לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

שבת קודש כ"ב אדר תשפ"א

מסכת פסחים דף ק"ו

דף ק"ו ע"א

כוס פגום אין לברך עליו קידוש והבדלה וברהמ"ז. חבית פגומה – רבי יעקב ברי אידי הקפיד מלברך עליה, ומר בר אשי הקפיד רק בחבית קטנה.

זכור את יום השבת לקדשו – זכרהו על היין בכניסתו, 'את יום השבת' – מלמד שגם ביום יקדש בברכת בורא פרי הגפן לפני הסעודה, לחלק בין סעודת חול לשבת שמשום כבוד שבת ישתה יין קודם, שאין אומרים שירה אלא על היין.

 

מי שלא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל עד רביעי בשבת ולא עד בכלל. ואינו מברך בורא מאורי האש אלא במוצאי שבת שהוא תחילת בריאתו. (וי"א שגם להבדיל אינו יכול אלא במוצאי שבת – ראה להלן  קז.).

דף ק"ו ע"ב

נטל ידיו – לרב ברונא לא יקדש, משום היסח הדעת דנטילת ידיים, אלא ישמע קידוש מאחרים. ולרב יכול לקדש, שהרי לשיטתו מקדשין על הפת לאחר נטילת ידיים, ומזה שמענו שגם אם קידש על היין לאחר נטילה א"צ לחזור וליטול ידיו.

טעם ואכל לפני קידוש, לרב שוב לא יקדש כל הלילה עד למחר קודם הסעודה, וי"א שגם לעניין הבדלה אם טעם לא יבדיל עד למחר. ולרב נחמן בשם שמואל טעם מקדש וטעם מבדיל. וכן הלכתא.

***************

יום ראשון כ"ג אדר תשפ"א

מסכת פסחים דף ק"ז

דף ק"ז ע"א

קידוש על שכר של תמרים – לרבי אלעזר בר"ש מותר ולת"ק אסור. רבי ורבי חייא ורב נסתפקו בשכר של שעורים ותאנים, ואם חביב לו מותר לקדש אפילו על שכר של תמרים כשם שיכול לקדש על הפת אם חביב לו, ואם הוא שכר טוב מאוד לשתיה אבל אח"כ משלשל ומצערו אין ראוי לקדש עליו.

כשם שאין מקדשין על שכר כך אין מבדילין עליו, וכן אין מברכין עליו בכוס של ברכת המזון. רבא קילל למי שמבדיל על שכר בזמן שיכול להבדיל על היין – שיהא עני ולא יוכל לקנות יין, מידה כנגד מידה. ואם חמר מדינה הוא, מותר.

קידוש צריך טעימה מן היין ע"י אחד מן המסובים, לת"ק די בכל שהוא, ולרבי יוסי בר יהודה מלא לוגמיו.

דף ק"ז ע"ב

האיסור לאכול ערב פסח סמוך למנחה היינו סמוך למנחה קטנה, וכדי שלא יאכל מצה אכילה גסה.

מותר לאכול פירות בשר וירקות ויין בערב פסח מן המנחה ולמעלה, שאינם משביעים אלא אדרבה גוררים התאוה.

***************

יום שני כ"ד אדר תשפ"א

מסכת פסחים דף ק"ח

דף ק"ח ע"א

רב ששת היה רגיל להתענות בכל ערב פסח לפי שהיה איסטניס, ואם היה אוכל בבוקר לא היה יכול לאכול את המצה בלילה לתיאבון.

פסח ששחטו לשמו בשחרית של י"ד ניסן, לרבי יהודה בן בתירא יצא, שלשיטתו בין הערביים הוא מעלות השחר של י"ד ניסן עד הערב.

חיוב הסיבה בליל פסח – באכילת מצה של מצוה, משום שהוא זכר לגאולה. מרור אין צריך הסיבה לפי שהוא זכר לעבדות. בד' כוסות – י"א שבשתי כוסות הראשונות צריך, לפי שמדבר מעניני חירות, וי"א שבשתי כוסות אחרונות צריך הסיבה, אבל ראשונות שמדבר מ'עבדים היינו' אין צריך, ומחמת הספק צריך הסיבה בכל הד' כוסות.

דרך הסיבה – דווקא על צד שמאל, לפי שבצד ימין צריך לאכול, ועוד, שאם יסב על צד שמאל שמא יקדים קנה לושט ויבוא לידי סכנה. פרקדן לא שמיה הסיבה.

ואלו החייבים בהסיבה: אשה אצל בעלה אין צריכה הסיבה, מפני אימת בעלה וכפופה לו, ועוד שהנשים אין דרכן להסב. בן אצל אביו צריך הסיבה, שאינו כפוף לו כל כך. תלמיד אצל רבו – תלמידי רבה היו נוהגים שכל אחד נשען על ברכי חבירו, לרב יוסף התלמידים פטורים, משום ש'מורא רבך כמורא שמים'. ותלמיד אצל רבו המלמדו אומנות – חייב. שמש חייב בהסיבה.

דף ק"ח ע"ב

נשים חייבות בארבע כוסות שאף הן היו באותו הנס, שבזכות נשים צדקניות נגאלו.

שיעור הכוס בארבע כוסות – רביעית הלוג. לכתחלה יש למזוג רובע רביעית יין חי ושלשת רבעי מים, ואם שתה רביעית יין חי יצא, אבל 'ידי חירות לא יצא', כלומר אין זו מצוה שלימה, שאין חשיבות אלא ביין מזוג.

שתה ארבע הכוסות בבת אחת זה אחר זה שלא על הסדר, ידי שמחת יו"ט יצא, אבל ידי מצות ארבע כוסות לא יצא, וצריך לשתות עוד ג' כוסות על הסדר.

השקה מכל כוס וכוס לבני ביתו, אם שתה הוא עצמו רובו של כוס יצא.

יין שאין בו טעם יין כל כך, לת"ק יצא, ולרבי יהודה צריך שיהא בו טעם ומראה של יין, אבל חדש וישן אין בו טעם יין.

תינוקות – לת"ק חייבים בארבע כוסות שגם הם נגאלו, ולרבי יהודה פטורין מן המצוות.

***************