עובדות נפלאות על גודל התמדתם בתורה של צדיקי הדורות
באדיבות "דרשו"
"לאחר כל זאת אני אומר לך, שאת 'הבחור' הזה אי אפשר לנצח אלא רק עם דף גמרא ותוספות!"
הרה"ג רבי שמואל צבי גנץ שליט"א
מסופר על האחים הקדושים הרה"ק בעל ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ והרה"ק רבי חיים מאטיניא זי"ע, שבצעירותם היו שוקדים על תלמודם בהתמדה נפלאה, עד שזקנתם אשת חבר של הרה"ק בעל ה'צמח צדיק' זי"ע [בתו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע] שדאגה לבריאותם, באה אל בעלה בטרוניא על נכדיהם הילדים שיושבים ועוסקים בתורה עד השעות הקטנות של הלילה, והדבר יכול להזיק לבריאותם ח"ו.
אולם ה'צמח צדיק' לא הניאם מכך, ולא אמר להם מאומה. רק בשעת מעשה, כשהיתה הרבנית רואה אותם לומדים בשעות מאוחרות והיתה באה לספר לו על כך – היה ה'צמח צדיק' הולך לחדרם כשהוא משרך מנעליו ע"ג הקרקע, באופן שיישמע היטב קול צעדיו, ואז היו תיכף מכבים את האורות ונכנסים למיטתם, וכך כשנכנס לחדר לא ראה אותם לומדים, והיה חוזר לומר לרבנית שכנראה לא היו דברים מעולם, שהרי הם ישנים כשאר בני אדם…
אולם, פעם אחת היו ה'אהבת ישראל' ואחיו רבי חיים כל כך שקועים בתלמודם, עד שלא שמעו ולא הבחינו בפסיעות זקנם הק' שמתקרב אליהם, וכשהגיע לסף הדלת ראה אותם לומדים תורה לשמה בחשק והתלהבות, מנותקים לגמרי מכל הבלי העולם הזה. כיון שכך לא חפץ להפריעם, ולזוגתו הרבנית אמר: "פון ווערניקעס און יאהך [מיני מאכלים ערבים וטעימים] ווערט מען נישט קיין תלמיד חכם" – כאומר, שעל מנת להיות חכם גדול בתורה, אין שום עצה כי אם להשקיע את כל החושים בתורה ולוותר על הנאות ותאוות העולם הזה, כי אי אפשר לקיים שניהם בהדי אהדדי.
ואמר אז במליצה לפרש לשון הכתוב (משלי לא, יד) "טעמה כי טוב סחרה" – כשלומדים תורה לשמה ומרגישים טעמה המתוק, אזי "לא יכבה בלילה נרה" – לא מרגישים בפסיעות המתקרבות ולא מכבים את הנרות…
*
אהבת התורה שהיתה מפעמת בהרה"ק ה'שפת אמת' מגור בכל עוז, היתה מן המפורסמות. כל רגע היה מנוצל אצלו עד תום ללימוד התורה ושקידתה. נכדו הרה"ק בעל 'בית ישראל' זי"ע הגדיר פעם במשפט קצר וקולע את מהותו של זקנו, וכך אמר בשם אביו ה'אמרי אמת': "אבא [ה'שפת אמת'] אהב מאד ללמוד ולעיין בספרים, היו ספרים שאהב אותם במיוחד, אך יותר מכל אהב את הגמרא"…
במכתב קודש ששיגר לבנו ה'אמרי אמת', שישב זמן קצר אחרי נישואיו בעיר ביאלא והתמלא געגועים אל הוריו הקדושים, כתב לו: "מה לך מתגעגע, הלא בתורת השם חפצך, והיא אב, והיא אם, דכולא בה".
