לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ב' ניסן תשע"ט

מסכת חולין דף קל"א

דף קל"א ע"א 

הרי שאנסו בית המלך גרנו – אם בחובו חייב לעשר ממקום אחר וליתן לכהן, משום דקא משתרשי ליה, ואם באנפרות, כלומר בהפסד ועל חנם, פטור מלעשר.

האומר לחבירו מכור לי בני מעיה של פרה, והיה בהן מתנות כהונה – נותנן לכהן כיון שהן בעין, ואינו מנכה לו מן הדמים. לקח הימנו במשקל, נותנן לכהן ומנכה למוכר מן הדמים.

תשעה נכסי כהן: תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ראשית הגז, ומתנות, והדמאי, והבכורים, והקרן והחומש. ולא להוציאן בדיינים, אלא לומר שקונה בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלן בחובו ואשה בכתובתה, וספר תורה.

י"א שלויים בכלל 'העם' וחייבים במתנות וי"א שאינם בכלל העם ופטורים. (עיין להלן ע"ב). רב נסתפק הלכה כדברי מי, ופסק מספק שאין מוציאים מידיהם, שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

ארבע מתנות עניים בכרם: הפרט והעוללות והשכחה והפאה, שנאמר 'וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט', 'אחריך' זו שכחה, פאה למדים 'אחריך אחריך' מזית שנאמר בו 'לא תפאר אחריך', פירוש שלא תטול תפארתו ממנו. שלש מתנות עניים בתבואה: הלקט והשכחה והפאה, שנאמר 'ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך וגו' כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה'. שנים באילן: השכחה והפאה, שנאמר 'כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך', שלא תטול תפארתו ממנו, ו'אחריך' זה שכחה.

וכל מתנות אלו אין בהם טובת הנאה לבעלים – שבכולן נאמר 'עזיבה' ולא נתינה. ואפילו עני שבישראל מוציאין מידו, שנאמר 'ולקט קצירך לא תלקט לעני' וגו', להזהיר לעני על שלו.

מעשר עני המתחלק בתוך ביתו יש בו טובת הנאה לבעלים – שנאמר בו 'נתינה'. ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו, שלמדים 'לגר לגר' בגזירה שוה ממתנות עניים.

שאר מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיים והקבה – אין מוציאין אותן לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי, אבל מוציאים אותן מלוי לכהן, ולדברי רב (שאין מוציאין מיד לוי שמא אינו בכלל 'העם') הכוונה על ראשית הגז שהיא כגון זרוע, שמוציאים אותה מיד הלוי, לפי שלא נאמר בה 'העם'.

דף קל"א ע"ב 

תרומה – נותנים לכהן. מעשר ראשון – לרבי עקיבא נותנים אותה ללוי, ולר' אלעזר בן עזריה אף לכהן. ולאחר שקנס את עזרא את הלויים נותנים אותה רק לכהן ולא ללוי. אבל לוי שיש לו מעשר ראשון משלו, אין מוציאין אותה מידו.

כל דבר שהוא בקדושה, שאסור לזרים, כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה, מוציאין אותן מיד לוי לכהן. וכל דבר שאינו בקדושה כגון הזרוע והלחיים והקבה, ולרב מעשר ראשון לאחר שקנסם עזרא, אין מוציאין אותו מידם.

השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות – השוחט לישראל חייב במתנות, השוחט ללוי נחלקו תנאים בדבר. ולרב ספק הוא, ואין מוציאים מידו.

נאמר בעבודת יום הכיפורים: 'וכפר את מקדש הקדש' – שמכפר על טומאה שאירעה לפני ולפנים. 'אהל מועד' – זה על טומאה שאירעה בהיכל. 'מזבח' – כמשמעו, שמכפר על מי שעבד בטומאה במזבח בלא חיוב מקדש, כגון נטמא במקדש ועבד בלא שהייה. 'יכפר' – על טומאה שאירעה בעזרות, 'כהנים' – כמשמעו. 'עם הקהל' – י"א אלו ישראל, אבל לויים אינם בכלל קהל, ו'יכפר' אלו הלויים. וי"א אלו ישראל ולויים, ו'יכפר' עולה על העבדים.

הלכה כרב – שמספק אין מוציאין מתנות מן הלוי. והלכה כרב חסדא – שהמזיק מתנות כהונה או אכלן פטור.

************

יום שני ג' ניסן תשע"ט

מסכת חולין דף קל"ב

דף קל"ב ע"א 

לעולא נותנים מתנות לכהנת אפילו היא אשת ישראל – ש'כהן' משמע גם כהנת. ולרבי ישמעאל נותנים לכהן ולא לכהנת, שלמדים סתום מן המפורש במנחה שכהנת אינה בכלל כהן. ולר' אליעזר בן יעקב בכל מקום שנאמר 'כהן' אין כהנת במשמע, חוץ ממתנות שנאמר שני פעמים, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. והלכה כעולא, וכן רב כהנא ורב פפא ורב יימר ורב אידי בר אבין אכלו מתנות משום שנשותיהם היו כהנות.

