לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"ז אלול תשע"ט

מסכת מעילה דף י'

דף י' ע"א

הכל מודים שאם נהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא אפילו קודם זריקה, ומאימורי קדשים קלין לאחר שהעלן על המזבח אפילו קודם שנעשו אפר (אבל משלה בהן האור) – שפטור ממעילה. ואע"פ שיש בהם קצת קדושה, שבשר קדשי קדשים שנטמאו יש בהם מצות שריפה, ואימורי קדשים קלים שהעלן מצוה להפוך בצינורא כדי שישרפו לגמרי, אין בהן מעילה.

לא אמרו (לעיל ט:) שהנהנה מדמי חטאתו יפריש קרן וחומש לים המלח, רק כשנודע לו שמעל קודם שקרבה חטאתו, שהיה לו להוסיף אלו המעות קרן וחומש על דמי חטאתו, ונמצא שלא הפרישן מתחילה לאיבוד, אלא היה יכול להקריבן, ועתה כשבר קרב חטאתו הרי הן  כחטאת שכיפרו בעליה וילכו לים המלח. אבל אם נודע לו שמעל לאחר כפרה לאחר שקרבה חטאתו, אין יכול להביא מקרן וחומש שהפריש עכשיו את חטאתו, שכבר כיפרו הבעלים, ואם ילכו לים המלח הרי הן מתחילה לאיבוד, אלא יפלו לנדבה, שאין מפרישין תחלה מעות על מנת שילכו לאיבוד.

הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים – מועלין בהם משהוקדשו בקדושת פה. קדשן בכלי, הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה, וחייבין עליו משום נותר ומשום טמא, ופיגול אין בה, לפי שאין להם מתירין.

זה הכלל: כל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא עד שיקריבו מתירין, וכל שאין לו מתירין, כיון שקידש בכלי, חייבין עליו משום נותר וטמא, ופיגול אין בה.

דף י' ע"ב

אע"פ שדבר שאין לו מתירין אין בו משום פיגול, חייבין עליו משום טומאה משהוקדש בכלי – שנאמר 'אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם', בכל הקדשים הכתוב מדבר. יכול יהו חייבין עליהן מיד, תלמוד לומר 'אשר יקרב', וכי יש נוגע שהוא חייב, אלא ללמד שאינו  חייב עד שיוכשר ליקרב, והיינו בדבר שיש לו מתירין שיקרבו מתיריו, ובדבר שאין לו מתירין כשהוקדש בכלי.

הדרן עלך חטאת העוף

 

*************

שבת קודש כ"ח אלול תשע"ט

מסכת מעילה דף י"א

דף י"א ע"א

פרק שלישי – ולד חטאת

ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה – ימותו, שאלו מתות לעולם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה, ולד חטאת מתה שהרי אינה ראויה לכפרה שלא הפרישה מתחלה לכך, ותמורת חטאת לפי שבאה בעבירה, ושמתו בעליה לפי שאין כפרה למתים.

חטאת שעברה שנתה, ושאבדה כשהיא תמימה ונמצאת בעלת מום – אם כיפרו הבעלים באחרת, תמות, ואפילו אם נמצאת קודם כפרה. ואינה עושה תמורה, שמכיון שנתכפרו באחרת ולא החשיבה לא לקדושת דמים ולא לקדושת מזבח, לא אלים לתפוס אחרים בתמורה. ולא נהנין מדרבנן ולא מועלין מן התורה אלא משלם קרן בלבד.

ואם עד שלא כיפרו הבעלים באחרת נמצאו, ורוצין הבעלים להתכפר בדמי אותה שהיא בעלת מום, תמכר לאלתר ויביא בדמיה חטאת, ואותה שעברה שנתה תרעה עד שתסתאב ותמכר, ויביא בדמיה אחרת, ועושה תמורה ומועלין בה הואיל וקדושה קדושת דמים.

המפריש מעות לנזירותו, ולא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים – לא נהנין ולא מועלין בכל אותן מעות, שבכל מנה ומנה אפשר לומר שהפריש לשלמים, ושלמים קדשים קלים ואין בהן מעילה.

מת הנזיר והיו לו מעות סתומין – יפלו לנדבה, שהלכה היא בנזיר. הניח מעות מפורשים, דמי חטאת – ילכו לים המלח כדין חטאת שמתו בעליה, ולא נהנין ולא מועלין בהן. בדמי עולה – יביאו עולה, שדורון בעלמא היא ולא באה לכפרה, ומועלין בהן. בדמי שלמים – יביאו שלמים, ונאכלין ליום אחד כדין שלמי נזיר, ואין טעונין לחם, שנאמר 'ונתן על כפי הנזיר' ואין כאן נזיר.

המפריש מעות לקינו בסתמא – אין אומרים שלא נהנין ולא מועלין, מפני ראוין להביא תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן, שלא אמרה תורה להביאן כיון שאינן ראויין למזבח.

דם בתחלתו – אין מועלין בו, יצא לנחל קדרון – מועלין בו מדרבנן. נסכים, בתחלתן מועלין בהן, ירדו לשיתין אין מועלין בהן.

לרבי מאיר ור"ש מועלין בדמים, ולחכמים אין מועלין. ולא נחלקו אלא אם מועלין בו מדרבנן, אבל מן התורה לדברי הכל אין מועלין בו (ע"פ לישנא אחרינא ברש"י), שנאמר 'ואני נתתיו לכם' שלכם הוא. וי"א שנאמר 'לכפר' לכפרה נתתיו ולא למעילה. וי"א שנאמר 'כי הדם הוא בנפש יכפר' לפני כפרה כלאחר כפרה, מה לאחר כפרה אין בו מעילה, שכבר נעשה מצותו, אף לפני כפרה אין בו מעילה. ואין לומר להיפך, שלמדנו שכל דבר שכבר נעשה מצותו אין בו מעילה.

דף י"א ע"ב

אלו דברים שנעשה מצותן ויש בהן מעילה: א. תרומת הדשן, שנאמר 'ושמו אצל המזבח'. ב. איברי שעיר המשתלח למ"ד אין נהנין מהן. ג. בגדי כהונה לחכמים, שנאמר 'והניחם שם' מלמד שטעונים גניזה. ד. עגלה ערופה. ואין למדים מהן למקום אחר, כי שני כתובים אין מלמדין, וגם למ"ד מלמדין, יש שני מיעוטין בתרומת הדשן ובעגלה ערופה.

לר"א בר צדוק היה לול קטן בין כבש למזבח במערבו של כבש, אחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין בו, ומביאין יין קרוש שהוא דומה לעגולי דבילה, ושורפין אותה בקדושה, שנאמר 'בקודש הסך נסך שכר לה", כשם שניסוכה בקדושה, כך שריפתה בקדושה. ולמדים 'קודש קודש' מנותר שנאמר בו 'ושרפת את הנותר באש ולא יאכל כי קודש הם', מה נותר שריפתו בקדושה, אף זה שריפתו בקדושה.

ולשיטתו יש מעילה בנסכים גם לאחר שירדו לשיתין – ובמשנתינו ששנינו שאין בהם מעילה היינו אם קלט את הנסכים מן האויר קודם שהגיעו לשיתין. וי"א שגם לשיטתו אין מעילה מן התורה אפילו לאחר שירדו לשיתין, ורק מדרבנן יש בהם קדושה, ומה שהביא מן המקרא 'אסמכתא' הוא.

 

*************