

מסכת זבחים דף כ'

דף כ' ע"א 

 

מי כיור – לשיטת רבי נפסלים בלינה. ולרבי אלעזר בר"ש נסתפק אילפא אם נפסלו בלינה לפי שנתקדשו בכלי שרת, או שלא נפסלו כיון שעומדים לקידוש ידים ורגלים שאין לינה מועלת בהם. י"א שפשט שלא נפסלו. וי"א שלא נפשט הספק.

בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, ומוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה – ולא נפשט בגמרא אם רבי היא, ולרבי אלעזר ברבי שמעון אין נפסלים בלינה, או שרבי אלעזר ברבי שמעון היא.

איזהו צפון: לרבי יוסי ב"ר יהודה מקיר מזבח צפוני עד כותל עזרה צפוני, כנגד כל המזבח כולו, אבל מן המזבח והלאה לצד מזרח או מערב, אף על פי שהוא בחלק הצפוני שבעזרה, אינו כשר לשחיטת חטאת שאין זה 'ירך המזבח'. רבי אלעזר בר"ש מוסיף גם בין האולם ולמזבח שהוא מערבו של מזבח בחלק צפון העזרה, אבל מזרחו של מזבח לא. ורבי מוסיף גם מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום רגלי ישראל שהוא בצד מזרח של מזבח, אבל מן החליפות ולפנים הכל מודים שפסול.

פרו של כהן גדול ביום הכיפורים היה עומד בין האולם ולמזבח – שנקרא צפון לרבי אלעזר בר"ש או לשיטת רבי. ולא העמידוהו במקום דריסת רגלי כהנים (לרבי) או בין מזבח לכותל צפוני (לר"א בר"ש), משום חולשא דכהן גדול.

קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן – לרבי יוחנן אינו צריך לקדש למחר (בעלות השחר), שכבר קידש מתחילת עבודה. לאביי סובר כרבי, ולינה פוסלת רק מדרבנן, ומקרות הגבר עד עלות השחר לא החמירו שתפסול. ולרבא, ראה רבי יוחנן את דברי רבי אלעזר בר"ש כשקידש בתחילת עבודה כגון לתרומת הדשן, ולא כשקידש בלילה בסוף עבודה.

מה ששנינו שכהנים מקדשים ידים ורגלים לתרומת הדשן – לאביי רבי היא שמקרות הגבר אין לינה פוסלת, ויועיל להם קידוש זה לכל היום. ולרבא רבי אלעזר ברבי שמעון היא (כי לרבי לא יועיל להם קידוש זה ליום, שהרי לינה פוסלת גם מקרות הגבר), ובכהנים חדשים שלא קידשו מאתמול.

דף כ' ע"ב 

קידש ידיו ורגליו ונטמאו ידיו – מטבילן ואין צריך לקדש. יצאו ידיו מחוץ לעזרה, הרי הן בקדושתן.

יצא כל גופו – נסתפקו בגמרא אם יציאה פוסלת, שמכיון שנבדל מעבודה הסיח דעתו, או מאחר שבידו לחזור לא הסיח דעתו.

נטמא כל גופו – לצד שיציאה לא פסלה נסתפקו בגמרא אם טומאה פסלה לפי שאינו ראוי לעבודה, מה שאין כן ביציאה שראוי לעבודה כשחוזר. או שגם טומאה לא פסלה, כיון שראוי לאחר טבילה לא הסיח דעתו. וכגון שנטמא סמוך לשקיעת החמה, אבל אם נטמא קודם לכן, הסיח דעתו, שהרי צריך הערב שמש.

שלא רחוץ ידים ורגלים מקדש בכלי שרת בפנים – קידש בכלי שרת בחוץ, או בכלי חול בפנים, או שטבל במי מערה ועבד, עבודתו פסולה. ולצד שיציאה פוסלת, צריך לפרש שקידש בכלי שרת לאחר שהוציא את ידיו, אבל אם יצא כל גופו אפילו אם קידש בפנים צריך לחזור ולקדש.

יצא חוץ למחיצת חומת העזרה – להסך רגליו (לגדולים) טעון טבילה, ואם להטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים.

העוסק בעבודת פרה אדומה – לרבי חייא בר יוסף מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא, ולרבי יוחנן מקדש בחוץ ואפילו בכלי חול ואפילו במקידה של חרס. וגם אם יציאה פוסלת קידוש ידים ורגלים, בפרה אינה פוסלת הואיל וכל מעשיה בחוץ, אלא שצריך לקדש כעין עבודת פנים. ואע"פ שמטמאים את הכהן השורף את הפרה ומטבילים אותו, לא פסלה בה טומאה (לצד שטומאה פוסלת), הואיל וטבול יום אינו פוסל בה.

*************