לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון ו' תשרי תשפ"ב

מסכת ביצה דף י"ב

דף י"ב – ע"א 

משנה . לבית שמאי לא מוציאים לרשות הרבים ביום טוב – קטן, לולב, ספר תורה. ולבית הלל מותר. לפי רבה – פליגי אם יש איסור הוצאה ביום טוב, ונחלקו בביאור הפסוק בירמיה 'ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת' אם 'שבת' לאפוקי יום טוב, או הזהיר על שבת משום שהיא חמורה יותר, אך הוא הדין יו"ט. לשאר האמוראים – לכו"ע יש איסור הוצאה ביו"ט, ונחלקו אם אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה גם שלא לצורך.

השוחט עולת נדבה ביו"ט – לבית שמאי לוקה, דאפשר להקריבה אחר יו"ט, לבית הלל אינו לוקה, דאמרינן מתוך וכו'.

המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט ואכלו לוקה ג' – משום אוכל גיד, ומשום בישול בשר בחלב, ומשום אוכל בשר בחלב. ולבית שמאי דלא אמרינן 'מתוך' לוקה עוד ב' – על הבערת האש ביו"ט, ועל בישול ביו"ט.

דף י"ב ע"ב 

הולכת מתנות כהונה לכהן ביו"ט:

תרומה שהופרשה מערב יו"ט: לרבי יהודה ולאחרים – לכו"ע אסור. לרבי יוסי – לבית שמאי אסור ולבית הלל מותר.

זרוע לחיים וקיבה שהורמו ביו"ט מבהמה שנשחטה ביו"ט, וכן חלה שהופרשה מעיסה שנתגבלה ביו"ט – בין לבית שמאי ובין לבית הלל מותר להוליכן ביו"ט כשם שמותר להפרישן ביו"ט. ולהו"א בדעת אחרים – לבית שמאי אסור ולבית הלל מותר.

נשחטה ונתגבלה בערב יו"ט והופרשו בין בערב יו"ט ובין ביו"ט: לבית הלל מותר (ושאני תרומה דאסור להפרישה ביו"ט). לבית שמאי: בפני עצמן – לרבי יוסי מותר, לרבי יהודה ואחרים – אסור (כשם שאסור להוליך תרומה), יחד עם אלו של היום – לרבי יהודה מותר לאחרים אסור.

הלכה כרבי יוסי אליבא דבית הלל – שמותר להוליך אפילו תרומה שהורמה מאתמול וכל שכן מתנות.

***************

יום שני ז' תשרי תשפ"ב

מסכת ביצה דף י"ג

דף י"ג ע"א 

המולל מלילות בידיים להוציא זרע החיטים וכן חרדל בשרביטים – דש כלאחר יד הוא, ובשבת אסור מדרבנן, ביו"ט – מותר. ולהלן (סוף ע"ב) מבואר שצריך שינוי מדרכו בחול: לאביי בשם רב יוסף – מוללו בין גודל לאצבע, לרב אויא בשם רב יוסף – בין גודל לשתי אצבעותיו, לרבא – כל מולל באצבעותיו שינוי הוא.

מולל מלילות מערב שבת ולמחר מנפח מיד ליד (ולא בקנון ותמחוי) שלא כדרכו בחול – לרב מקשרי אצבעותיו ולמעלה ולא בכפו, לר' אלעזר בידו אחת ואף בכל כוחו (להלן סוף ע"ב-י"ד.).

ביו"ט מנפח מעט מעט אפילו בקנון ותמחוי, אבל לא בטבלא נפה וכברה – שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה, ומחזי כעביד לצורך מחר.

הכניס לביתו שבלים לעשות מהם עיסה – אוכל מהם עראי ופטור מתרומה כל זמן שלא דשן ומרחן בכרי, שלא נגמרה מלאכתן לתרומה. הכניסן לאכלן מעט מעט ע"י מלילות – רבי מחייב בתרומה שזהו גמר מלאכתן כיון שאין סופן לבא לידי גורן, רבי יוסי ב"י פוטר שאין דיגון אלא קבוץ בכרי, ומודה בהכניסן לעשות מהן עיסה ונמלך עליהן למוללן – כיון שהכניסן לשם גורן גמור ירדה להן תורת תרומות ומעשרות, ומיד כשנמלך עליהן למוללן מתחייבות בתרומה.

מחלוקת רבי ורב יוסי ב"י היא רק בשבלים – שרובם לדישה, אבל בקטניות – ללישנא קמא דאביי כיון שהרבה בני אדם אין חובטין אותן יחד אלא כדי קדרתן – הכנסתם בחבילין זהו גרנן, ללישנא בתרא דאביי סתם הכנסתן למרוח, ומודה רבי שפטור, ורק בשבלים מחייב כיון שהרבה כונסים אותן למלילות.

כיון שהתיר רבא למלול מלילות ביו"ט לאכלן מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ביו"ט, והא דקתני במתני' שאינו זכאי בהרמת תרומה ביו"ט היינו ברוב תרומות.

דף י"ג ע"ב 

מעשר ראשון שהקדימו בשבולין – כיון שקרא עליו שם מעשר טובלו לחייבו בתרומת מעשר, אמנם פטור חלק המעשר מתרומה גדולה – דכתיב 'והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר' – ולא תרומה גדולה.

מעשר ראשון שהקדימו אחר שהתמרח בכרי חייב בתרומה, דכתיב 'מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה", 'מכל' מרבה זה שנתמרח שבא לכלל דגן.

לוי שנתנו לו שבלים במעשרותיו קודם שתרמו מהן תרומה – קנסוהו על שהקדימו לתרומה לעשות אותן גורן, ענבים – עושה אותן יין, זיתים – עושה אותן שמן, ומפריש עליהם תרומת מעשר ונותנן לכהן, שכשם שתרומה גדולה אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב כך תרומת מעשר.

'ונחשב לכם תרומתכם' – בשתי תרומות הכתוב מדבר – תרומה גדולה ותרומת מעשר, כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר.

המקלף שעורים לאוכלן חיים – מקלף אחת אחת ואוכל ופטור מן המעשר.

המקלף שעורים ונתן בתוך ידו – לאו מלאכה היא לענין שבת אע"פ שלענין מעשר הוי גמר מלאכה – דבשבת בעינן מלאכת מחשבת שהיא מלאכת אומנות.

המולל מלילות של חטים מנפח מעט מעט ואוכל ופטור מן המעשר, ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב, וכן לענין שבת.

העמדת ערמה הוי גמר מלאכה לענין מעשר ולא לענין שבת.

***************