תולדות חייו ופועלו
באדיבות "נצח ישראל"
הרב יוסף ב"ר אהרן עמר הלוי זצ"ל נולד בצנעא, בירת תימן ביום שבת י"ח באב התרע"א (12.8.1911) ונפטר בירושלים ביום שני כ"ו בכסלו התשמ"ט (4.12.1988).
למד אצל מלמד תינוקות של בית רבן עד גיל שתים -עשרה. לאחר מכן למד בימים ובלילות בישיבות הגדולות משנה, תלמוד והלכות אצל גדולי הרבנים בעיר צנעא: הרה"ג יחיא קאפח זצ"ל, הרה"ג יחיא אביץ' זצ"ל, הרה"ג שלום קרח זצ"ל, והרה"ג רצון (רצ'א) צארם זצ"ל.
הרב יוסף עמר היה בקי גדול במסורות הניקוד והקריאה של יהודי תימן, כולל המשנה והתלמוד. התפלל בבית הכנסת "בית אלמסורי", בית מדרשו של הרה"ג יחיא אביץ' זצ"ל. היה מאחרוני תלמידי החכמים שעלו מתימן.
הרב יוסף עמר זצ"ל היה איש צנוע מאד, דיבורו בנחת עם הבריות, לא התבלט על-אף גדולתו, חוכמתו וידיעותיו הרבות, ולא רדף אחרי השררה, אלא הסתפק לפרנסתו בארץ כסופר סת"ם ושו"ב (שוחט ובודק) וכמגיה ספרי תורה במשרד הדתות.
הרב יוסף עמר שימש כרב בית הכנסת "ישמח ישראל", לעדת יהודי תימן בשכונת גונן בירושלים ולימד בבית מדרשו משנה, תלמוד והרמב"ם לציבור הלומדים. שיטת לימודו היתה כפי שלמד מרבותיו בתימן וכפי שכתב על כך בהרחבה מו"ר הרה"ג יוסף קאפח במאמרו "הוראת התלמוד בתימן" וכן במבואו לתלמוד הבבלי המנוקד עפ"י מסורת יהודי תימן. גם כשנשאל על ידי תלמידיו שאלות וקושיות מהמשנה ומהגמרא, שלא מן המסכת שנלמדה באותה עת, ענה כדרכו בסבר פנים יפות, באורך רוח ובסבלנות.
סדר יומו של אבינו מו"ר הרב יוסף עמר זצ"ל – הולך לישון בשעה שבע בערב וקם לכל המאוחר בשעה שתיים עשרה וחצי בלילה. כך שבכל הלילות היה שקוע בלימוד ובמפעלו הגדול בהגהת התלמוד הבבלי ובניקודו עפ"י מסורת יהודי תימן.
אבינו מו"ר הרב יוסף עמר נמנע מלצאת לארועים שאינם חיוניים עבורו והקדיש את כל זמנו למפעלו הגדול בההדרת התלמוד הבבלי בשלמותו. היה נוהג לומר "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך" (תלמוד ירושלמי, ברכות יד', ד'). הוא גם נאלץ לוותר על רבות מן ההזמנות לאירועים חגיגיים כדי לקדם ולהשלים את מלאכת ההדרת הש"ס כולו.
עוד בהיותו בתימן, נשא לאישה את מרת אורה (נצ'רה) לבית השאש, ושם נולדו להם ארבעה ילדים: שלמה, מתניה, בניהו וברכה. בישראל נולדו להם עוד חמישה ילדים: בן-ציון, אבנר, אביגיל, משה ורנה.
רעיתו מרת אורה (נצ'רה) עמר ע"ה ובניו ובנותיו נדהמו לא אחת מכושר התמדתו ועשו הכל כדי לאפשר לו את התנאים למלאכת הקודש שעסק בה יומם ולילה.
אמנו היקרה מרת אורה (נצ'רה) עמר ע"ה (התרפ"א-התשע"ד, 1920-2013), נפטרה והיא כבת 94 שנה, עליה ניתן לומר "אשת חיל מי ימצא" (משלי ל"א, י-ל"א), רעיה ואם שנתנה ועשתה הכל למען בני משפחתה בצרכים הרוחניים והחומריים וזאת במסירות בלתי רגילה. בעלת יראת ה' ומידות טובות. זכתה לכבוד, הערצה והערכה מבעלה, מבניה, מבנותיה ומנכדיה, יהי זכרה ברוך.
