לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי ז' טבת תשפ"א
מסכת פסחים דף ל"א
דף ל"א ע"א
בעל חוב – לאביי למפרע הוא גובה, ולרבא מכאן ולהבא. הקדיש או מכר לוה – הכל מודים שטורף מלוקח ופודה מהקדש (בדבר מועט, שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון .ורק קדושת הגוף מפקיע משעבוד אבל לא קדושת דמים,רש"י). מכר או הקדיש מלוה – לאביי, כשלא פרעו נתגלה למפרע שהיתה שלו, וחלה המכירה או ההקדש. ולרבא קנאה מעכשיו שהרי היה יכול לסלקו במעות, ולא חלה המכירה.
ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות, וזקף עליו דמי המקח במלוה ומת ראובן, ובא בעל חובו לטרוף את השדה משמעון ופייס אותו במעות – גובים היתומים ממנו דמי המקח, ואינו נפטר במה שפרע לבעל חוב, שמטלטלים של יתומים אינם משועבדים לבע"ח. ואם שמעון פיקח, מגבה להם קרקע וחוזר וגובה מהם (מטעם האמור בסמוך).
יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם, בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן – אפילו לרבא שבע"ח גובה מכאן ולהבא – ואין דומה לקרקע שקנו יתומים, לפי שהמחויב לאביהם משועבד גם לבעל חוב שלו מדר' נתן.
רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, שמוציאין מזה ונותנין לזה, תלמוד לומר 'ונתן לאשר אשם לו'.
דף ל"א ע"ב
נכרי שהלוה את ישראל על חמיצו – אם לא הרהינו בביתו של גוי, או הרהינו ולא א"ל מעכשיו, לאביי שלמפרע הוא גובה מותר בהנאה לאחר פסח, ולרבא אסור בהנאה. הרהינו אצל גוי, ואמר לו אם לא אתן לך עד יום פלוני יהיה שלך מעכשיו, מותר בהנאה לאחר פסח.
ישראל שהלוה לנכרי על חמיצו – לא הרהינו אצלו, לאביי אסור בהנאה אחר פסח ולרבא מותר. הרהינו אצלו – לת"ק ישראל מנכרי אינו קונה משכון, ודינו כלא הרהינו (שמותר לאחר פסח למ"ד מכאן ולהבא גובה). ולר"מ קונה משכון ואסור בהנאה.
בעל חוב קונה משכון, שנאמר 'ולך תהיה צדקה'. לת"ק דוקא ישראל מישראל, אבל ישראל מנכרי – שלא שייך בו צדקה – אינו קונה. ולר"מ גם ישראל מנכרי קונה מק"ו. ונכרי מישראל – אינו קונה משכון.
חנות ומלאי של ישראל, ופועלים נכרים נכנסים לשם, חמץ הנמצא שם לאחר הפסח אסור באכילה ובהנאה. חנות ומלאי של נכרים ופועלים ישראל, חמץ הנמצא שם מותר. שתולין שהוא מהמלאי ולא של הפועלים.
חמץ שנפלה עליו מפולת – אם אין הכלב יכול לחפש אחריו – והוא שלשה טפחים – הרי הוא כמבוער. וצריך לבטלו בלבו, שמא יפקח הגל במועד.
כספים אין להם שמירה אלא בקרקע. וצריך לכסותם טפח.
ליקוטי תוספות:
א. הלכה כרב נתן לגבי שיעבודא דרב נתן . ושייך לומר רק לגבי קרקע שחשוב כאילו הוא בידו כיון שאם מכרו או משכנו בעל חוב חוזר וגובה מהם,מה שאין כן במטלטל.
ב. משכון שקונה מדינא דרב יצחק שלא בשעת הלוואה קונה לגמרי ,ובשעת הלוואה חשוב כשלו לענין חמץ ונקרא מצוי,וכן לענין שמיטה נקרא של אחיך בידך.
