לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ט' שבט תשע"ט

מסכת חולין דף מ"ט

דף מ"ט ע"א 

מעשה במחט שנמצאת בסימפון הגדול של הכבד – נחלקו האמוראים אם כשרה או טריפה, ורבינא הכשיר, ואמר ליטול גלימת המטריף לשלם נזקו של בעל הבהמה.

גרעין תמרה שנמצא במרה – כשרה, שכיון שאינו חד בא דרך סימפונות, ואף שכעת אינו יכול לצאת – ע"י תנועות הבהמה נכנס. נמצא גרעין זית – טרפה (למטריפים בנמצאת מחט), שהוא חד.

נקראת 'ריאה' על שם שמאירה את העינים – והיינו ע"י סממנים, כמו שאמרו: אווז בזוז וריאה שלו בד' זוז, והיינו משום תוספת הסממנים.

נקב בריאה במקום שמשמש הטבח – נחלקו אם תולים במשמוש וכשרה, ולהלכה תולים. וכמו שתולים אם בא זאב ונטל בני מעיים והחזירם נקובים.

תולעת שיצאה מהריאה – נחלקו אם אומרים שקודם שחיטה יצאה וטרפה, או אחר שחיטה וכשרה, ולהלכה כשרה.

לר' שמעון אין נקובת הריאה טריפה עד שתינקב לבית הסימפונות – והיינו לסמפון גדול. ונחלקו אם הלכה כמותו, ולמסקנא אין הלכה כמותו.

חלב שעל גבי קיבה כהנים נהגו בו היתר – כרבי ישמעאל שאמר משום אבותיו (להלן ע"ב), וסימניך: ישמעאל כהנא מסייע כהני.

'כה תברכו את בני ישראל' – ברכת כהנים לישראל, 'ואני אברכם' – לר' ישמעאל: ברכת הקב"ה לכהנים. לר' עקיבא: ברכה לישראל מפי גבורה, שהקב"ה מסכים על יד כהנים. ולדעתו ברכת כהנים עצמם מ'ואברכה מברכיך', וזהו עוד סיוע של ר' ישמעאל הכהן לכהנים – שמעמיד ברכתם במקום ברכת ישראל.

דף מ"ט ע"ב 

'[ו]את כל החלב אשר על הקרב' – לר' ישמעאל: להביא חלב שעל גבי הדקין, לר' עקיבא: חלב שעל גבי הקבה. ולמסקנא יש להחליף השיטות, שהרי שנינו סימני חלב האסור: 'את החלב אשר על הקרב' – לר' שמעון: כל חלב הדומה לזה המכסה את הקרב שהוא 'קרום' ו'נקלף'. ור' עקיבא מוסיף שהוא גם 'תותב'. [וכאן שנינו 'מה' ולכן מסתבר להפך הברייתא הקודמת]. ומה שאמרו (לעיל ע"א) שנהגו להתיר כר' ישמעאל משום אבותיו – באמת הוא עצמו אינו סובר כן.

סתימת נקב ע"י חלב – חלב טהור לכו"ע סותם ומכשיר, והטעם הוא משום שמהודק על הבשר – ולכן גם בחיה שכל החלב כשר מ"מ רק חלב הטהור גם בבהמה מהודק ומכשיר לכו"ע, חלב טמא – לרב אינו סותם, לרב ששת סותם.

מעשה בנקב הסתום בחלב טמא – הכשיר רבא מטעם שהרי רב ששת הכשיר, ואף שרב החמיר, יש להקל שהרי התורה חסה על ממונם של ישראל. וטענו רב פפא שהרי איסור דאורייתא הוא ואיך תקל משום שהתורה חסה על ממונן של ישראל.

משקין הנאסרים בגילוי – י"א: רק יין מים וחלב. וי"א: כל המשקין מלבד ה' – ציר, חומץ, שמן, דבש ומורייס. לר' שמעון: אף ה' אלו אסורים, והעיד שראה נחש ששתה ציר בצידן, אמרו לו: שוטה היה ואין מביאין ראיה מן השוטים.   

מעשה בחבית דבש שנתגלתה – הקיל רבא משום ששנינו שרק ג' משקים נאסרים בגילוי, ואף שיש מחמירים הרי התורה חסה על ממונם של ישראל. וטענו רב נחמן בר יצחק: והלא ר' שמעון אוסר גם בדבש וסכנת נפשות היא ואיך תקל משום שהתורה חסה על ממונם של ישראל. אמר לו רבא שיסכים להתיר בציר, שהרי כמה חכמים נהגו שאם נתגלו להם משקין ערבום בציר שהוא שורף הארס. השיבו שיסכים לאסור בדבש, שהרי גם ר' שמעון בן אלעזר אוסר.

חלב העשוי ככובע אינו סותם – י"א שהם חיטי דכרכשא, וי"א דהיינו טרפש הלב.

*************