כשנכנס אליו פעם אחד מחסידיו, ה"ה הרה"ח ר' אברהם פנחס וירניק ז"ל והתאונן כי מתגורר הוא בעיירה קטנה ואין לו חברותא ללמוד עמו, ענה לו רבנו קצרות: "קח לך את אביי ורבא כחברותא"… כך גם היה כשהתאונן לפניו הגאון רבי לייב קוטשינסקי זצ"ל, שהיה מו"ץ בעיר וולוצלבק, ואמר כי הוא מרגיש בודד בעירו כיון שהוא חסיד יחיד בתוך עיירה גדולה של מתנגדים ומשכילים, וביקש לעזוב את העיר, אמר לו רבנו: "הלא גם אברהם אבינו היה בשעתו יחידי, ומי שמחזק את עצמו אצל דף גמרא אינו בודד"…
*
ההתמדה בדפי הגמרא מקדשת את האדם, ולא רק את נשמתו אלא אף את גופו. בספר 'ארץ צבי' להגאון מקוזיגלוב הביא את מה ששח הרה"ק מקאצק לחתנו הגה"ק בעל ה'אבני נזר': "כשהיה [האבני נזר] בקאצק בימי עלומיו, נחלה, והזהירו אותו הרופאים שלא יאמץ את מוחו ולא ילמוד כלל, והיה מעיין בספר 'בחינת עולם'.
"פעם בא חותנו הרה"ק מקוצק לבקרו ואמר לו: 'וכי מה משפיע הספר 'בחינת עולם', הוא מראה איך העולם הזה וחמודותיו הם הבל הבלים! אולם אין זה מספיק, שכן רק השכל מבין זאת… אבל הגוף והבשר אינו רוצה להיות רוחני. לעומת זאת 'דף גמרא' פועל שגם הגוף ירצה להיות רוחני".
*
פעם פירש הגר"א מווילנא זי"ע את הלשון "קבעת עיתים לתורה", שהוא מלשון גזילה ועושק – "אוועק צו רויבן צייט צו לערנען" [לגזול זמן עבור הלימוד], כמאה"כ: "וקבע את קבעיהם נפש". כי אף אדם שלא היה לו פנאי ללמוד תורה, שואלים אותו האם גָזַל מעיתותיו למען התורה הקדושה.
הגה"ק ה'ויגד יעקב' מפאפא זי"ע אמר [מתוך "רשומים בשמך"] על אלו שקובעים עיתים לתורה: אע"פ שלכאורה הזמן המועט של הקביעות ללימוד התורה בטל ברוב היום שבו אינם עוסקים בתורה, אמנם מכיון שאותה השעה או שעתים שהם קובעים היא בגדר "דבר קבוע", הרי כבר אמרו חכמינו ז"ל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי", ואינו בטל ברוב.
באחת מן ההתכנסויות לחיזוק שיעורי תורה, נשא דברים הגה"צ יצחק שלמה אונגר זצ"ל והיה מספר במליצה: "פעם שאלתי אחד הבעלי-בתים מאנשי קהילתי, מדוע איננו מגיע להשתתף בשיעור היומי. השיבני, שהוא עייף מאד מעמל היום שהוא יגע לפרנסתו, ואף אם יבוא לשיעור לא ירויח מאומה, כי מרוב עייפותו הוא נרדם תיכף על גבי הגמרא.
"עניתי לו: אף על פי כן, למרות כל זאת, מוטב שתבוא להשתתף בשיעור הנלמד ברבים, שהרי 'שלופן מיט אַ מנין איז אויך אַ ענין!' [לישון בתוך מנין יהודים הוא ג"כ ענין חשוב!]. בוא נא אל השיעור, וכאשר תירדם על הגמרא, תהיה גם לשינה קדושה מיוחדת".
*
באחת משיחותיו המרוממות של הגה"צ הנודע רבי מרדכי חיים סלונים זצ"ל היה מספר, כי הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע אמר בשולחנו הטהור: "כאשר יהודי לומד דף גמרא יורדת מעל פניו שכבת בוץ!".
בשמוע זאת אחד מן החסידים, קם ועמד ומיד נכנס לחדר סמוך כדי ללמוד ולטהר את נשמתו. אך לא מצא שם גמרא אלא רק כרך משניות, למד פרק משניות אחד ושב לשולחן הטהור. כאשר חזר, נענה הרה"ק מקאמינקא ואמר: "הוא רוצה שפרק משניות יועיל לו כמו דף גמרא?!"…
הרה"ק רבי אשר הגדול מסטאלין זצוק"ל הפליג מאוד בגודל סגוליות לימוד הגמרא, ואמר: "איין האלבער עמוד גמרא איז ביי מיר דער גרעסטער מוסר ספר" – חצי עמוד גמרא הוא אצלי ספר המוסר הגדול ביותר.