ג. קנין משכון מדינו של רב יצחק : לרש"י היינו להתחייב באונסין ולדעת תוספות היינו להיות כשומר שכר
***************
יום רביעי ח' טבת תשפ"א
מסכת פסחים דף ל"ב
דף ל"ב ע"א
האוכל או שותה או סך תרומה בשוגג, בין תרומה טהורה ובין טמאה, משלם קרן וחומש בפירות הראוייים להיות תרומה (שנאמר 'ונתן לכהן את הקודש', דבר הראוי להיות קודש), והתשלומין נעשו תרומה. ואם אכל את החומש בשוגג, משלם חומש על חומש.
היתה התרומה שוה בשעת אכילה ארבעה זוז ובשעת תשלומין זוז, משלם ארבעה, שממון כהן הוא וחייב משום גזל, והגזלן משלם כשעת הגזילה. היתה שוה בשעת אכילה זוז אחד ובשעת תשלומין ארבעה, י"א שמשום כפרת תרומה צריך לשלם לפי מדה, שהרי הקפידה תורה שישלם פירות. וי"א שמשלם פירות לפי הדמים שהיתה שוה בשעת אכילה.
אכל גרוגרות של תרומה ושילם תמרים – תבוא עליו ברכה. לסובר שמשלם לפי מדה, משום שתמרים במדה של גרוגרות שוים יותר. ולסובר שמשלם לפי דמים, משום שתמרים יש עליהם יותר קונים.
האוכל תרומת חמץ בפסח: בשוגג – לסובר שמשלם לפי מדה, משלם קרן וחומש. למ"ד לפי דמים, לסוברים חמץ בפסח אסור בהנאה, פטור. ולר"י הגלילי שחמץ מותר בהנאה, משלם קרן וחומש. במזיד – לסוברים חמץ אסור בהנאה פטור, ואפילו אם היתה טמאה פטור מדמי עצים, שאינה ראויה להסקה. ולר"י הגלילי, לשיטת ר"נ בן הקנה שאומרים 'קם ליה בדרבה מיניה' גם בחייבי כריתות, פטור. ולחכמים שאין אומרים קלב"מ בחייבי כריתות, חייב.
האוכל תרומה טמאה בשוגג – למ"ד 'לפי מדה', משלם קרן וחומש לפי מדה. ולמ"ד 'לפי דמים', אם ראויים להסקה משלם דמי עצים, ואם אינם ראויים להסקה (כגון תותים וענבים), פטור.
המפריש תרומה כשהיא חמץ, לדברי הכל אינה קדושה.
דף ל"ב ע"ב
המזיק תרומה פטור מחומש, שנאמר 'כי יאכל' פרט למזיק.
שיעור אכילת תרומה שמשלם עליה קרן וחומש: לת"ק כזית, שנאמר 'כי יאכל' ואכילה בכזית. לאבא שאול 'שוה פרוטה', שנאמר 'ונתן' ואין נתינה פחות משוה פרוטה.
אכל פחות מכזית: אם יש בו שוה פרוטה, לת"ק משלם קרן בלא חומש, לאבא שאול משלם גם חומש (למסקנת הגמרא. ורב פפא שהיה סובר שפטור מחומש, חזר בו). אם אין בו שו"פ, פטור גם מקרן.
הנהנה שוה פרוטה מהקדש, אפילו אם אין בו כזית, חייב בקרן וחומש לדברי הכל (שלא נאמר בו לשון 'אכילה').
המועל במזיד פטור מקרבן מעילה, שנאמר 'וחטאה בשגגה'.
ליקוטי תוספות:
בשאר דברים אין צריך נתינת שווה פרוטה אע"ג שכתוב בו נתינה ,אבל נתינה לענין תשלומים היינו נתינה חשובה וכמו השבת גזילה שאין בפחות משווה פרוטה.
