ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת ויקהל – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" (לה, א)

הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל פסק פעם פסק הלכה שאחד מן הפוסקים יצא לחלוק עליו ולפסוק כנגדו. קבוצת אברכי כולל, תלמידיו של אותו פוסק, החליטו לעלות לביתו של רבי בן ציון להתווכח ולהתעמת עמו ולהוכיח לו כי הצדק עם רבם… כששמע רבי בן ציון על מה באו, אמר להם: "לשוא טרחתם, חזרתי בי מאותו פסק ". שמחו על חזרתו אך התאכזבו מהעימות שבוטל… כשהלכו, תמה מקורבו: האמנם חזר בו ולא ידענו? אמר לו רב"צ: "מדוע אחזור בי, הן פסקתי לאמיתה של תורה! אבל ראיתי שבאו להתנצח ולעורר מחלוקת ולא כדי להבין דעתי, הרי "מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע", ומצינו בגמרא (ברכות כז:) שרבי יהושע אמר לרבן גמליאל שחזר בו למרות שעמד בדעתו כדי שלא להתעמת… (יגילו במלכם)

 

"ששת ימים תעשה מלאכה " (לה, ב)

פעם אחת, הגיע רבי ישראל מאיר הכהן, בעל ה"חפץ חיים " לעיר אחת, ושמע כי יש שם יהודי עשיר בעל בית החרושת, המעסיק פועלים יהודים בשבת. הלך ה"חפץ חיים" אל ביתו של העשיר, וביקש ממנו להפסיק את העבודה בשבת. יודע אתה – אמר העשיר – כמה אני מרוויח ביום אחד? ארבעת אלפים רובל! אם אסגור את המפעל בשבת אפסיד סכום עצום. לפיכך איני יכול לסגור! דע לך – אמר ה"חפץ חיים " – שאם לא תסגור בשבת, עלול אתה להפסיד את כל רכושך! כתוב בתורה – המשיך הרב – "ששת ימים תעשה מלאכה". לכאורה קשה, מדוע מצווה התורה לעבוד ששה ימים? הרי העיקר הוא לשמור את השבת, ואם כן היה צריך להיות כתוב רק "ביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' ". אלא – הסביר הרב – כל פרנסת האדם תלויה בשמירת השבת! אם לא תשמור שבת, גם במשך ששת ימי השבוע לא תהיה לך עבודה! מה הרב חושב? – לעג העשיר – וכי בגלל פסוק אחד בתורה, אסגור את בית החרושת שלי? איני מסכים! המשיך העשיר לחלל את השבת בבית החרושת, אולם זמן קצר לאחר מכן, עיקלה הממשלה הרוסית את כל רכושו של האיש ונשאר עני וחסר כל…

 

"וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'" (לה, ב)

קיווי ברנהרד הוא יהודי שומר תורה ומצוות מדרום אפריקה. לפני מספר שנים הוציא ברנהרד ספר המלמד כיצד ניתן ליישם תכונות מסויימות, ולתרגם אותן להצלחה בעולם העסקים הקשוח בעידן המודרני. הספר הפך להצלחה רבה, והפך לרב מכר בינלאומי. במקביל – הביקוש להרצאותיו של ברנהרד הלך וגבר, והוא הוזמן להרצות ולהנחות בכנסים עסקיים בכל העולם. יום אחד הוא מקבל שיחת טלפון מסמנכ"ל בכיר בחברת מייקרוסופט העולמית, שמייסדה – ביל גייטס הוא מגדולי עשירי העולם. קיווי הוזמן להרצות בכנס בו ישתתפו כל מנהלי החברה. הרצאתו של ברנהרד תהיה הרצאת הפתיחה. קיווי ברנהרד רצה לענות בחיוב להזמנה, כמובן, אולם כשפתח את יומנו כדי לבדוק את התאריך, גילה כי יומו הראשון של הכנס אמור להיות בשבת. "בשבת אני לא עובד ", הודיע ברנהרד לסמנכ"ל הבכיר. התגובה היתה נדהמת. הוצע לו סכום כפול ומשולש, מאות אלפי דולרים, אבל ברנהרד בשלו: "בשבת אני לא עובד, וזה לא משהו שכסף יכול לפתור ". בסופו של דבר חברת מייקרוסופט נאלצה לשנות את תאריכי הכנס, ולהתחילו ביום ראשון, כי זו היתה הדרך היחידה שלהם לקבל הרצאה פותחת מקיווי ברנהרד… חדשים ספורים לאחר הכנס, קיבל ברנהרד שיחת טלפון נוספת מאותו סמנכ"ל. לפני מספר ימים הוא שהה יחד עם ביל גייטס במטוסו הפרטי. דיברו שם על הכנס ועל ההרצאה, והוא סיפר לבוס על הסכום האדיר שהוצע לברנהרד, ועל עקשנותו שלא להרצות בשבת. כעת התקשר הסמנכ"ל כדי לשתף את ברנהרד בתגובתו המתפעלת של מר גייטס: "אני יכול לקנות כל דבר שארצה – כל בנין, כל מטוס או כל יאכטה שאחפוץ בהם ", אמר המיליארדר, "אבל כל כספי אינו מספיק, כדי לקנות שבת אחת של יהודי…". כאשר היהודי עושה את שבתו קודש, ושומר עליה מכל משמר, גם הגויים מכירים בכך שהשבת היא ערך עליון עבורו, ואף יודעים להעריך את הנחישות והעקביות ששמירת השבת מעידה עליהן. (לקראת שבת – דרשו)

