לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי ו' טבת תשפ"ב

מסכת תענית דף כ"ח

דף כ"ח – ע"א

אנשי מעמד קוראים מעשה בראשית בספר תורה בשחרית ומוסף, ובמנחה יחיד קורא אותה בעל פה בשביל ציבור, ולרבי יוסי כולם קוראים אותה על פה כקוראים את שמע.

יום שיש בו קרבן עצים דוחים מעמד של נעילה ולא של מנחה, שתפילת מנחה מן התורה שיצחק אבינו תקנה, ונעילה מדברי סופרים.

כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו משפחות והתנדבו משלהם, והתנו הנביאים אפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבים משלהם.

בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות היו משפחות שהביאו עצים בזמן שגזרה המלכות שלא להביא עצים למערכה וביכורים לירושלים, והושיבו שומרים על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו לרגל, הביאו הכשרים ויראי חטא שבאותו הדור סלי ביכורים וחיפו בקציעות, ונטלו עצים על כתפיהם ואמרו לשומרים שהולכים לעשות שני עיגולי דבילה עם העצים במכתשת שהוא במקום אחר, כיון שעברו מהם עיטרו בסלים והביאו לירושלים, וכן עשו בני סלמאי הנתופתי שהביאו עצים עשויים כעין סולמות, והניחו על כתפיהם ואמרו שהולכים להוריד גוזלות משובך, ועליהם נאמר 'זכר צדיק לברכה', ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר 'ושם רשעים ירקב'.

כ' אב הביאו בני פחת מואב בן יהודה עצים, לרבי מאיר הם בני דוד בן יהודה, לרבי יוסי הם בני יואב בן צרויה.

כ' אלול הביאו בני עדין בן יהודה, לרבי יהודה הם בני דוד בן יהודה, ונחלקו התנאים אליבא דרבי יוסי אם הם בני יואב בן צרויה.

דף כ"ח – ע"ב

יום שיש בו מוסף לרבי יהושע ובן עזאי ומסקנת רבי עקיבא לא היה מעמד במוסף ומנחה, לרבי יוסי לא היה רק במוסף.

א' ניסן היה מעמד הגם שביום שיש בו הלל אין מעמד בשחרית, היינו דווקא הלל של חובה כראש חודש טבת שיש חיוב לומר הלל משום חנוכה (מתקנת הנביאים כשנגאלו מכל צרה  ודומה  כתורה), מה שאין  הלל של ראש חודש אינו אלא מנהג.

י"ח יום בשנה אפילו יחיד חייב לגמור בהם את הלל – שמונה ימי סוכה , ושמונה ימי חנוכה, יום טוב ראשון של פסח ושבועות, ובגולה כ"א יום – תשע ימי החג, שמונה ימי חנוכה, שני ימים ראשונים של חג פסח ושני ימי חג שבועות.

הלל בראש חודש מנהג אבותינו בידינו הוא ולכן מדלגים, ובברייתא כתוב שיחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר.

י"ז תמוז נשתברו הלוחות כמו שמוכח מהפסוקים שבין לת"ק שביום ו' סיון נתנו עשרת הדברות ובין לרבי יוסי שביום ז' סיון לפי כולם עלה לקבל הלוחות ביום ז' ושהה ארבעים יום בהר, וירד בשבעה עשר תמוז ושיבר אז הלוחות.

י"ז תמוז בוטל התמיד ושרף אפוסטמוס את התורה – כך קיבלנו מאבותינו.

הובקעה העיר בראשונה בט' תמוז – כמו שכתוב בפסוק, ובשני בי"ז תמוז.

י"ז תמוז העמיד מנשה שני צלמים בהיכל, ונפל אחד על חבירו וקטע ידו, ומצאו שהיה כתוב על צלם הקטוע יד אתה רצית להחריב ביתו של מקום שהטית ישראל אחריך ואני עשיתי בך נקמה ושילמתי ידך.

***************

שבת קודש ז' טבת תשפ"ב

מסכת תענית דף כ"ט

דף כ"ט – ע"א

שנה ראשונה עשה משה את המשכן, שניה הקים את המשכן.

'ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים' – אותו היום סרו מאחרי ה', ובתוך שלש ימים אלו התאוו האספסוף תאוה כדי למרוד בהקב"ה.

בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, שבשנה השנית בעשרים לחודש השני נסעו דרך שלושת ימים, שבע ימים של הסגרת מרים, אכלו בשר עשרים ותשע יום, ושילח מרגלים בכ"ט סיון, הלכו ארבעים יום – ב' מחודש סיון ול' מחודש תמוז וח' מאב.