***************
יום חמישי ט' טבת תשפ"א
מסכת פסחים דף ל"ג
דף ל"ג ע"א
המועל בהקדש במזיד: לרבי חייב מיתה, שלמדים גז"ש 'חטא חטא' מתרומה. ואם מעל בפחות מכזית, לסוברים שחיוב מיתה בתרומה רק בכזית, פטור. ולאבא שאול שהחיוב בתרומה גם בפחות מכזית, חייב. ולחכמים אין חיוב מיתה במעילה, שנאמר בתרומה 'ומתו בו' ולא במעילה.וכן עיקר אע"פ שבעצם ס"ל גז"ש אבל לא לענין מיתה ,וכן עיקר.
נתכוין לחתוך בשבת את התלוש וחתך את המחובר – למר בריה דרבנא אין זו מלאכת מחשבת ופטור, לר"נ בר יצחק מלאכת מחשבת היא כיון שנתעסק בחתיכה, וחייב.
נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר, פטור.
נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה, או שהושיט ידו לכלי ליטול חפץ וסך ידו בשמן של קודש, מעל.
המפריש תרומת חמץ בפסח: לר"נ בר יצחק,אם החמיצה במחובר אינה קדושה, שנאמר 'תתן לו' ולא לאורו. ואם החמיצה בתלוש קדושה, לפי שהיתה לה שעת הכושר. לרב הונא בריה דר"י בכל אופן אינה קדושה, שנאמר 'ראשית' שיהיו שייריה ניכרין לישראל (שיהיו ניתרין ע"י ההפרשה יותר מבתחילה).
אין תורמין מן הטמא על הטהור, שמפסיד את הכהן. תרם בשוגג תרומתו תרומה. ואע"פ שנאמר 'תתן לו' ולא לאורו, הרי היתה לה שעת הכושר קודם שנטמאת.
דף ל"ג ע"ב
ענבים שנטמאו – לר' יוחנן לא נטמאו המשקין שבו, שמופקדין בזג ואינם חיבור לו (ומשום משקין לא נטמאו, שלא היה עליהם שם משקה מעולם). לרב חסדא נטמאו המשקין שבו, שהם בלועים באוכל ומחוברים לו.
לר' יוחנן דורך לכתחילה ענבים טמאים פחות מכביצה ויינן כשר לנסכים, שפחות מכביצה אינו מטמא. ואם דרך כביצה מכוונת היין טהור, שמכיון שיצאו המשקין אין בענבים שיעור לטמא. אבל לכתחילה לא ידרוך שמא יסחוט יותר מכביצה (והיין פסול, שטיפה הראשונה טמאה ומתערבת במשקין). ולר' חסדא היין טמא בכל אופן, שכבר נטמאו בתוך הענבים.
טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהורים – לר' יוחנן משום שהמשקין לא נטמאו, ולר' חסדא בענבים שלא הוכשרו, וכשהוכשרו ע"י משקין היוצאים מהם כבר אין בהם שיעור.
תרומת תותים וענבים שנטמאה אין בה היתר אכילה. ואפילו לר' יוחנן אסור לדורכן פחות מכביצה ולשתות מים שלהם משום תקלה שמא יאכל מהן.
מדליקין בפת ושמן של תרומה. ואין חוששין לתקלה, שזורק את הפת בין העצים, ואת השמן מניח בכלי מאוס.
חיטים של תרומה – לר' יוחנן אם שולקן וזורקן לבין העצים מותר להסיק בהם. ולרב הונא אסור שמא יאכלם קודם לכן או בשעה ששולקם.
ליקוטי תוספות:
א. דווקא טבל טמא אין מדליקין בו אבל טבל של חמץ מדליקין בו.
אוכל ומשקה מטמא אחרים רק אם יש בהם שיעור כביצה ,אבל מקבל טומאה בכל שהוא ,ורש"י מביא ואני שמעתי שאף לקבל טומאה צריך שיעור כביצה .ורש"י ס"ל שאוכל מקבל טומאה בכל שהוא מכל מקום אינו מקבל הכשר פחות מכביצה.
***************