ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת ויחי – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ויחי יעקב" (מז, כח )

רש"י מבאר מדוע פרשת ויחי היא פרשה סתומה, ואומר, כי נסתמו עיניהם ולבם מצרת השעבוד . דברי רש"י דורשים באור, שהרי השעבוד התחיל רק לאחר שנפטרו יוסף ואחיו, ומדוע אומר רש"י שנסתמו עיניהם ולבם, עוד טרם התחיל השעבוד ? יש לפרש על פי דברי הגמרא (ביצה לב ע"ב) "כל המצפה לשולחן אחרים עולם חשך בעדו" . כשיעקב אבינו הגיע למצרים, פסק הרעב בזכותו והיה שפע גדול, וחז"ל אומרים שמשמת יעקב, חזר הרעב למצרים . לכן אמר יוסף לאחיו: "ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם", ומאז היו האחים מצפים לשלחנו של יוסף, ועל פי דברי הגמרא, עולם חשך בעדם . זו היתה התחלת השעבוד, שכן שעבוד פרושו להיות תחת הנהגת אחרים, ובכך שהיו תלויים בחסדיו של יוסף, נסתמו עיניהם ולבם מצרת השעבוד . (תורת משה )

 

"ועשית עמדי חסד ואמת" (מז, כט )

יהודי הפנה שאלתו לאחד מגדולי הפוסקים: שכרו אדם לומר קדיש על נפטר בשנת האבל, שכידוע הוא חסד גדול למת, וכשהתחיל לומר, ביקשוהו לומר קדיש על נפטר אחר. האם מותר לו לכוון על שניהם, או שעליו לייחד את הקדיש לעילוי נשמת נפטר אחד בלבד ? השיב לשואל: שאלה כזו יש להפנות לפוסק הוראה שידיו רב לו גם בתורת הנסתר ובקי ויודע מה פועלת אמירת הקדיש לתיקון הנשמות . הלך אותו אדם והפנה שאלתו לפני הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל. אחז רבי בן ציון בידו בהתרגשות והביע תמיהתו בפליאה עצומה: "פלא! לוקחים כסף עבור אמירת קדיש"? ! (יגילו במלכם )

 

"ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך" (מח, ה )

יש כאן שני שאלות: א. מדוע רק אלו שנולדו לפני שיעקב הגיע למצרים, זכו להימנות בכלל השבטים, וגם, מדוע רק יוסף זכה לכך ולא שאר השבטים? מבאר בספר "תורת משה נתן" רעיון נפלא ביותר: אדם שמסתובב ליד אדם גדול, הריהו הוא מחובר אליו. לעומת זה אדם שנמצא בריחוק מהצדיק ומתגעגע ויש לו כיסופים אליו, דבוק אליו הרבה יותר מזה שנמצא על ידו, הוא כל הזמן חושב עליו, וזה בלי גבולות כלל, עד כדי כך שזה שנמצא רחוק באופן פיזי נהיה ממש אחד עם האדם הגדול שהרי כל כולו דבוק בו . בזה מובן היטב: יוסף הצדיק, באותם השנים שהיה במצרים היו לו געגועים עזים אל יעקב אבינו עד שנהיה כבחינת יעקב עצמו מרוב שהיה דבוק בו, ולכן הבנים שנולדו לו באותה התקופה זכו להיות כשבטים עצמם שהרי נולדו מ"יעקב עצמו", אבל אותם הילדים שנולדו אחרי שיעקב כבר הגיע למצרים שאז כבר יוסף לא היה בבחינת הידבקות הגבוהה ביעקב – כבר לא יכולים להיקרא שבטים שהרי הם רק נכדים של יעקב. כן הוא הדבר לגבי שאר השבטים שהסתובבו ליד יעקב – ילדו נכדים ליעקב ולא בנים ליעקב .