'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא' – ליל תשעה אב היה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות.

ז' אב נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו ז' ויום ח', תשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו.

רבי יוחנן אמר אלמלא הייתי בדור החורבן לא קבעתיו אלא בעשירי – מפני שרובו של היכל נשרף בו, ורבנן שקבעו בט' משום שאתחלתא של פורענות עדיף.

חורבן בית שני היה בתשעה באב, שמגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב.

כשחרב בית המקדש ראשון תשעה באב היה ביום ראשון שנה שמינית, ומשמרתה של יהויריב הייתה, והלויים היו אומרים שירה על הדוכן 'וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם' ולא הספיקו לומר 'יצמיתם ה' אלוקינו' עד שבאו נכרים וכבשו.

תשעה באב נחרשה העירונלכדה ביתר – כך קיבלנו מאבותינו.

כשהחריב טורנוסרפוס הרשע את ההיכל נגזר על רבן גמליאל הריגה והתחבא, בא אליו אדון אחד ונשבע לו רבן גמליאל שאם יצילו יביאהו לעולם הבא, הפיל את עצמו מגג ומת, וחוק היה שכל שמת אחד מהם נתבטל הגזירה, יצא בת קול ואמר אדון זה מזומן לחיי עולם הבא.

כשחרב בית המקדש הראשון נתקבצו כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידם, ועלו לגג ההיכל ואמרו: ריבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברים נאמנים יהיו מפתחות מסורות לך, וזרקו כלפי מעלה, ויצא כעין פיסת יד וקיבלה מהם, והם קפצו ונפלו לתוך האור.

דף כ"ט – ע"ב

כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחהכך משנכנס אדר מרבין בשמחה, שפורים ופסח ימי ניסים היו לישראל, הלכך ישראל שיש לו דין עם נכרי לישתמיט מיניה בחודש אב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליא.

'לתת לכם אחרית ותקוה' – הקדוש ברוך הוא נתן לבני ישראל בבבל כלי פשתן ללבוש ודקלים להתפרנס בהם בבבל.

'ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה" – כריח שדה של תפוחים.

שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לכבס, יש אומרים היינו רק לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח אחר תשעה באב מותר, ודחו דבריו ממה שכובסים בבי רב בטלים בימים אלו, וכן תני בברייתא שאסור, והטעם משום שנראה כמסיח דעתו.

גיהוץ שלנוככיבוס שלהם ואסור אפילו להניח לאחר תשעה באב (וכיבוס שלנו מותר), ודווקא בכלי מילת אבל כלי פשתן מותר.

כלי פשתן אפילו שאין בהם איסור גיהוץ היינו להניחם לאחר תשעה באב אבל אסור ללבוש בשבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה.

איסור לספר ולכבס (ולרב ושמואל הוא הדין ללבוש בגדים מגוהצים) –

לרבי מאיר אסור מראש חודש עד התענית,

לרבן שמעון בן גמליאל אסור כל אותו השבוע גם לאחריו, לרבי יהודה אסור כל החודש כולו.

ונחלקו בפירוש הפסוק 'והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה' – לרבי מאיר 'חגה' היינו ראש חודש, לרבי יהודה 'חדשה' היינו כל החודש, לרבן שמעון בן גמליאל 'שבתה' היינו כל השבוע.

הלכה בזמן חיוב אבלות של תשעה באב – לרב לאחריו מותר, לשמואל לאחריו אסור, רבא פסק כרבי מאיר שלאחריו מותר ולא כרבי יהודה ורבן שמעון בן גמליאל שלאחריו אסור, והלכה כרבי שמעון בן גמליאל שלפניו אסור רק באותה שבת ולא מראש חודש.

תשעה באב שחל בערב שבת מותר לכבס בחמישי מפני כבוד השבת, ואם לא כיבס בחמישי מותר לכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה, ולייט אביי על המכבס בתשעה באב אפילו מן המנחה ולמעלה.

תשעה באב שחל בשני וחמישי קוראים שלושה ומפטיר אחד מהם, חל ביום שלישי או רביעי – לפי תנא קמא אחד קורא והוא המפטיר, ולרבי יוסי לעולם קוראים שלושה ואחד מהם המפטיר.

תשעה באב שחל בשבת או באחד בשבת אוכל ושותה בשבת כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו.

***************