הרב יוסף עמר לא זכה להכיר את אימו שנפטרה בשנת תרע"ב לב"ע והוא כבן שנה. אביו נולד בצנעא, בירת תימן בשנת בקפ"ג לשטרות התרל"ג לב"ע, עלה לארץ בשנת התש"י ונפטר בכ"ד אדר א' התשי"א.
לפרנסתו בתימן עסק הרב יוסף עמר במספר שעות מועט (כ-4-5 שעות) כמסייע לאביו, יחד עם אֶחׇיו, בחנות לממכר קִישׁר(גִישׁר) (קליפות פולי הקפה להכנת משקה חם) ובשאר היום והלילה ישב שעות רבות בלימוד בבתי המדרש אצל גדולי הרבנים בתימן.
משיחות שהיו לו עם תלמידיו נשאל לא אחת הרב יוסף עמר מה מניע אותו להקדיש את מיטב שנותיו לההדרת הש"ס הבבלי? תשובתו היתה "חייב אני זאת לרבותי שמסרו לי מסורת אבות וחייב אני זאת לדורות הבאים. קיבלתי מרבותי מסורות חשובות על-פה. בתימן יתכן שלא היה צורך לכתוב אותן כי בבתי המדרשות למדו ולימדו והמשיכו להעביר מדור לדור את המסורות.
אבל עם חיסול גולת תימן ועלייתינו לארץ, נאלצים להקדיש רוב זמנינו לפרנסה ואין המצב מאפשר לימוד באותה מידה שלמדנו בגולת תימן. מתוך חשש שהמסורות שקיבלתי מרבותי ישתכחו ויאבדו, נטלתי על עצמי להעלות אותן על הכתב ולהנציחן.
ומה הן המסורות? מסורת ההיגוי והניקוד העליון הבבלי, כידוע אין בניקוד הזה סגול שהגייתו כפתח אצל יהודי תימן וכן מסורות של גרסאות נוספות שעברו מדור לדור והגיעו אלינו. ישנן סוגיות חמורות בתלמוד בשל שיבושים שנפלו בגרסה. הגרסה שקבלתי אני וחברי מרבותינו מאירות הרבה סוגיות שהתקשו בהם דורות רבים.
ראיתי לנכון לכתוב את הגרסאות האלה בשולי הש"ס מול הגרסה המקובלת על הרוב. ציינתי את מקורה של כל גרסה ואף השוואתי אותה לגרסאות המובאות בכתבי רבינו חננאל, הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, המהרש"א ועוד".
אבינו מו"ר הרב יוסף עמר זצ"ל ניחן בכושר התמדה לא רגיל. הוא ישב שעות רבות ביום ובלילה ושקד על מלאכתו. להתמדתו, שקידתו ומסירותו לא היה גבול ובמרוץ עם הזמן חתר בכל כוחו להשלים את מפעל חייו – ההדרת התלמוד הבבלי בשלמותו כולל ששה סדרי משנה.
הרב יוסף עמר היה אחד מענוי עולם ומצניע לכת. הוא מאלה שבורחים מן הכבוד אך הכבוד רודף אחריהם. רבים שיחרו לפתחו ללמוד תורה כפרופ' שלמה מורג ותלמידיו הרואים בו בר-סמכא בתחום ההיגוי, המבטא, הניקוד והגרסה שבפי יהודי תימן. פרופ' שלמה מורג ז"ל שהיה המנהל המדעי, מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל, האוניברסיטה העברית, ירושלים, כותב: "שנים הרבה הקדיש הרב יוסף עמר למלאכת אדירים זאת וביקש לדקדק בניקודן של התיבות, אף העיר בשולי העמודים על דרכי קריאה נבדלות וכלל בהערותיו הגהות. הרבה למדתי מהרב יוסף עמר בענייני מסורות תימן- המסורות העבריות והמסורות הארמיות כאחד – ויודעני רוחב בקיאותו והיקף ידיעותיו. שמח אני שמחה גדולה שכבוד הרב יוסף עמר לא נרתע מכובד העשייה ועשה לילות כימים במלאכת הקודש של ניקוד התלמוד כולו ועתה זוכים אנו לברך על המוגמר, והתלמוד כולו בידינו כשהוא מנוקד לפי מסורת תימן – הקדומה והחשובה במסורות קריאת התלמוד שהגיעו עדנו".