והיה הרה"ק ה'בית אהרן' אדמוה"ז מקארלין זצוק"ל ממשיל את ה'גמרא' ל'גומרא דאשא' – גחלים לוחשות, השורפות ומבערות את היצר הרע, והיה אומר כי אינו יכול להביט בפני מי שלא למד דף גמרא באותו יום.
סיפר הרה"ק רבי מרדכי שלמה מבאיאן זי"ע: פעם היו כמה בחורים מחסידי זקני הרה"ק בעל 'פחד יצחק' זי"ע מבאיאן, שאמרו עליהם שהם לומדים ספרי מוסר יותר מדי ואינם לומדים הרבה גמרא. ויהי כאשר עבר פעם זקני הקדוש דרך אותה עיירה בה למדו הבחורים, שאל אותם איזו מסכתא הם לומדים. השיבו הבחורים שהם לומדים עכשיו פרק 'חזקת הבתים'. אמר להם בלשון קדשו: "א בלאט אין חזקת הבתים איז דער בעסטע מוסר ספר" – דף ב'חזקת הבתים' הוא ספר המוסר הטוב ביותר (גיליון דחסידי באיאן משפטים תשנ"ט).
*
לימוד התורה הקדושה היה הדבר המרכזי אצל כ"ק מרן ה'שפע חיים' מצאנז זצוק"ל בכל ימי חייו, ובימי השובבי"ם קיבלו הדברים משנה תוקף ועוז, כשהוא עומד ומעורר על לימוד התורה הקדושה כי זה מועיל יותר מן הכל.
וכך היה מרגלא בפומיה לספר מה ששמע מאביו הרה"ק מרודניק זי"ע, ששמע מהרה"ק מדוקלא זי"ע, אחיו של הרה"ק ה'דברי חיים' זי"ע, שהעיד על עצמו בכהאי לישנא:
"צמתי משבת לשבת, עמדתי מתחת לקרח וקפאתי בחורף, הלכתי חצי שנה בכתונת אחת ולא החלפתי את בגדיי, ישנתי על הארץ והלכתי לערוך גלות, הלקיתי עצמי בבריעדץ [מין עשב חריף וצורב שכאשר מניחים אותו על העור הוא מתמלא דלקות וחבורות. בשנים עברו היו רגילים חסידים ואנשי מעשה להניח מעשבים אלו על כל הגוף] ולאחר כל זאת" – הפטיר ואמר – "אני אומר לך שאת 'הבחור' הזה – היצר הרע, אי אפשר לנצח אלא רק עם דף גמרא ותוספות!"
סיפור נורא זה היה שגור מאוד על לשונו של רבינו זצוק"ל. וכפי שהתבטא פעם: 'אני מוכרח לחזור על זה אפילו מאה אלף פעמים"… זאת לגודל רצונו להביע את דרכה של תורת החסידות, כי עיקר החסידות אינו אלא 'דף גמרא ותוספות' (אוצר חיים צאנז).
*
כ"ק מרן האדמו"ר רבי ישראל מרדכי מראחמיסטריווקא זצוק"ל היה מפורסם בהתמדתו העצומה. מקורביו סיפרו שהיו רואים אותו שקוע עשר שעות רצופות בלימוד ללא הפסקה.
רבנו בעצמו תיאר פעם תחת אחד השיחים באוזני מקורבו יבדלח"ט הגר"י ויינגרטן שליט"א את הלימוד בחברותא שלו יום ביומו עם הגר"ח ברים זצ"ל, וכך סיפר:
'למדנו במשך חודש שלם דף גמרא אחד במסכת שבת בסוגיית מלאכת בורר. עמלנו והתייגענו בו באופן מופלג לדעת כל שיטה ושיטה מדברי רבותינו הראשונים, ואיך למד כל אחד מהם את מהלך הסוגיא. כל זאת במשך שעות ארוכות בכל יום.
"לאחר שסיימנו את לימוד הסוגיה בעיון, למדנו במשך יום אחד את כל הטור והשולחן ערוך ולא הפסקנו. רק כאשר הגענו לשיטה מחודשת המוזכרת בבית יוסף כשיטת 'הרוקח', או אז התחלנו ללמוד מחדש את כל הגמרא כפי שיטתו, והיה זה ממש תענוג גן עדן…".
באדיבות "דרשו"