
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי ט' סיון תש"פ
מסכת שבת דף פ"ח
דף פ"ח ע"א
גלילי אחד דרש לפני רב חסדא ברוך ה' שנתן תורה משולשת – תורה נביאים כתובים, לעם משולש – כהנים לויים וישראלים, ע"י שלישי – משה שהוא שלישי לבטן, ביום שלישי – לפרישה (כשיטת חכמים).
ויתיצבו בתחתית ההר – כפה הקב"ה הר כגיגית וא"ל אם תקבלו תורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. ומכאן יש להם תשובה ליום הדין, שקבלוה באונס. אבל בימי אחשורוש חזרו וקבלוה מאהבת הנס.
משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה: בתחילה – קודם שאמרו ישראל נעשה ונשמע – יראה, שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם לא יקבלו ישראל תורה יחזירם לתהו ובוהו, לבסוף – כשקבלוה – שקטה.
כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע: א. קשרו ששים ריבוא מלאכי השרת לכל אחד שני כתרים מזיו שכינה כנגד נעשה וכנגד נשמע, כשחטאו פירקום ק"כ ריבוא מלאכי חבלה וזכה משה בכולן, ועתיד הקב"ה להחזירן. ב. יצאה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו.
ישראל נמשלו לתפוח שפריו קודם לעליו וכך ישראל הקדימו נעשה לנשמע.
צדוקי ראה את רבא מעיין בלימודו וממעך אצבעותיו עד שיצא דם, א"ל עמא פזיזא שהקדמתם פיכם לאזניכם, עדיין בפזיזות אתם. השיבו רבא, אנו התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו, נאמר בנו תומת ישרים תנחם, אתם שהולכים עמו בעלילות נאמר בכם וסלף בוגדים ישדם.
דף פ"ח ע"ב
לבבתני באחת מעיניך כשקיבלתם את התורה, וכשקיימתם בשתי עיניך.
עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו: עלובה כלה – ישראל – מזנה בתוך חופתה, שעשו את העגל כשעמדו בסיני. ואעפ"כ עדיין חביבותא גבן, שהראה לנו לשון חיבה, שנאמר נתן ריחו (עזבה לאחרים), ולא נאמר הסריח.
עלובין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואין משיבין, עושים מאהבה ושמחים ביסורים, עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
כל דיבור שיצא מפי הקב"ה – א. נחלק לשבעים לשונות. ב. קושרים שני כתרים לדיבור עצמו שהיה בו ממש. ג. נתמלא כל העולם בשמים, ולאחר כל דיבור הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו ומעביר ראשון ראשון. ד. יצתה נשמתן של ישראל, ולאחר הדיבור הוריד להם טל של תחיה. ה. חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל, ומלאכים מסייעין אותן להתקרב.
שמעו כי נגידים אדבר – מה נגיד יש בו להמית להחיות, כך ד"ת למיימינים בה – שעסוקים בכל כוחם וטרודים לדעת סודה – סם חיים, ולמשמאילים סם מוות.
צרור המור דודי לי בין שדי ילין – אמרה כנסת ישראל להקב"ה אע"פ שאמרת לנו אחר העגל הורד עדיך, מיד אמרת לנו לעשות משכן לשכון בתוכנו. אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי – מי שהכל שלו כיפר לי על עוון העגל.
***************
יום רביעי י' סיון תש"פ
מסכת שבת דף פ"ט
דף פ"ט ע"א
מלאכים אמרו להקב"ה חמדה גנוזה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם תתן לבשר ודם? תנה הודך על השמים. אמר ה' למשה שיחזיק בכסא שלא ישרפוהו וישיב להם, השיב משה על כל עשרת הדברות שלא שייך אצלם, והודו מלאכים להקב"ה ונעשה כ"א אוהב למשה ונתן לו מתנות, וגם מלאך המוות מסר לו סוד הקטורת לעצור את המגיפה.
השטן שאל להקב"ה היכן תורה? א"ל נתתיה לארץ, לא מצאה אצל ארץ ים ותהום, שלחו הקב"ה למשה, ולא רצה משה להחזיק טובה לעצמו בחמדה גנוזה שהקב"ה משתעשע בה כל יום. ומשום כך קראה הקב"ה על שמו כמו שנאמר "זכרו תורת משה עבדי".
משה מצא להקב"ה במרום שקושר כתרים לאותיות ושאלו הקב"ה מדוע לא נתן שלום, השיב משה וכי עבד יתן שלום לרבו? א"ל הקב"ה שהיה לו לעוזרו לומר שיצלח מלאכתו, ובעליה אחרת אמר משה ועתה יגדל נא כח ה'.
כי בושש משה – כשעלה משה אמר שיבוא לסוף ארבעים בתחלת שש, ועירבב שטן את העולם, שהראה דמות חושך ואפילה, ואמר לישראל בא שש,והראה להן דמות מטתו. (ישראל סברו שיום עליה מן המנין, ומשה אמר ארבעים שלימים יום ולילה, ויום עליה אין לילו עמו).
דף פ"ט ע"ב
חמשה שמות יש למדבר סיני: צין – שנצטוו ישראל עליו, קדש – שנתקדשו עליו, קדמות – שניתנה קדומה עליו, פארן – שפרו ורבו עליה ישראל (שנתעברו אשת כ"א מהם זכר), סיני – שירדה שנאה לאומות עליו. חורב – הוא שמו, ולר' אבהו שירדה חורבה לאומות עליו.
טעם שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים ולא כשני, אם יהיו כשנים שסדורות מששת ימי בראשית ועד עכשיו, כשלג ילבינו.
לכו נא ונוכחה יאמר ה' – לעתיד לבא יאמר ה' לכו אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם, ויאמרו ישראל וכי אצל האבות נלך שלא ביקשו עלינו רחמים, ה' בעצמו יאמר לנו תוכחה, אמר להם הואיל ותליתם בי, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
לעתיד לבא יאמר הקב"ה לאברהם וליעקב בניך חטאו לי, יאמרו ימחו על קדושת שמך. יצחק יאמר בני ולא בניך? ועוד משבעים שנה של אדם נשארו י"ב וחצי (שעד עשרים אין אתה מעניש, חצי מן החמישים היתירים הם הלילות, י"ב וחצי מתוך כ"ה הם לתפילה ואכילה ובית הכסא), אם תסבול מוטב, ואם לאו חצי עלי וחצי עליך, ואם כולם עלי הרי הקרבתי את עצמי לפניך. ואמרו ישראל על יצחק אתה אבינו, אמר להם יצחק קלסו להקב"ה שהוא אביכם, ויראה להם את הקב"ה בעיניהם, מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים אתה ה' אבינו גואלינו מעולם שמך.
ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו.
משנה. המוציא עצים – כדי לבשל כגרוגרת מביצת תרנגולת שהיא קלה לבשל. תבלין – לתבל גרוגרת מביצת תרנגולת. כל מיני תבלין (הראויים למתק את הקדירה) מצטרפין זה עם זה.
קליפי אגוזים ושאר דברים שעושים מהם צבע – כדי לצבוע בגד קטן שבראש סבכה. סממנים שמכבסים בהן בגדים – כדי לכבס בגד קטן שבראש הסבכה, ולרבי יהודה כדי להעביר כתם של דם נדה.
***************