 

"וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'" (לה, ב)

מסופר על אחד מבני משפחת רוטשילד, שהיה שותף עם ראש ממשלת אנגליה בכל מיני עסקים, ושימש גם כיועצו. ליל שבת אחד, בעודו יושב עם כל משפחתו לסעודת השבת, נשמעו לפתע נקישות על הדלת, בפתח עמד שליח: "ראש הממשלה זקוק לך לעניין דחוף ביותר ". "אם מדובר בפיקוח נפש, אבוא ", ענה רוטשילד, "אולם אם הנושא קשור לענייני מסחר ותעשיה – איני יכול לבוא. שבת היום". השליח חזר לאחר זמן קצר והודיע: "מדובר בעסקים, אבל ראש הממשלה מוסר כי הוא מוכרח לראותך כעת ". רוטשילד לא התרשם. "הסיכום בינינו הוא כי בשבת אינני עובד. לא אוכל להגיע ". בפעם השלישית הגיע השליח עם איום רציני: "ראש הממשלה ביקש להודיע לך, כי אם אינך מופיע מיד במשרדו, הוא מבטל את כל העסקים המשותפים שלכם, ואתה מפוטר ". "קיבלתי את הודעת הפיטורין ", השיב רוטשילד, סגר את הדלת, ושב לסעודת השבת. צריך להבין שלא מדובר בפיטורין מעבודת המזכירות… מדובר היה בסכומי כסף עצומים שילכו לאבדון, וגם בהפסד של כבוד ושל מעמד, אבל רוטשילד עמד בניסיון. במוצאי שבת הוא שוב מקבל הודעה – ראש הממשלה מבקש שיגיע למשרדו בדחיפות. כשנכנס רוטשילד למשרד ראש הממשלה, התקבל בחיבוק חם. "אני חייב לך כסף רב ", בישר לו ראש הממשלה, והסביר: "היה אצלי סיני אחד, מיליארדר, דיברנו, והשיחה התגלגלה. במהלך הדברים אמרתי לו שאני מכיר יהודי שלא ימכור את השבת שלו בשום מחיר. הוא לא האמין לי, ואני התעקשתי. התערבנו על סכום עתק, ואז שלחתי לקרוא לך ". "בזכותך ובזכות השבת שלך הרווחתי סכום כסף עצום", סיים ראש הממשלה, "מגיע לך מחצית ממנו… ".(לקראת שבת )

 

"וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת" (לה, ב -ה)

מסופר על הרב הקדוש רבי נטע מאובריטש, שהיה מתגבר על עצמו שלא להירדם במשך השבת כולה, והיה מתמיד בלימודו, עד שהיה מסיים מדי שבת בשבתו את כל מסכת שבת. שאלוהו פעם אנשי ביתו: האם אין בהנהגה זו משום עינוי, והרי אין להתענות בשבת? השיב להם הצדיק: מסופר על הקיסר נפוליאון, שמעולם לא שכב לישן במשך היום, אף לא למנוחה קצרה. כשנשאל נפוליאון מדוע נוהג כך, השיב: בשעה שאני ישן, איני נוהג באופן שונה מיתר האנשים, ואיני מרומם ונעלה מהם, ועל כן בשנתי הריני אדם פשוט ולא קיסר. מכיון שכך, מוותר אני על השינה, ובלבד שלא להפסיד ולו לשעה קלה את מעמדי המיוחד כקיסר. כך גם אני – סיים רבי נטע את דבריו – השבת היא מתנה כה קדושה ויקרה, עד שחבל להפסיד ממנה אפילו רגע קטן בשנה. (סיפורי צדיקים)

 

"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (לה, ג)

