לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"א שבט תשע"ט

מסכת חולין דף ס"א

דף ס"א ע"א 

נאמר בתורה ש'נשר' הוא מהעופות הטמאים, ונאמר ש'תורים' הם טהורים, ולמדים מה הם ד' סימני הטומאה: א. אין לו אצבע יתרה, ב. אין לו זפק, ג. אין קורקבנו נקלף, ד. דורס ואוכל. שלנשר יש כל ד' סימנים אלו, ולתורים אין כל הד'. ולכן כל שיש לו כל ד' אלו טמא וכל שאין לו טהור (והיינו עופות ממין נשר, שהרי נמנו עוד כ"ג עופות טמאים ואין להם כל ד' הסימנים). ומה ששנינו שסימני עופות לא נאמרו בתורה – היינו שלא נאמר פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים.

עוף שאין לו שום סימן טהרה – טמא, שודאי מין נשר הוא.

עוף שיש לו סימן טהרה אחד או יותר – אם ידוע שאינו מכ"ג עופות טמאים שנמנו מלבד נשר –טהור, שלמדים מכך שכתבה תורה 'נשר' שדווקא זה שאין לו שום סימן טמא. ואין ללמוד מ'תורים' שדווקא עוף שיש לו כל ד' סימני טהרה טהור – שא"כ מדוע נמנו כ"ג עופות טמאים.

דף ס"א ע"ב 

סימני הטומאה בכ"ד עופות שנמנו: הנשר (ומינו) – יש לו ד' סימני טומאה. כ' מהעופות – יש להם ג' סימני טהרה וסימן טומאה אחד. העורב – ב' סימני טומאה (מתוך הג' שיש לכ') וב' סימני טהרה. פרס ועזניה – יש לכל אחד סימן טהרה וג' סימני טומאה.

אין ללמוד מעורב שכל שיש לו שתי סימני טומאה טמא – שא"כ מדוע נמנו פרס ועזניה שיש להם ג' סימני טומאה ורק סימן טהרה אחד.

אין ללמוד מפרס ועזניה שכל שיש לו ג' סימני טומאה טמא – שא"כ מדוע נכתב 'נשר'. אך לולי כן היינו למדים מהם שאין זה שני כתובין הבאין כאחד שאין מלמדין – שקבלה בידנו שכל אחד יש לו ג' סימנים אחרים. ולאחד מהם יש אחד מג' סימני הטהרה שיש לכ', ולשני יש סימן טהרה חדש שאין לכ', ולכן אין שני כתובים לסימן זה.

מה שנכתבו 'תורים' בתורה לא נצרך להתירם באכילה – אלא להכשירם לקרבן.

*************

יום שני כ"ב שבט תשע"ט

מסכת חולין דף ס"ב

דף ס"ב ע"א 

לרב נחמן: עוף הבא בסימן אחד של טהרה – אם בקי בפרס ועזניה ובשמותיהן טהור, שאין עוד עוף טמא בסימן אחד מלבדם. אינו בקי – טמא.  עוף הבא בשני סימני טהרה – אם מכיר עורב ובני מינו וזה אינו מהם – טהור, שאין עוד עוף טמא כזה מלבדם.

לאמימר: עוף הבא בסימן אחד ואינו דורס – טהור, אף שאינו בקי בפרס ועזניה אין לחשוש להם כיון שאין מצויים בישוב.

'עורב' – זה עורב, 'למינו' – לר' אליעזר: זרזיר. אמרו לו: הלא אנשי כפר תמרתא שביהודה אוכלים אותו מפני שיש לו זפק. השיבם: אף הן עתידין ליתן את הדין. ויש גורסים שר' אליעזר פירש – סנונית לבנה. אמרו לו: והלא אנשי גליל העליון אוכלים אותו מפני שקורקבנו נקלף. השיבם: אף הן עתידין ליתן את הדין.

לרב יהודה: סנונית לבנה שנחלקו בה היינו עוף המסרט, ולחכמים היא ציפור וכשרה לטהרת מצורע.

לאמימר: בזו שכרסה לבנה – לכו"ע כשרה. ונחלקו בכרסה ירוקה, ומה שקראוה 'לבנה' היינו לעומת זו הדרה בבתים שכרסה שחור. והלכה כר' אליעזר שהיא טמאה. למר זוטרא בשם אמימר: בכרסה ירוקה – לכו"ע טמאה, ונחלקו בכרסה לבנה, והלכה כחכמים שהיא כשרה.

מין יונה הנקראת 'תסיל' – פסולה להקרבה משום תורין וכשרה משום בני יונה, דהיינו שכשרה רק בקטנותה. 'דאציפי' ו'תורין של רחבה' – כשרים משום תורים ופסולים משום בני יונה, דהיינו שכשרים רק בגדלותם.

כל העופות ששתו ממי חטאת פסלו אותם – חוץ מן היונה מפני שמוצצת ואינה מקיאה, אך תסיל אף שהיא מין יונה פוסלת משום שמוצצת ומקיאה.

דף ס"ב ע"ב 

מין תורים 'צוצייני' – כשרים למזבח, והן 'תורין של רחבה'. ואף שיש להם שם לווי ושנינו 'אזוב' – ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלי ולא אזוב רומי ולא מדברי ולא כל אזוב שיש לו שם לווי – לאביי: כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה והקפידה תורה עליו יש לו שם לווי פסול, ותורים צוצייני לא נשתנו שמן קודם מתן תורה. לרבא: במקומם נקראים תורים סתם.

חגבים הנמצאים בחילפי – מותרות. והנמצאות בכרוב – אסורות, ולוקים על אכילתם משום שרץ העוף.

עוף הנקרא 'צרדא' – כשר. 'ברדא' – אסור, וסימנך 'בר מיניה'. 'מרדא' – ספק.

שמונה עופות ספיקות, משום שקורקבנן נקלף רק ע"י סכין – חובא, חוגא, סוגא, והרנוגא, תושלמי, מרדא – וזהו תרנגול דאגמא, כוחילנא, בר נפחא. ואף שגם עופות טהורים לפעמים אין קורקבנן נקלף עד שיתרכך וכמעשה בבית מר שמואל שנתנוהו בשמש ונקלף – בטהורים לבסוף נקלף ביד בלא סכין.

תרנגול דאגמא – אסור, תרנגולת דאגמא – מותרת, וסימנך 'עמוני ולא עמונית'. למרימר גם היא אסורה משום שראו שהיא דורסת ואוכלת, וזו היא 'גירותא' שהוזכרה בין הטמאים.

עוף הנקרא 'שבור אנדרפטא' – מותר, פירוז אנדרפטא – אסור, וסימנך פירוז הרשע (שהיה בימיהם).

עוף הנקרא 'בוניא' – מותר, 'פרוא' – אסור, וסימנך פרואה המכשף.

עוף הנקרא 'מרדו' – העומד ואוכל מותר, המשתחוה ואוכל אסור, וסימנך 'לא תשתחוה לאל אחר'.

עוף הנקרא 'שתיא חמרא' (שותה יין) – אסור, וסימנך שתויי יין פסולין לעבודה. הנקרא 'מזגא חמרא' (מוזג יין) – אסור, 'בת מזגא חמרא' – מותר, וסימנך יפה כח הבן מכח האב.

*************