פרשת וישב

מאת: הרב מנחם בר' רחמים צדוק

"וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" [שמואל ב כג א]

א-לוהי יעקב הוא גם א-לוהי יצחק ואברהם אבותיו, ולא בא כאן הכתוב אלא להדגיש את היחס שבין ההשגחה שחלה על יעקב אבינו ולבין ההשגחה שחלה על שאר האבות. בידוע ששמו של יעקב שונה ע"י הקב"ה כפי ששונה אצל אברהם זקנו. אלא שאצל אברהם אנו מוזהרים שלא לקרוא בשמו הראשון "אברם" אלא כשמו ששונה ל"אברהם" כנאמר "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם" [בראשית יז ה].

"תני בר קפרא. כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם" [ברכות יג א].

בשני המקרים השמות שונו ולא המלאך הוא שקרא את שמו של יעקב ישראל, כי אם הקב"ה בכבודו ובעצמו; והמלאך רק בישר ליעקב כי הקב"ה עתיד לשנות את שמו ולברכו [על פי רש"י], אך בניגוד לשמו של אברהם, שמו של יעקב נשאר על כנו והוא נקרא לעיתים גם בשמו הראשון יעקב וגם בשמו החדש ישראל. מדוע? מפני שחזר הקב"ה שוב על שמו הראשון כאומרו "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" [בראשית מו ב] וזאת ללמדנו על מציאות שבה חי יעקב כשתכפו עליו הצרות ולבין המציאות שבה הוא נח מהן. אברהם ויצחק הנהיגו את חייהם בליווי אישה אחת, ולכן דעתם הייתה יותר נתונה בדבקות בצור העולמים בשל מיעוט חיי האישות [ אמנם לאברהם הייתה גם את הגר אך זו מעולם לא קבלה מעמד של רעייה בחיי שרה גבירתה, אלא הייתה ונשארה שפחה מה שאין כן אצל בלהה וזילפה שקבלו מעמד כנשות יעקב] בעוד שאצל יעקב כנביא היה לו קושי בשל ריבוי הנשים, ומכאן העליות והמורדות בין ההנהגה בשם יעקב ולבין ההנהגה בשם ישראל. ומן הפרט יילמד על הכלל, שבית יעקב מתייחס לנשים, ואילו בית ישראל מתייחס לגברים.

כשדוד חטא, באו עליו ייסורים המקבילים לייסוריו של יעקב. מה יעקב כבר מרחם אימו ביקש עשיו להורגו, אף דוד אמר "בחטא יחמתני אימי" שחשדוהו שהוא ממזר. מה יעקב נרדף ע"י עשו אחיו, אף דוד היה נרדף ע"י אחיו כשאמר "מוזר הייתי לאחיי ונכרי לבני אימי". מה יעקב, בנו ראובן חטא עם בלהה שפחת אביו, אף דוד, בנו אבשלום חטא עם פילגשי אביו דוד. מה יעקב היה רועה צאן [לבן] אף דוד היה רועה צאן. וכשדוד נמשח למלך להיות נגיד על ישראל, בזמן רוגזו ובהיותו נרדף הוא נקרא "משיח יעקב" על שמו הגלותי של יעקב. אך בזמן שדוד שרוי בטובה, או אז נחה עליו רוח ה' הטובה עליו, ומעתה הוא ייקרא "נעים זמירות ישראל" וזאת לאחר שדוד הקים עולה של תשובה כמאמר הכתוב "נאום הגבר הוקם על".

יעקב וישראל – שתי הנהגות במלכות

מנהיגות כושלת, זו מנהיגות המתכחשת למחדליה ואינה מוכנה לשאת באחריות. כשיעקב הפלה כביכול לטובה את יוסף מעל פני אחיו, הוא גרם לכך שהטיל קנאה בין השבטים, ובגין כך "זכה" לביקורת נוקבת מצד בעלי המדרש, שלעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים מפני המחלוקת. וכך דוד בזמן שמנה את ישראל שלא כדין, גרם למגפה בישראל בכך שמנה את ישראל באופן מספרי שלא כדין, ובכך גם הוא משווה את הקטן ואת הגדול באותו מעמד, דבר שמביא לידי קנאה ומחלוקת. "וַיַּךְ לֵב-דָּוִד אֹתוֹ, אַחֲרֵי-כֵן סָפַר אֶת-הָעָם" ובהמשך נאמר "וַיִּתֵּן יְהוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵהַבֹּקֶר וְעַד-עֵת מוֹעֵד; וַיָּמָת מִן-הָעָם, מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע, שִׁבְעִים אֶלֶף, אִישׁ". וכשהכיר בחטאו וקבל אחריות וחזר בתשובה נאמר "וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן, מֶה עָשׂוּ:  תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי, וּבְבֵית אָבִי" [שמואל ב פרק כד], וכשדוד הקים עולה של תשובה, ממשיח יעקב הפך להיות נעים זמירות ישראל. ומרועה לבית יעקב ישב על כיסאו בנחלת ישראל שנאמר "מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ" [תהלים עח עא].