בתיקוני זוהר דרשו על חומרתה הנוראה של מדת הכעס, ובפרט ביום השבת. הגאון רבי שבתי פרנקל זצ"ל היה אוד מוצל מאש התופת הנאצית, איש רם משכמו ומעלה, תם וישר שעשה מלאכת ה' באמונה. משאת חייו היתה להוציא לאור את ספרי ה'יד החזקה' להרמב"ם במהדורה חדשה ומפוארת, נקיה מכל שגיאה וטעות ומסוננת מכל רבב. למען מטרה קדושה זו, השליך נפשו מנגד להשיג את המהדורות הראשונות של הספרים, ולהתחקות אחר כתביו המקוריים של הרמב"ם. הוא הקדיש שנים ארוכות להשלימם בצורה היותר טובה ומפוארת. באחד הימים, לבש משרדו של רבי שבתי אווירת חג. חודשים ארוכים של עמל ויגיעה באו לסיומם. כתב יד עתיק ונדיר של אחד מתלמידי הרמב"ם נמצא במצרים, ובתווכם של שרים, שגרירים, חברי פרלמנט וראשי ממשלה במדינות שונות, הצליח רבי שבתי לרכוש את כתב היד המיוחד מהשלטונות המצריים תמורת סכום עתק. הקלף העתיק והנדיר היה מונח על שולחנו, ועוזרו נקרא לחדר כדי לבחון עמו את כתב היד. כשכוס קפה בידו, נכנס העוזר לחדר, כשהוא נרגש לחזות בעיניו בכתב היד שכה ייחלו להשגתו. מרוב התלהבות, נתקל העוזר באחת מרגלי השולחן, וכוס הקפה התהפכה על השולחן, הישר על הקלף העתיק ויקר המציאות. היה זה עניין של שניה עד שהבינו השניים כי כתב היד העתיק, סכומי הכסף האדירים, ההשקעה והמאמצים חובקי העולם – הכל ירד לטמיון. מעיסה של קלף מתפורר וקפה – אי אפשר היה לעשות דבר. העוזר, שלא ידע את נפשו מרב צער ופחד, השפיל את עיניו וקפא במקומו. מרוב מבוכה ואשמה לא העז כלל לזוז, ונותר כך דומם כשמבטו נעוץ ברצפה. רבי שבתי יצא מן החדר, וכעבור שתי דקות חזר ובידו… ספל קפה. הוא הניח את הספל לפני העוזר ואמר לו: "כמדומני שכוס הקפה שלך נשפכה. קח, שתה! "… דומה שכל מלה נוספת מיותרת. כמה עוצמה גלומה במעשה זה של רבי שבתי! כמה גדלות נפש! כמה כבישת הכעס ועבודת המידות דרושות בשביל כך! מי יודע, אולי מעשה זה מצטרף לשלל זכויותיו הגדולות של רבי שבתי, שבעטיין זכו אותו משמים להאדיר את ספרי הרמב"ם, ולגרום איתם מהפכה של ממש בעולם התורה. (לקראת שבת – דרשו)

 

"לא תבערו אש" (לה, ג)

כשחזר הרה"ק בעל התניא זיע"א לביתו בויטעבסק בפעם הראשונה, מאז שהגיע לרבו המגיד הקדוש ממעזריטש זיע"א, היה שוהה רוב שעות היממה בעליית הגג, שם היה לומד ומתפלל. פעם נשמע מכיוון העלייה קול חבטה שהעיד, כי ככל הנראה הרבי נפל ארצה. זוגתו הרבנית וגיסו שהיו בבית באותה שעה, מיהרו לראות מה אירע, ומצאו אותו שוכב בפישוט ידיים ורגליים על הרצפה ונראה כמעולף. הם החלו מיד בפעולות על מנת להשיב אליו את רוחו. גיסו הביט לרגע בפניו והבחין כי לא מדובר בהתעלפות, יש להניח לו לנפשו, הוא לא מעולף, הוא פשוט נמצא בעולמות נשגבים וטמירים, להיותו איש צדיק עליון מורם מעם, אמר הגיס. לאחר רגעים ארוכים, התעורר הרבי, עמד על רגליו כאילו דבר לא אירע. לשאלתם, ענה הצדיק: באמצע תפילתי ראיתי כי נגזרה גזירה על העיר ויטעבסק להישרף ח"ו, התחלתי להתפלל כדי להעביר את רוע הגזירה, וברוך ה' הצלחתי בתפילתי. אמנם, מכל גזירה נשאר רושם כלשהו, בעוד זמן מה תפרוץ שריפה קטנה בעיר, אך היא תכלה רק את ביתו של גוי אחד, ולא תתפשט הלאה. חלפו רגעים ספורים, והנה נשמעו קולות פעמונים בכל העיר, אות על שריפה גדולה המאיימת להתפשט בעיר. כוחות כיבוי התחילו נעים ברחובות במרוצה, ובני הבית המודאגים התחילו לארוז במהירות ארגזים עם חפצים יקרים, כדי להציל את מה שניתן. מדוע חוששים אתם? שאל הרבי, הלא אמרתי כי רק בית אחד יישרף ויהיה זה בית ברחוב הגויים. כך היה, השריפה עצרה וכילתה לבסוף רק בית אחד ברחוב הגויים. (סיפורי צדיקים)

