לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ו סיון תשפ"א

מסכת יומא דף נ"ו

דף נ"ז ע"א

'השוכן אתם בתוך טומאתם' – אפילו בשעה שהם בגלות והם טמאים – שכינה עמהם.

בקדשים דבר הנלמד מהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש, ומ"מ אף שהזאת ז' למטה ואחת למעלה בשעיר ופר בפנים נלמדות זה מזה (כנ"ל לעיל נ"ו:), למדים הזאות חוץ בהיקש להזאות פנים – א. י"א שהיקש הראשון אינו נחשב להיקש, שבפר ושעיר נאמרה הזאה למעלה ולמטה, ואין למדים זה מזה אלא מקצת, והיינו מנין ההזאות. ב. י"א שגם היקש ראשון נחשב להיקש, אך אין זה בכלל היקש הלומד מן ההיקש, שבהיקש הראשון הוקשו הזאות הבהמות זו לזו, ובהיקש השני הוקשו המקומות זה לזה. ג. הכלל שאין היקש נלמד מן ההיקש היינו דווקא כשאי אפשר ללמוד בהיקש השני אלא מה שנלמד מכח היקש הראשון, אבל אם אפשר ללמוד דברים הנכתבים בפירוש – ז' למטה דפר וא' למעלה בשעיר, אפשר ללמוד יחד גם את הדברים הנלמדים מכח היקש הראשון – א' למעלה דפר וז' למטה דשעיר.

הזאות בחוץ דפר ושעיר של יוה"כ: לתנא דברייתא – אינו מזה על הפרוכת אלא כנגדה, לרבי אלעזר ברבי יוסי – על הפרוכת, וכן העיד שראה את טיפי הדם על הפרוכת ברומי, וידע שהן של הזאת יוה"כ – מפני שהיו כסדרן.

הזאות פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז: לתנא קמא – אינו מזה על הפרוכת, אך אם נגעו בפרוכת כשירה ההזאה, ולרבי אלעזר ברבי יוסי – מזה על הפרוכת, וכן העיד שראה ברומי, וידע שהן מקרבנות אלו – מפני שהיו שלא כסדרן.

נתערבו הדמים של הפר ושל השעיר זה בזה קודם שנתן דם הפר בפנים – בתחילה סבר רבא שנותן א' למעלה וז' למטה ועולה לו לשניהם יחדיו, ורבי ירמיה חלק עליו שהרי נאמר 'וכלה מכפר את הקודש' – צריך לכלות כפרת דם הפר ואח"כ מכפר בדם השעיר, אלא נותן א' למעלה וז' למטה לשם פר וחוזר ונותן כך לשם שעיר.

נתערבו הדמים אחר שנתן אחת למעלה משל פר – רב פפא סבר שנותן ז' למטה לשם פר ושעיר ואח"כ א' למעלה לשם שעיר, ואמר לו רבא שכ"ש הוא ממה שלימד רבי ירמיה (כנ"ל), שהרי נמצא שנותן ז' למטה של שעיר קודם א' למעלה, אלא נותן ז' למטה לשם פר, ואח"כ א' למעלה וז' למטה לשם שעיר.

דף נ"ז ע"ב

נתערבו הכוסות של דם הפר והשעיר, בכל עבודה נותן ג' פעמים א' למעלה וא' למטה – מכוס אחד, מכוס שני, ושוב מכוס הראשון. שאם כוס הראשון של פר והשני של שעיר יצא בשני פעמים, ואם הראשון של שעיר הזאה זו כמי שאינה, והזאה שניה הייתה משל פר, וחוזר ומזה מהכוס הראשון שהוא של שעיר.

חטאת שקיבל דמה בד' כוסות, ונתן מתנה אחת מכל כוס – כולם נעשים שיריים ונשפכים ליסוד. (שנאמר בחטאת יחיד – 'ואת כל דמו ישפוך אל יסוד המזבח').

נתן ארבע מתנות מאחת מהכוסות – לת"ק, שיירי כוס זה נשפכים ליסוד, ושאר הכוסות אינם נעשים שיריים על ידי הזאת הראשון אלא נדחים (שנאמר בחטאת נשיא 'ואת דמו ישפוך' ולא נאמר 'כל דמו'), ונשפכים לאמה שבעזרה שאליה שפכו כל הלכלוך. לרבי אלעזר בר"ש – כוס עושה חבירו שיריים, וכולם נשפכין ליסוד, והפסוק 'ואת דמו ישפוך' – ולא 'כל דמו' דורש למעט שיריים שבצוואר בהמה, שהם אינם נשפכים ליסוד.

מקצת דמים של פר ושל שעיר שנתערבו ומקצתם לא נתערבו – מזה מהדם שלא נתערב, והתערובות: לרב פפא – אפילו לרבי אלעזר בר"ש הסובר שכוס אחד עושה חבירו שיריים, דחויים הם, כיון שאינם ראויים לזריקה (וראה עוד גירסת רש"י ובמהרש"א), לרב הונא בריה דרבי יהושע – אפילו לתנא קמא הסובר שכוס אחד עושה כוס חבירו דחוי, היינו דווקא כשדחאו בידיים, משא"כ כאן שנעשו ממילא – נעשים שיריים, ונשפכים ליסוד.