 

"ועתה שני בניך הנולדים לך… כראובן ושמעון יהיו לי" (מח, ה)

יש להבין מה היתה כוונת יעקב אבינו במלה "ועתה" ? כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים, קיבל שבט יוסף שני חלקים, אחד למנשה ואחד לאפרים . בחז"ל מובא שלעתיד לבוא, כשתחלק הארץ לשבטים, לא יקבלו בני יוסף שני חלקים, כי אם אחד, כפי שנאמר בספר יחזקאל "ושער יוסף אחד", היינו שאז יהיה ליוסף חלק אחד לשני בניו . זאת היתה כוונת יעקב באמרו "ועתה", בזמן הזה, נחלתם של "שני בניך הנולדים לך" תהיה נפרדת, "כראובן ושמעון", אך לעתיד לבוא, נחלתם תתאחד ושניהם יקבלו חלק אחד בארץ ישראל . (משך חכמה )

 

"שיכל את ידיו כי מנשה הבכור" (מח, יג)

לכאורה הפסוק נסתר מיניה וביה, שכן משמע שיעקב שיכל את ידיו בגלל שמנשה הבכור, ולכאורה צריך היה להיות להפך: בגלל שמנשה הבכור היה צריך יעקב לברכו ביד ימין . מבאר בספר הקדוש 'נועם אלימלך': "לימדה תורה דרך ארץ שינהוג אדם כבוד בחברו". שכן, כאשר ראה יעקב ברוח קודשו שאפרים יגדל יותר ממנשה ולכן החליט לברך דווקא את אפרים ביד ימין, היה אמור לשים את אפרים מימינו ואת מנשה משמאלו . אולם פעולה זו הייתה מביישת מאוד את מנשה, שמעבירים אותו ממקומו בצד ימין, לכך רק "שיכל את ידיו" – ולא החליף את מקומותיהם – "כי מנשה הבכור" . (במחשבה תחילה )

 

"וידגו לרוב בקרב הארץ" (מח, טז )

פעם שמעתי הסבר לברכה של "וידגו" לרוב, לא ממש פשט, אבל זו אמת גדולה: כששוחטים למשל פרה או תרנגולת, לא תמיד אפשר לאכול אותה, וזאת מחמת תקלה כלשהי שארעה בעת השחיטה, כגון הגרמה, חלדה, עיקור . במקרה כזה דינה של הבהמה שהיא נבילה, ונאלצים למוכרה לגויים. את כל הבהמה השלימה הזו שהיתה שוה תרפ"ט אלפים, מוכרים במחיר מוזל לנכרי. הבהמה אמנם היתה טהורה, נכון, אבל בשחיטה היה פנצ'ר ושוב אינה הראויה לאכילת יהודי . בשעה טובה ומוצלחת השוחט שחט את הבהמה והכל בסדר, חלק, גלאט. אפשר לאכול אותה? עדיין לא. הבהמה צריכה לעבור בדיקה. בדיקה חיצונית ובדיקה פנימית. ממשמשים, ואם מצאו משהו – סירכא, זה לא גלאט, לא חלק . שוב מוכרים לגוי. הבהמה היתה כשרה והשחיטה כשרה, אבל נפסלה בבדיקה. גם כשהשחיטה והבדיקה עברו בשלום עדיין א"א לאכול עד שיכשירו אותה. ברוך ה' כבר הכשירו את הבשר והכל בסדר, עכשיו צריכים לבשל אותו, ואם בטעות נכנס כף חלבי בן יומו אין פי שישים כנגד זה, אוי ואבוי! התבשיל נטרף, אי אפשר אפילו למוכרו לערבי, אסור בהנאה! ישר ל פח האשפה . כל זה כששוחטים פרה או תרנגולת. אבל אם לוקחים דג מהמים, צריכים רק לבדוק האם יש לו סימני טהרה – סנפיר וקשקשת. אם כן , אפשר מיד לבשל ולאכול אותו. אין בעיות לא בשחיטה, לא במליחה, לא בבדיקה ואין בו איסור בשר בחלב. אם הדג טהור – הוא טהור עד הסוף, בלי פנצ'רים ! יש ילד שהמלמדים כל כך נהנים ממנו, משתעשעים איתו. כזה פיינע'ר בוחר'ל, אבל כשהוא גדל קצת והולך לישיבה קטנה, לפתע מגלים שהתחבר שם עם בחור מקולקל, מתחיל להתגלש החוצה, מאבד את הטעם בלימוד . לפעמים קורה שברוך ה' בשיעור א' וב' עדין הבחור במצב של עליה, ובשיעור ג' מתחילה לה התדרדרות . לפעמים הכל בסדר בישיבה קטנה, אבל בישיבה גדולה מתחילות הצרות.. . פתאום מתחשק מחשבים, ופה ושם.. . זו היתה הברכה שבירך יעקב את יוסף – "וידגו לרוב", שצאצאיו יהיו כמו הדגים, שסימני הטהרה שלהם הינם תמידיים, הם נשארים טהורים עד הסוף, וכך גם הצאצאים לעולם לא יתדרדרו, וישארו בקדושתם לאורך ימים. (יחי ראובן )

