תפארת הקריאה בפרשת בראשית

הרב ד"ר ב"צ בר-עמ"י

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש  להתייחס במיוחד בפרשה.

פרק א'

א: בְּרֵאשִׁית, – בָּרָא… יקפיד הקורא להפריד בין המילים ולא לקרוא יחד "בראשית ברא".

ב: וְרוּחַ –  יש הקוראים את הפתח גנובה "וְרוּוַ'ח" ויש הקוראים "וְרוּ-אַח". נ"ל: "וְרוּ-וַ'ח".

י: קָרָא יַמִּים – ב'מ' דגש חזק, להבדיל מצורת רבים של 'יום – יָמִים'.

י"א: תַּדְשֵׁא –  השוא נח, מלרע.

י"א עֹשֶׂה פְּרִי – ה'פ' בדגש חזק מדין דחיק וכן להלן בפסוק י"ב. הטעמה ב'ע'.

י"ח: וּלְהַבְדִּיל – ה'ל' בשוא נח. יש הסוברים בשוא נע (ואפילו חטף-פתח).

צלו"ל. (צ'דדים ל'כאן ו'צדדים ל'כאן) – יש לכל אחד סברות שמעותיות. נלע"ד: בשוא נח.

כ:  חַיָּה – יש להדגיש את ה'י' בדגש חזק.

כ"א: שָׁרְצוּ – ה'ר' בשוא נע.

כ"ב: וַיְבָרֶךְ – ההטעמה באות 'ב', וכך בכל התורה במקום בו כתובה המילה: "וַיְבָרֶךְ".

כ"ב: בַּיַּמִּים  – דגש חזק ב'מ',  שלא יקרא 'בַּיָּמִים' (בימות השבוע).

כ"ט: לְאָכְלָה – ה'א' בקמץ קטן.

ל: וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ – ה'ו' במתג הסכימו בזה בן אשר ובן נפתלי.

 

פרק ב'

א: וַיְּכֻלּוּ – ההטעמה באות 'ל' (מלרע). ה'ל' בדגש חזק.

ג: "וַיְבָרֶךְ" –  ההטעמה באות 'ב' , וכך בכל התורה.

ג: בו שָׁבַת – השין בקמ"ץ גדול, וה'ב' בפת"ח לשון עבר 'פָּעַל'.

ד: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת – ה'ת' הראשונה רפויה וה'ל' בשוא נע.

ד: בְּהִבָּרְאָם – ה'ב' השניה בדגש חזק וה'ר' אחריה בשו"א נע.

ז: וַיִיצֶר – ה'י' בחיריק מלא ובדגש חזק וההטעמה ב'י' מלעיל.

ח: "וַיִּפַּח –  ה'י' וה'פ' בדגש חזק, ההטעמה ב'פ' מלרע.

י"ב: וּזְהַב – מתג תחת ה'ו', ה'ז' בשוא נע. יש המנקדים אות זו בחטף פתח.

 צלו"ל. נ"ל: בשוא נע. נקרא: 'אוּ-זְהַב'.

ט"ו: לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ – ה'ע' וה'ש' בקמץ קטן. שתי תיבות הללו במפיק 'ה'.

י"ח: אֶעֱשֶׂה–לּוֹ – מתג ב'א' . להקפיד לבטא את האות 'ע'. ה'ל' בדגש חזק. כאשר קוראים את המילה 'לוֹ' מומלץ למשוך מעט תיבה זו.

י"ט: מַה–יִּקְרָא–לוֹ –  דגש חזק ב'י'  (דחיק) , ה'ל' רפה.

כ"א: א'להים  I תַּרְדֵּמָה – יש להפריד בין שתי המילים הללו משום כבוד השם.

כ"ב: וַיִּבֶן  – הטעם ב'י', בדגש חזק ומלעיל.

כ"ב: את הַצֵּלָע  – הטעמה ב'ל' מלרע, ה'צ' בדגש חזק.

כ"ג: וַיֹּאמֶר –  כל 'וַיֹּאמֶר' , כאשר ה'מ' בסגול, ההטעמה תהיה ב'י' מלעיל.

כ"ג: לֻקֳחָה–זֹּאת  –  עצירה קלה באות 'ל'. ה'ק' בחטף קמץ ורפויה, דגש חזק ב'ז'.

כ"ד: יַעֲזָב–אִישׁ  –  ה'ע' בחטף פתח ה'ז' בקמץ קטן ולא בחולם.

