לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ו' אדר ב' תשע"ט

מסכת חולין דף ק"ו

דף ק"ו ע"א 

לרב דימי מים הראשונים האכילו בשר חזיר, אחרונים הוציאו את האשה מבעלה. ולרבין ראשונים האכילו בשר נבלה, אחרונים הרגו את הנפש. לר' אבא ראשונים האכילו בשר חזיר, ואחרונים הרגו את הנפש.

חמי האור – לחזקיה אין נוטלים מהן לידים. ולרבי יוחנן נוטלין מהם לידים.

חמי טבריא – במקומן, כלומר בחיבורן, לדברי הכל טובל בהן ידיו או גופו, ששם טבילה עליהם ככל מעיינות ומקוואות. ליטול מהם בכלי ולשפוך על ידיו כדין נטילה, לדברי הכל אסור, ואם עשה חריץ והמים פונים שם, ואין שם שיעור מקוה, אבל מחוברין למקוה, לרבי יוחנן אין טובלים בהם ידיו גזירה שמא יתנם בכלי ויטול בהם, ולחזקיה אין גוזרים.

וכן מים שנפסלו משתיית בהמה – בכלים פסולים, בקרקע כשרין להטביל בהם ידיו. המשיכן לחריץ, לת"ק טובל בהן ידיו, ולר"ש בן אלעזר אין טובל ידיו גזירה שמא יתנם בכלי ויטול בהן.

נטילת ידים לחולין – מפני סרך תרומה, ועוד משום מצוה. לאביי מצוה לשמוע דברי חכמים, ולרבא מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך שסמכו חכמים לנטילת ידים מן התורה, שנאמר 'וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים', ומשמע שאם שטף טהור, והלא צריך טבילה, אלא ואחר שלא שטף טמא.

לר' אלעזר בשם רבי אושעיא לא אמרו נטילת ידים לפירות אלא משום נקיות – ומשמע שאינה חובה, אבל יש בה מצוה. ולרבא אין בה חובה ולא מצוה, אלא רשות. ולרב נחמן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח.

מעשה שהביאו כלכלה של פירות לפני רבי אמי ורבי אסי, ואכלו בלא נטילה, ולא נתנו לפני רבה בר בר חנה שעמד לפניהם כדי לצרפו לזימון, ובירכו כל אחד בפני עצמו ולא יצאו אחד מברכת חבירו. ולמדנו מזה: א. שאין נטילת ידים לפירות, ב. שאין מזמנין על הפירות, ג. ששנים שאכלו מצוה ליחלק.

שנים שאכלו מצוה ליחלק ולברך כל אחד לעצמו – ודווקא כששניהם סופרים, אבל אחד סופר ואחד בור, סופר מברך ובור יוצא.

דף ק"ו ע"ב 

נטילת ידים לחולין – עד הפרק השני שבאמצע אצבעות. לתרומה – עד הפרק השלישי, והוא בגב היד (ויש חולקים כמו שיתבאר בסמוך). קידוש ידים ורגלים מן הכיור במקדש – עד הפרק העליון, והוא במקום חבור היד והזרוע. וכל דבר שחוצץ בטבילה בגוף, חוצץ בנטילת ידים לחולין, ובקידוש ידים ורגלים במקדש.

רב היה אומר 'עד כאן (הפרק השני) לחולין, עד כאן (הפרק השלישי) לתרומה', ולשמואל ורבי אמי ורבי יהושע בן לוי בין לחולין בין לתרומה עד הפרק השלישי, ולרב ששת בשניהם עד הפרק השני.

*************

יום חמישי ז' אדר ב' תשע"ט

מסכת חולין דף ק"ז

דף ק"ז ע"א 

לרב נוטל אדם שתי ידיו שחרית, ומתנה עליהן כל היום כולו. וכן הורה רבי אבינא לבני פקתא דערבות שאין מצויין להם מים, שיטלו ידיהם בשחרית ויתנו לכל היום. י"א שלא התיר לעשות כן אלא בשעת הדחק, ולא כרב שהתיר גם שלא בשעת הדחק. וי"א שהתיר גם שלא בשעת הדחק כמו שהתיר רב.