(פרופ' שלמה מורג, "מסורת תימן של לשון התלמוד" בתוך: מהדורת התלמוד המנוקד על- פי מסורת תימן).
בין אלה שליוו לאורך כל הדרך את מפעלו הגדול והחשוב של הרב יוסף עמר זצ"ל היה מו"ר הרב הגאון יוסף קאפח זצ"ל, שהיה חבר בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, חברו לספסל הלימודים בבתי המדרש בגולת תימן. בין הדברים שכתב הרב יוסף קאפח: “מה נכבד היום בהגלות לפנינו כל ששה סדרי משנה וגמרא מנוקדים, מפוסקים, כפי מסורת אבותינו נוחי נפש חכמי תימן, בכל הדר יפעתו… הרב יוסף עמר שם לילות כימים להותיר לנו שריד כמעט בעבודתו המאומצת בניקוד הש"ס הזה, הציב מצבת עד למסורתינו ומסורת אבותינו העתיקה… שקידתו הגדולה של הרב יוסף עמר ידועה לי עוד מימי שהותינו יחד לפני הרב רצון צארם ז"ל, למעלה משלוש שנים ישבנו יחד משעה שתים בלילה עד עלות השחר ולמדנו גמרא, סדר נשים לפני הרב הנ"ל… והן עתה עבור עברתי על כמה וכמה קטעים במסכתות שונות, ומצאתי ראיתי את אשר פללתי. אמרתי בלבי אשרנו שזכינו לכך, אשרנו שנמצא האיש המתאים מכל הבחינות לעשות את כל המלאכה הגדולה הלזו… וכאן אסיים דברי בקריאה. אחי יוצאי תימן כנסו לבתיכם כלי יקר זה, ועם כניסתו לבתיכם אל תניחוהו קישוט במדף הספרים, עסקו בו, דושו בו, הפוף בה והפוך בה, דכולא בה, סיב ובלי בה, ומינה לא תזוז".
(הרב יוסף קאפח, בתוך: מבוא לתלמוד הבבלי המנוקד על-פי מסורת יהודי תימן).
גם תלמידו הסופר מר יוסף שער ז"ל בין אלה שראה חשיבות רבה למפעלו וציפה בדריכות לברכה על המוגמר. לדבריו: "גאל הרב יוסף עמר את מסורת לשון חכמים ואת הלשון הארמית, כפי שנמסרו על-פה מדור לדור, מן המאות הראשונות לאחר הספירה ועד ימינו. הוא הנציח את המסורות הקדומות האלה, בכתב ידו מאיר העיניים, ברבבות עמודי התלמוד הבבלי ושילב אותן בין מכלול הפרושים והמסורות המעטרים את המשניות וגמרותיהן".
עלייתו לארץ ישראל
הרב יוסף עמר עלה לארץ בשנת התש"ד (1943) והוא כבן 32 שנה. בדרך לארץ ישראל ישב ארבעה חודשים בעיר עדן, משם הפליג באוניה במשך שבועיים ימים לפורט-סעיד שבמצרים ומשם נסע ברכבת לארץ ישראל. כשהגיע לארץ ישראל, קיבל חדר בבניין השייך לסוכנות היהודית ברח' העלייה בתל-אביב, גר בו במשך שבועיים ימים, עבר לחדרה וגר בה כשנה וחצי. מחדרה עלה עם בני משפחתו לשכונת מחניים שבירושלים וגר בה כשלוש שנים. החל משנת התש"ח (1948) התגורר בשכונת גונן (קטמון הישנה) בירושלים עד לפטירתו.
מפעלו התורני
בשנת התשי"ט (1959)החל במפעלו הגדול, ניקוד התלמוד הבבלי, כולל ששה סדרי משנה, עפ"י מסורת יהודי תימן. מפעל חיים כביר וחשוב זה נמשך למעלה מעשרים שנה. הרב יוסף עמר השקיע ימים ולילות בעבודתו עד לסיומו המוצלח של מפעלו בשנת התשל"ט (1979). משנת התש"מ (1980) ואלך יצאו לאור על ידו עשרים כרכי התלמוד הבבלי בסיועו המסור של בנו משה הי"ו, שטרח בלא לאות כדי להשלים את מלאכת ההוצאה לאור תוך שנים מעטות.