מנחת כהנת נאכלת – ואינה כמנחת כהן שהוא כליל, גם לסוברים שכהן משמע גם כהנת, לפי שאהרן ובניו כתובין בפרשה.

לויה שילדה – בנה פטור מחמש סלעים.

זרוע לחיים והקבה נוהגים בכלאים הבא מן העז ומן הרחל – שנאמר 'אם שור' לרבות את הכלאים.

כוי שנולד מצבי הבא על התיישה – לרבי אליעזר פטור ממתנות, ולחכמים חייב. ולדברי הכל יש ספק אם חוששין לזרע האב, אלא שלרבי אליעזר 'שה' לא משמע מקצת שה, ולחכמים שה משמע גם מקצת שה. לרב הונא בר חייא חייב לחכמים רק בחצי מתנות, אבל בחציין השני, אומר לו הבא ראיה שאין חוששין לזרע האב ותיטול. ולרבין בשם רבי יוחנן חייב בכל המתנות, ש'אם שה' בא לרבות את הכוי.

כוי יש בו דרכים שוין לבהמה – שחלבו אסור. ויש בו דרכים שוין לחיה – שחייב בכיסוי. ויש בו דרכים שוין לחיה ולבהמה – שדמו וגידו אסורין כבהמה וחיה, ולחכמים שחייב בזרוע ולחיים והקבה (י"א בחצי וי"א בכל המתנות, כמו שנתבאר), ורבי אליעזר פוטר.

בכור שכבר בא ליד כהן, ומכרו לישראל במומו, ונתערב במאה בהמות אחרות – בזמן שמאה שוחטין את כולן, פוטרים את כולן מן המתנות, שכל אחד יכול לומר לכהן שלי הבכור. ואם אחד שוחט את כולן, פוטרים לו אחד מהם. אבל בכור שעדיין לא ניתן לכהן שנתערב, אפילו מאה שוחטין את כולן, יבוא עליו הכהן משני צדדין, ויאמר לו אם בכור הוא כולו שלי, ואם אינו בכור תן לי את מתנותי.

השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות – והמשתתף עמהן צריך שירשום בו סימן שאין כולו של ישראל. אמר כהן לישראל אני מוכר לך פרה זו חוץ מן המתנות שבה, פטור הישראל מן המתנות.

אמר לטבח מכור לי בני מעיה של פרה והיו בהן מתנות – נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים, לקחן הימנו במשקל, נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים.

דף קל"ב ע"ב 

דינו של כהן לתבוע את המתנות מן הטבח – ואף על פי שאין הבהמה של טבח אלא משל אחרים.

טבח כהן ששוחט – חייב במתנות, שנאמר 'מאת זובחי הזבח' אפילו כהן. אבל השוחט לכהן פטור, שנאמר 'מאת העם' ולא מאת הכהנים.

כהן שנעשה טבח – שתים ושלש שבתות, פטור מן המתנות, מכאן ואילך הואיל והוקבע להיות טבח חייב במתנות. ואם קבע חנות, חייב מיד. וכן כהן שנשתתף עם טבח ישראל, כיון שקבע חנות, אין שותפות הכהן פוטרתו ממתנות.

רב חסדא הטיל שמתא על כהן שאינו מפריש מתנותיו – ליתנם לכהן אחר.

טבחי הוצל עומדין בשמתא של רב חסדא כ"ב שנה, ואע"פ כן חוזרין ומשמתין אותן, כדין מי שאינו רוצה לקיים מצות עשה שמכין אותו עד שתצא נפשו. וקונסים אותם בלא התראה. רבא היה קונס על מי שלא היה רוצה ליתן מתנות ליטול ממנו כל הירך ונותנה לכהן. ורב נחמן היה קונס על גלימא שלו.

מי שעובר על לא תעשה שיש בה מיתה או כרת – אין משמתין אותו, דקם ליה בדרבה מיניה, אבל במצות עשה, כגון שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה עשה ציצית ואינו עושה, מכין אותו עד שתצא נפשו.

בבהמה דקה נותנים הזרוע לכהן אחד, וקיבה לאחד, ולחיים לשנים. ובשור שאבריו גדולים, מחלק כל עצם לשנים.

אסור לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה – וי"א שמי שעושה כן כאילו אוכל טבלים, ואין הלכה כן.

מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל – שנאמר 'למשחה', כלומר לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים.

לרב חסדא אין נותנים מעשרים וארבע מתנות כהונה לכהן שאינו בקי בהן. ואין הלכה כמותו, אלא כל כהן שמודה בעבודה אע"פ שאינו בקי בהן נותנין לו, ומי שאינו מודה בעבודה, אין לו חלק בכהונה – שנאמר 'המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה'. ולא רק אם אינו מודה בעבודה זו, אלא כל שאינו מודה באחת מחמש עשרה עבודות, כגון היציקות והבלילות והפתיתות והמליחות תנופות והגשות והקמיצות הקטרות והמליקות וקבלות הזאות והשקאת סוטה ועריפת עגלה ערופה וטהרת מצורע ונשיאות כפים בין במקדש בין בגבולין,  אין נותנין לו, שנאמר 'מבני אהרן', עבודה האמורה לבני אהרן.

*************