 

"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (לה, ג)

המגיד רבי יעקב מדובנא, הלך פעם בשבת ברחוב היהודים בברלין, והנה לקראתו יהודי משכיל המטייל ברחוב ועשן עולה מפיו. פנה אליו המגיד ושאלו: "שמא שכחת כי שבת היום"? הלה השיב בעזות מצח: "יודע אני ששבת היום, ויודע אני גם שהתורה אמרה 'לא-תבערו אש' ואף על פי כן אני מעשן היום". השיב לו המגיד מנה אפים: "רואה אני שאיש אמת אתה, ואינך מנסה לסובב בכחש את מעשיך, ואם כך תמה אני, מה לאיש אמת כמותך להתהלך עדיין בעולם השקר? והלא מקומך בעולם האמת "…

 

"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (לה, ג)

במדרש (ילקוט שמעוני) מסופר, כי פעם אחת בא אדרינוס הרשע קיסר רומי, ואמר לרבי יהושע בן חנינא: דע לך, כי אני יותר טוב ממשה רבך! מדוע? שאל רבי יהושע. זאת משום שאני חי, ואילו משה רבך מת! ענה אנדרינוס הרשע. אשאל אותך שאלה – אמר רבי יהושע – האם יכול אתה לגזור על נתיניך שלא ידליקו אש במשך שלושה ימים?… ודאי! – התגאה הקיסר – ואוכיח לך כי כך. אמר ועשה. גזר גזירה על כל עמו שלא ידליקו אש במשך שלושה ימים. בערבו של היום הראשון, עלו הקיסר ורבי יהושע בן חנינא אל גג הארמון והביטו סביב. לפתע ראו מרחוק עשן מיתמר ועולה… זה מהו? הצביע רבי יהושע על העשן. זהו ביתו של שר העיר – ענה הקיסר – והרופא יעץ לו לשתות מים חמים לרפואתו על כן מחממים לו שם מים… רואה – אמר לו רבי יהושע – אתה, שחי אתה, בטלה גזרתך כבר ביום הראשון! ובמה בטלה? בדבר שאין בו פיקוח נפש כלל. ומי עבר על דבריך? אחד מחשובי שריך!… ואילו משה רבנו, משעה שגזר עלינו מה שכתוב בתורה: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ", לא נמצא אף יהודי שידליק אש בשבת, ואף על פי שמשה רבנו מת לפני שנים רבות, גזירתו לא בטלה והיא שרירה וקיימת!

 

"כל איש אשר נשאו ליבו… אותו הביאו את תרומת ה׳ " (לה, כא)

"אותו הביאו" – את הלב. לא דיי שתורמים למשכן; התרומה צריכה להיות בלב שלם. (אור ישרים)

 

"והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר " (לו, ג)

מעשה באחד מחסידי גור שהיה חייב לנגיד הידוע ר' שלמה סירקיס סכום כסף גדול, ובא אל ר' שלמה והתנצל לפניו שאין לו לשלם, וביקש ממנו שיעזור לו לצאת מחובותיו, על ידי שישיג עבורו סכום כסף בהלוואה מכמה אנשים. הסתכל ר' שלמה ברשימת שמות האנשים שמהם רצה החסיד ללוות את הכסף ואמר: אני רואה בין עשרת האנשים שרשמת, רק חמישה שיוכלו להלוות לך, ואת השאר אני אלווה לך. החסיד יצא מכליו מרוב התפעלות, שהרי לא די שהוא חייב לר' שלמה סכום כסף גדול, הוא עוד מוכן להלוות לו עוד. כשהיה החסיד בגור אצל רבו ה "שפת אמת ", סיפר לו את כל הענין, ביקש הרבי להכיר את היהודי אציל הנפש. הביא החסיד את ר' שלמה לרבו, הרבי קרבו מאד, ומאז נקשר אליו ר' שלמה בכל נפשו.

 

"והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר" (לו, ג)

זה סימנה של נדבה הניתנת ברצון ובכל הלב, שהנותן בא בעצמו ומביאה "בבוקר-בבוקר ", משכים ונותן.(כלי יקר)