***************

יום שני כ"ז סיון תשפ"א

מסכת יומא דף נ"ז

דף נ"ז ע"א

'השוכן אתם בתוך טומאתם' – אפילו בשעה שהם בגלות והם טמאים – שכינה עמהם.

בקדשים דבר הנלמד מהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש, ומ"מ אף שהזאת ז' למטה ואחת למעלה בשעיר ופר בפנים נלמדות זה מזה (כנ"ל לעיל נ"ו:), למדים הזאות חוץ בהיקש להזאות פנים – א. י"א שהיקש הראשון אינו נחשב להיקש, שבפר ושעיר נאמרה הזאה למעלה ולמטה, ואין למדים זה מזה אלא מקצת, והיינו מנין ההזאות. ב. י"א שגם היקש ראשון נחשב להיקש, אך אין זה בכלל היקש הלומד מן ההיקש, שבהיקש הראשון הוקשו הזאות הבהמות זו לזו, ובהיקש השני הוקשו המקומות זה לזה. ג. הכלל שאין היקש נלמד מן ההיקש היינו דווקא כשאי אפשר ללמוד בהיקש השני אלא מה שנלמד מכח היקש הראשון, אבל אם אפשר ללמוד דברים הנכתבים בפירוש – ז' למטה דפר וא' למעלה בשעיר, אפשר ללמוד יחד גם את הדברים הנלמדים מכח היקש הראשון – א' למעלה דפר וז' למטה דשעיר.

הזאות בחוץ דפר ושעיר של יוה"כ: לתנא דברייתא – אינו מזה על הפרוכת אלא כנגדה, לרבי אלעזר ברבי יוסי – על הפרוכת, וכן העיד שראה את טיפי הדם על הפרוכת ברומי, וידע שהן של הזאת יוה"כ – מפני שהיו כסדרן.

הזאות פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז: לתנא קמא – אינו מזה על הפרוכת, אך אם נגעו בפרוכת כשירה ההזאה, ולרבי אלעזר ברבי יוסי – מזה על הפרוכת, וכן העיד שראה ברומי, וידע שהן מקרבנות אלו – מפני שהיו שלא כסדרן.

נתערבו הדמים של הפר ושל השעיר זה בזה קודם שנתן דם הפר בפנים – בתחילה סבר רבא שנותן א' למעלה וז' למטה ועולה לו לשניהם יחדיו, ורבי ירמיה חלק עליו שהרי נאמר 'וכלה מכפר את הקודש' – צריך לכלות כפרת דם הפר ואח"כ מכפר בדם השעיר, אלא נותן א' למעלה וז' למטה לשם פר וחוזר ונותן כך לשם שעיר.

נתערבו הדמים אחר שנתן אחת למעלה משל פר – רב פפא סבר שנותן ז' למטה לשם פר ושעיר ואח"כ א' למעלה לשם שעיר, ואמר לו רבא שכ"ש הוא ממה שלימד רבי ירמיה (כנ"ל), שהרי נמצא שנותן ז' למטה של שעיר קודם א' למעלה, אלא נותן ז' למטה לשם פר, ואח"כ א' למעלה וז' למטה לשם שעיר.

דף נ"ז ע"ב

נתערבו הכוסות של דם הפר והשעיר, בכל עבודה נותן ג' פעמים א' למעלה וא' למטה – מכוס אחד, מכוס שני, ושוב מכוס הראשון. שאם כוס הראשון של פר והשני של שעיר יצא בשני פעמים, ואם הראשון של שעיר הזאה זו כמי שאינה, והזאה שניה הייתה משל פר, וחוזר ומזה מהכוס הראשון שהוא של שעיר.

חטאת שקיבל דמה בד' כוסות, ונתן מתנה אחת מכל כוס – כולם נעשים שיריים ונשפכים ליסוד. (שנאמר בחטאת יחיד – 'ואת כל דמו ישפוך אל יסוד המזבח').

נתן ארבע מתנות מאחת מהכוסות – לת"ק, שיירי כוס זה נשפכים ליסוד, ושאר הכוסות אינם נעשים שיריים על ידי הזאת הראשון אלא נדחים (שנאמר בחטאת נשיא 'ואת דמו ישפוך' ולא נאמר 'כל דמו'), ונשפכים לאמה שבעזרה שאליה שפכו כל הלכלוך. לרבי אלעזר בר"ש – כוס עושה חבירו שיריים, וכולם נשפכין ליסוד, והפסוק 'ואת דמו ישפוך' – ולא 'כל דמו' דורש למעט שיריים שבצוואר בהמה, שהם אינם נשפכים ליסוד.

מקצת דמים של פר ושל שעיר שנתערבו ומקצתם לא נתערבו – מזה מהדם שלא נתערב, והתערובות: לרב פפא – אפילו לרבי אלעזר בר"ש הסובר שכוס אחד עושה חבירו שיריים, דחויים הם, כיון שאינם ראויים לזריקה (וראה עוד גירסת רש"י ובמהרש"א), לרב הונא בריה דרבי יהושע – אפילו לתנא קמא הסובר שכוס אחד עושה כוס חבירו דחוי, היינו דווקא כשדחאו בידיים, משא"כ כאן שנעשו ממילא – נעשים שיריים, ונשפכים ליסוד.

***************