כ"ה: עֲרוּמִּים – דגש חזק ב'מ', עֲרוּמִּים מבגדים.

                    להבדיל מעֲרוּמִים (בלי דגש ב'מ') שפירושו ערמומים.

פרק ג'

ה: כֵּא'להים  – ה'א' נחה. כאילו כתוב: "כֵּ-לֹהִים"  (ׁשם של חול)

ו: גַּם–לְאִישָׁהּ  – ה'ש' רפויה ומפיק 'ה'. פירוש: "לאיש שלה".
כל קריאה אחרת – משמעות אחרת.

י: כִּי עֵירֹם אָנֹכִי –  במילה 'אָנֹכִי' ההטעמה ב'נ' והיא מלעיל.

י"ב: נָתְנָה-לִּי – מתג ב'נ' הראשונה. ה'ת' בשוא נע. דגש חזק ב'ל' (דחיק).

י"ג: הִשִּׁיאַנִי  – ה'ש' ימנית ובדגש חזק.

ט"ז: עִצְּבוֹנֵךְ –  ה'צ' בשוא נע ובדגש חזק לתפארת הקריאה.

י"ז: תֹּאכְלֶנָּה – ה'כ' בשוא נע, (יש המנקדים אותה חטף-פתח) ה'נ' בדגש חזק, לא מפיק 'ה', הטעמה ב'ל' מלעיל.

י"ט: בְּזֵעַת  –  מלרע.

י"ט: תֹּאכַל  – מלעיל. מדין נסוג אחור.

י"ט: כִּי עָפָר אַתָּה – תיבת 'אַתָּה' מלעיל. 'ת' בדגש חזק.

כ: הָיְתָה – ה'י' בשו"א נע ורפויה ויש לקוראה "הָ-יְתָה".

פרק ד'

ב: רֹעֵה צֹאן  –  'רֹעֵה' מלעיל, נסוג אחור. ה'ע' בצירי.

ג: וַיָּבֵא  –  ה'ב' בצירי, מלרע. (אלה שהוגים צירי וחולם כמעט בצורה דומה, יקפידו כאן)

ו: לָמָּה…וְלָמָּה  –   בשתי התיבות ה'מ' דגושה ומלעיל.

ז: תִּמְשָׁל-בּוֹ –  ההטעמה ב'ת'. ה'ש' בקמץ קטן.

ח: "וַיָּקָם קַיִן –  ההטעמה ב'י', ה'ק' בקמץ קטן.

                    כל הפעלים נחי ע"ו הקמץ השני הוא קמץ קטן כגון: וַיָּשָׁב, וַיָּקָם, וַיָּרָץ.

ח: מִפְּנֵי יְיָ –  ה'פ' בשוא נע ובדגש חזק.

י"א: וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה  –  בתיבה הראשונה: 'ועתה', הטעם ב'ת' מלרע. בתיבה: 'אתה' הטעם ב'א' מלעיל. להתאמץ להשתדל להגות נכון את  ה'ע' ואת ה'א'.

י"ד: כָל-מֹצְאִי  –  ה'צ' בשוא נע.

ט"ו: יֻקַּם  – ה'ק' בדגש חזק. משמעותו מלשון נקמה ולא קימה.

ט"ז: וַיֵּצֵא  – מלעיל.

כ"ב: וְצִלָּה – ה'ל' בדגש חזק והטעמה מלרע.

כ"ג: הַאְזֵנָּה – ה'א' בשוא נח (קשה להיגוי, 'שאל תימנים') ה'נ' בדגש חזק ולא מפיק 'ה' ההטעמה ב'ז' מלעיל.

כ"ד: יֻקַּם-קָיִן  –  הטעמה ב'י'. ה'ק' בדגש חזק  ראה לעיל פס' ט"ו, לשון נקמה.

פרק ה'

ב: הִבָּרְאָם – ה'ב' בדגש חזק. ה'ר' בשוא נע.

כ"ט: וּמֵעִצְּבוֹן  – ה'צ' בשוא נע (ולא בקמץ) וגם מודגשת בדגש חזק.

כ"ט: אֵרְרָהּ – ה'ר' בשו"א נע ומפיק 'ה'.

פרק ו'

ג: בְּשַׁגַּם  –  ה'ג' בפתח. יש הסוברים בקמץ. צלו"ל. נ"ל: בפתח. 

ח: מָצָא חֵן  – ההטעמה ב'מ', מלעיל. נסוג אחור.