
תפארת הקריאה בפרשת 'וארא'
הרב דר' בר עמי הי"ו
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק ו'
א: וָאֵרָא – מתג ב'ו', ההטעמה הראשית ב'ר' מלרע.
י: מֹשֶׁה לֵּאמֹר – ה'ל' של 'משה לֵּאמֹר' לעולם דגושה כשהיא סמוכה ל'משה' חוץ מאחד "ובני ראובן אל משה לֵאמֹר" (במדבר לב, לה) וכן בכל המקומות שכתוב "אל משה ואל אהרן לֵאמֹר" ה'ל' אינה דגושה.
ו: – וְהוֹצֵאתִי וְהִצַּלְתִּי וְגָאַלְתִּי וְלָקַחְתִּי (פס' ז') וְהֵבֵאתִי (פס' ח') כולם בהטעמה מלרע באות 'ת'.
ח: – וּלְיַעֲקֹב – וכן כל המילים דלהלן כולן בשוא נח: 'וּלְאַהֲרֹן' וּלְעַמְּךָ' 'וּבְעַמְּךָ' 'הַלְוִיִּם' הַמְּדַבְּרִים' וְלַמְכַשְּׁפִים' 'הַיְאֹר' 'בַּיְאֹר' הַיְאֹרִים'
פירוש: השוא שבמילים הנ"ל שנוספו לפניהן אותיות שאינן מאותיות השורש או השם, כולן – שוא נח.
כ"ד: אַסִּיר – ה'ס' בדגש חזק.
כ"ד: הַקָּרְחִי – ה'ק' בקמץ קטן ובדגש חזק.
כ"ה: אֶת-פִּינְחָס – מתג (בולט) ב'פ'. ה'נ' בשוא נע.
נקרא: 'פִּי–נְחָס" ולא: "פִּנְ-חָס'.
כ"ז: הַמְדַבְּרִים – ה'מ' בשוא נח (בן-אשר), ה'ב' בשוא נע ומודגשת בדגש חזק.
פרק ז'
י"א: וְלַמְכַשְּׁפִים – ה'מ' בשוא נח, ה'ש' בדגש חזק ובשוא נע.
ט"ו: אֲשֶׁר-נֶהְפַּךְ – ה'ה' בשוא נח, דגש קל ב'פ'.
י"ט: קַח מַטְּךָ – ה'ט' בשוא נע ומודגשת בדגש חזק.
י"ט: וְהָיָה דָם – ההטעמה ב'ה' מלעיל.
כ"א: מֵתָה – ההטעמה ב'מ' מלעיל, לשון עבר.
כ"ז: בַּצְפַרְדְּעִים – מתג ב'ב'. ה'צ' רפויה ובשוא נח. ה'ד' בשוא נע.
וכן כל 'הַצְפַרְדְּעִים' 'בַּצְפַרְדְּעִים' ה'צ' רפה.
פרק ח'
א: עַל הַיְאֹרִים – ה'י' בשוא נח.
ב: וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ – יוצא מהכלל שנכתב לעיל פס' כ"ז, כאן המילה 'הַצְּפַרְדֵּעַ' ה'צ' מודגשת. אין מתג ב'ה'.
ה: וּמִבָּתֶּיךָ – ה'ת' בדגש קל. (בן אשר). יש דעה: דגש חזק.
ו: כִּי אֵין כַּיְיָ' א'להֵינוּ – יש לקרוא: כַּדוֹנָי.
ז: וְסָרוּ – ההטעמה ב'ר' מלרע.
י: חֳמָרִם חֳמָרִם – ה'ח' בחטף קמץ, קמץ קטן. ה'מ' בקמץ גדול.
ט"ו: אֶצְבַּע – ההטעמה ב'ב' מלרע.
כ"ה: וְהַעְתַּרְתִּי – ה'ע' בשוא נח. מלרע.
כ"ח: הָתֵל – ה'ת' רפויה.
פרק ט'
ו: מִמָּחֳרָת – ה'מ' בקמץ גדול ובדגש חזק, (יש הסוברים קמץ קטן). ה'ח' בחטף קמץ.
ד: מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל – להקפיד להגות את שתי אותיות 'ל' בנפרד במילים 'מִכָּל לִבְנֵי…'.
ט: לְאָבָק – ה'ל' בשוא נע.
ט: אֲבַעְבֻּעֹת – 'ע' בשוא נח. ה'ב' אחריה בדגש קל. יש לקרוא: אֲבַעְ בֻּ עֹת.
י"ד: אֶל לִבֶּךָ – להקפיד לקרוא בהפרדה את שתי האותיות 'ל'. המילה 'לִבֶּךָ' מלרע.
י"ח: הִוָּסְדָה – ה'ו' בדגש חזק, ה'ס' בשוא נע ורפויה ולא מפיק 'ה'.
כ"ג: וַיֹיָ – ה'א' לא נשמעת. נקרא 'וַדֹנָי'.
כ"ג: וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ – ה'ו' בפתח, ה'ת' בחיריק ובדגש חזק. מתג מתחת ל'ת'.
ה'ה' בחטף פתח.
כ"ד: הָיְתָה – מתג ב'ה'. ה'י' בשוא נע ורפויה. נקרא: "הָ–יְתָה"
כ"ח: וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם – ה'ו' בפתח. כאן זה 'ו' החיבור ולא 'ו' ההיפוך. (ב 'ו' ההיפוך תנוקד בקמץ כמו וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בפרשת ויצא (לא, כז).
ל: תִּירְאוּן – למשוך קצת בהברה ראשונה "תִּי". הטעם ב'א' מלרע, ה'ר'
אֶל לִבֶּךָ – להקפיד לקרוא בהפרדה את שתי האותיות 'ל'. המילה 'לִבֶּךָ' מלרע.
זה נכון בתנאי שהבית שבווא נע , ואכן הפסוק הינו בשווא נע וקריאתו מלרע.
אך פה באתר כתבתם את המילה "לבך" בסגול – וזה מטעה את הציבור שכן קריאתה מלעיל!