צינור ששופכין לו מים מן היאור בדלי והוא מוליך מים לשדות – אין נוטלין ממנו לידים, לתת ידיו לתוכו ויקלחו המים לתוכן, שאין באין מכח גברא. ואם כשהדולה שופך נותן ידיו סמוך למקום השפיכה והמים מקלחין מכח השפיכה לתוך ידיו, נוטלין ממנו לידים. ואם יש נקב בדלי ככונס משקה, ובשעה ששופך את המים מהדלי לצינור מקלחים המים שבדלי בקילוח ניכר אל היאור דרך אותו נקב, נעשים המים שבצינור מחוברים למים שביאור, ומטביל בצינור את הידים, כמו שיכול להטביל ביאור עצמו.

כלי שניקב בכונס משקה – אין נוטלין ממנו לידים.

כלי שאין מחזיק רביעית – אין נוטלין ממנו לידים. ואם הוא מחזיק רביעית ולא היה בו רביעית, אין נוטלים ממנו. ואם היה בו רביעית מתחילה, ונטל ממנו אחד, נוטלין ממנו לשני, לפי שהן באים משיירי טהרה.

אמימר הקפיד על הכלי שיהא שלם, ועל המים שיהא בהן מראה מים, ועל השיעור שיהא בהן רביעית. וי"א שעל השיעור לא הקפיד, שהרי שנינו שמי רביעית נוטלים לידים לאחר ואפילו לשנים. ואין זו ראיה, לפי שבאו משיירי טהרה.

מגופת חבית שחקקה לקבל רביעית, אע"פ שמתחילה אינה עשויה להשתמש בתוכה, נוטלין ממנה לידים. חמת וכפישה שתקנן, נוטלין מהם לידים. שק וקופה, אף על פי שמקבלים אין נוטלין מהם לידים.

דף ק"ז ע"א   

התירו לאכול במפה בלא נטילת ידים לאוכלי תרומה, לפי שהכהנים זריזין הם ולא יגעו בידים, ולא התירו לאוכלי חולין בטהרה, שאינם למודין להשמר כמו כהנים, וחוששים שמא יגעו.

כשנתנו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה, נוטלו במפה, ואוכלו חוץ לסוכה, ואין מברך אחריו. אבל לא אכל כביצה, שאם כן היה צריך סוכה וברכת המזון (ונטילת ידים – אם מפה לא יועיל). 

אדם שאוכל מיד חבירו התוחב לתוך פיו – צריך האוכל נטילת ידים. ולא יתן אדם פרוסה לתוך פיו של שמש אא"כ יודע בו שנטל ידיו. והמאכיל, אין צריך נטילת ידים.

השמש מברך על כל כוס וכוס לפי שאין קבע לשתייתו, שאינו יודע אם יתנו לו עוד, ולכך הסיח דעתו משתיה. ואם יש שם אדם חשוב, אינו מברך על כל פרוסה, שהוא בטוח שלא ימנעו ממנו לחם, ואם אין שם אדם חשוב, מברך על כל פרוסה ופרוסה.

לא יתן אדם פרוסה לשמש בין שהכוס בידו בין שהכוס בידו של בעל הבית, שמא יארע דבר קלקלה בסעודה, כגון שיכעוס בעה"ב כשהוא שותה והיין חונקו ומזיק לו, או שחש שלא יכלה הלחם לאורחים ומביט במה שזה נותן והכוס נשפך מידו, ואפילו הכוס ביד השמש שמא ישפכנו.

אשה מדיחה את ידה אחת במים ביוה"כ, ונותנת פת לבנה קטן. שמאי הזקן לא רצה להאכיל בידו אחת, וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו. וההדחה היא משום רוח רעה ששורה על ידים שלא נטלו שחרית, אבל נטל ידיו שחרית ולא נזהר בהן ובא להאכיל את חבירו אין צריך נטילה.

צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת, ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה. ואע"פ שהוא צונן בצונן וא"צ קליפה, הרי צריך הדחה.

שני אכסנאים שנתארחו לפונדק אחד, זה בא מן הצפון וזה בא מן הדרום, זה בא בחתיכתו וזה בא בגבינתו, אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין. ואם מכירין זה את זה, אסור. ושני אחין שמקפידין זה על זה אסורין, שמא יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין.

מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד. ואין חוששין שיאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין, שאיזורו מוכיח עליו.

*************