 

"האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (מט, א )

פעם אחת שוחח הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זיע"א בסעודה שלישית ותיאר את זמן הגאולה וכך אמר: בדורו של משיח יהיה הבלבול כה גדול בין טוב לרע, וכאשר יתברר מי הוא הטוב ומי הוא הרע, יהיה זה דומה לניפוי קמח בנפה, כאשר מניחים את הקמח בנפה ומתחילים לטלטל הנה והנה עד ש כל הקמח נחבט בדפנות הנפה, הקמח הנקי עובר בחורי הנפה ואילו הפסולת נשארת בכלי . כשרואה הפסולת את הקמח הנופל מטה מטה, מיד היא מתנשאת עליו ואומרת: שפל שכמותך, לא רק שאתה נופל למטה, עוד תקבל חבטה הגונה כאשר הגיע למחוז חפצך, ואילו אני נשארתי למעלה . כעבור רגע קט הופכים את הכלי על פיו והפסולת מנוערת אל האשפה. כך בדיוק יהיה באחרית הימים .

 

"… בכורי אתה" (מט, ג )

בגמרא (בבא בתרא קכו:) מכונה בכור לאמו שאינו בכור גם לאביו – 'בכור שוטה'. בטעם הדבר כתב היעב"ץ בצחות, מה טעם בכור זה מכונה 'בכור שוטה', שכן הוא מחויב בפדיון בחמישה סלעים, בתור פטר רחם, אולם כאשר מגיע הדבר לחלוקת ירושת האב – אינו מקבל פי שניים . אם כן, שנותן הוא ואינו מקבל – שוטה הוא.. . (במחשבה תחילה )

 

"כי באפם הרגו איש" (מט, ו )

כשהופיע הספר "שמירת הלשון" להגה"ק בעל ה"חפץ חיים" זיע"א, ליגלג מאן דהוא מדוע דווקא "שמירת הלשון?" מדוע לא יכתוב על "שמירת האף?" שמע זאת ה"חפץ חיים" ואמר ברצינות: אכן גם על האף צריך לשמור, שכן גם בעקימת אף לאות זלזול ופסילה אפשר להרוג בן אדם, ככתוב "כי באפם הרגו איש" .

 

"גור אריה יהודה" (מט, ט)

ביקשו החיות להמליך עליהן מלך. ראשונה הוצע הנמר ומועמדותו הונחה להצבעה בקרב החיות. המתנגדים שסירבו לקבל אותו כמלך, טענו שהוא אמנם חזק ויודע להילחם היטב, עז כנמר, אולם טבעו האכזרי ידוע, אינו יודע לחמול כשצריך, ואם כן, אינו ראוי להיות המלך. מצדדי הנמר שמעו ופנו לחפש מלך שיודע לחמול ולחוס. לבסוף מצאו את הכבש. "כמותו אין חנון ורחום בכל היער", הכריזו בגאווה על בחירתם. אלא שאז טענו חלק מהחיות שאמנם הכבש הוא רך מזג ומתנהג תמיד במידת הרחמים, אלא שכאשר נצטרך לגבורה – לא יוכל הכבש להושיענו . נמנו וגמרו להמליך את הארי. גם מצטיין הוא בגבורה מחד, וגם יודע הוא להתאפק ולא לטרוף כאשר אינו רעב. בספר 'דורש טוב לעמו' הביא משל זה לבאר את השבח ששיבח יעקב את יהודה: "גור אריה יהודה", מחד הוא גיבור כארי, אולם מאידך "מטרף בני עלית", בכך שבעת הצורך הפעיל שיקול דעת ולא הפעיל את כוחו במכירת יוסף, למרות פסק הדין שאליו הגיעו השבטים. הוא ראוי למלכות. (במחשבה תחילה )

 

"חכלילי עינים מיין ולבן שינים מחלב" (מט, יב )

אמר רבי יוחנן, טוב המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר ולבן שינים מחלב" אל תיקרי "לבן שינים" אלא ליבון שינים (כתובות קי"א ) מסופר על ה"סבא" מסלבודקא הגאון רבי נתן צבי פינקל זיע"א שהסביר כך גמרא זו . נצייר לעצמינו איזו הנאה גורם אדם לחבירו בשעה שהוא משקהו חלב, ובפרט בזמן שחבירו מעולף מצמאון או קופא מקור, הלה בא ומשקה אותו חלב חם ומרווה, ויותר מזה אם נראה אדם שכד חלב על שכמו, ומחזר מי די יום ביומו על בתי עניים וחולים, ומשקה אותם בכוס חלב, כמה נעריך את האדם הזה, ובאיזה תארים של טוב ומטיב נכתיר אותו? והנה באים חז"ל ומגלים לנו, שבלא טירחה יתירה, יש לכל אדם היכולת לגמול חסד עם הבריות במידה יותר גדולה מזו, בכך שיחייך וראה להם פנים מסבירות מאירות ושמחות, ומתוך כך נראות שיניים לבנות . וחס ד זה גדולה במעלתה ממשקהו חלב .

 

"וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר אבי השביעני לאמר וכו' ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה" (נ, ד-ה)

למה נצרך יוסף לשלוח שליחים לפרעה לבקש לצאת ממצרים? וכי אינו יכול לגשת בעצמו לדבר עימו ? מתרץ הגר"ח קנייבסקי בספרו "טעמא דקרא" בשם אביו זצ"ל, שיוסף ידע שכיוון שיאמר לפרעה שברצונו לצאת ממצרים יאמר לו פרעה שאינו יכול לעזוב כי אין מי שימלא את מקומו, ואם יוסף יעזוב את ההנהגה אפי' לתקופה קצרה, יחרב ויתמוטט כל הנהגת המדינה, כי הוא אינו יכול לכלכל לבדו את מצרים. לכן התחכם יוסף, ושלח את אנשי בית פרעה שידברו עם פרעה בשליחותו, ולהם, יתבייש פרעה לומר שכל ההנהגה תלויה אך ורק ביוסף, ועל כרחו יסכים לשלחו ממצרים.. . (טעמא דקרא )

 

"אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם" (נ, יז )

מעשה מופלא אירע בביתו של הגאון רבי אברהם שאג זצ"ל: יום אחד הביאו לו סכום גדול של כסף שיופקד אצלו. הוא היה שקוע בתלמודו, והניח את הכסף בין דפי הספר שבידו ולאחר שסיים את עיונו הניח את הספר בארון הספרים . כעבור זמן, הגיע בעל הפקדון לבקש פקדונו. אך רבי אברהם לא מצא את הפקדון במקום המיועד לפקדונות. עלה חשד בלבו שמא המשרתת שעבדה אז בביתו, היא שלקחה את הכסף… נאלץ רבי אברהם לשלם מכספו לבעל הפקדון . והנה בערב פסח, כאשר ניקה רבי אברהם את ספריו מחשש חמץ, עלעל בדפי הספר שבו הניח את הפקדון ונפל הכסף לפניו . חרה הדבר לרבי אברהם על שחשד במשרתת. הוא קרא לה וסיפר לה כל שאירע ובבכי גדול פייסה וביקש ממנה מחילה על שחשד בכשרים ולא נתקררה דעתו עד שאמר לה שהוא מוכן לתת לה כל מה שתבקש ממנו . המשרתת אמרה שמוחלת במחילה גמורה אך מבקשת: מכיון שעברו כבר חמש עשרה שנה אחר נשואיה ועדיין לא זכתה לילדים, לכן מבקשת היא ברכה להפקד בזרע של קיימא.. . בירך אותה רבי אברהם והבטיח לה: "לשנה הבאה לעת כזאת את נפקדת…" וכך הוה! את המעשה סיפרה בתה של אותה משרתת שנולדה מברכה זו, והוסיפה: "אמי השתוקקה כל חייה לבוא לארץ ישראל ולהשתטח על קברו של אותו צדיק. עתה זיכני השי"ת ובאתי למלאות רצון אמי". (עפ"י האיש על החומה )

 

"אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם" (נ, יז )

כאשר נכדתו של המשגיח הגה"צ רבי דוב יפה זצ"ל נהייתה בת מצוה, ביקש רבי דוב ממנה סליחה ומחילה על כך שכאשר היתה בת ארבע… התארח בביתם והכינו לילדה ביצה לאכול, ובטעות חשב המשגיח שהכינו את הביצה עבורו ואכל ונגרם מכך צער לילדה. זכר זאת המשגיח והמתין עד שתגדל ותהיה בת מצוה כדי לבקש את מחילה… (כי קטנים אינם בני מחילה הם) . (עבודת הימים )