
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום רביעי י"ב ניסן תשפ"ב
מסכת יבמות דף ל"ז
דף ל"ז – ע"א
כהן שנשא מעוברת ומינקת חבירו צריך לגרשה, ואף לרבי מאיר הסובר שמחזירה כשיגיע לסוף עשרים וארבע חודש, וכהן אם יגרשה בגט אינו יכול להחזירה. ואינו דומה ליבמה שנתקדשה לכהן תוך שלושים יום ללידת הולד שאינה צריכה חליצה שלא לפסלה על ארוסה הכהן, ושאני התם שלחכמים אף על גב שלא שהה שלושים יום ולד מעליא הוי ואינה צריכה חליצה כלל, אבל הכא צריכה גט.
קידש גרושה או אלמנה תוך שלש חדשי הבחנה וברח – נחלקו רב אחא ורפרם אם משמתינן ליה עד שיכתוב גט, או כיון שברח ניכר שאינו עומד לכונסה עד שיגיע זמנה, ואינו צריך לגרשה.
הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת, והולד ספק בן תשע לראשון ספק בן שבע לאחרון – חולצת ולא מתייבמת, ולא אמרינן רוב נשים יולדות לתשעה חדשים והוא של ראשון – שרוב היולדות לתשעה ניכר עוברם לשלשה חדשים, וזו שלא הוכר עוברה איתרע לה הרוב.
הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת – ולד שנולד ראשון הוא ספק בן תשע לראשון או בן שבע לאחרון, וכשר ממה נפשך אף להיות כהן גדול, והולד שנולד שני – לת"ק ממזר ספק, ולרבי אליעזר בן יעקב אין ממזר מספק. ופירוש דבריהם: לאביי – לת"ק ספק ממזר ואסור בממזרת, ולרבי אליעזר בן יעקב הוא ממזר ודאי ומותר בממזרת, שסבר אביי שהלכה כהלל שספק ממזר מותר לוודאי ממזר, ולכן העמיד כך שיטת רבי אליעזר בן יעקב שהלכה כמותו, שמשנתו קב ונקי. לרבא – לת"ק ספק ממזר ומותר בממזרת, ולראב"י ספק ממזר אסור בממזרת, שסבר רבא שהלכה כרבי אלעזר שספק ממזר אסור בוודאי, ולכן העמיד כך שיטת ראב"י.
דף ל"ז – ע"ב
רבי אליעזר בן יעקב אומר: הרי שבא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהם, וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהם נתעברה, נמצא אב נושא את בתו ואח נושא אחותו, ונתמלא כל העולם כולו ממזרים ועל זה נאמר 'ומלאה הארץ זמה'. ומדברים אלו הוכיח אביי דראב"י ס"ל שספק ממזרים דינם כממזרים בוודאי, ורבא דוחה ש'זימה' היינו 'זו מה היא', והיינו ספיקות.
יתר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב: לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא אחותו.
כשהיו החכמים מתעכבים בעיר אחרת היו מכריזים: מי חפצה להינשא לי לימים שאתעכב כאן, ולא היו חוששים שיולידו ממנה ונמצא אח נושא אחותו, שמפורסמים הם ובניהם נקראים על שמם. והיו שולחים שלוחים שבעה ימים קודם ביאתם לספירת שבעה נקיים, או שהיו רק מייחדים אותם שיהיה להם פת בסלם.
לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה, שנאמר 'אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך'.
ספק (אם הוא בן ט' של מת או בן ז' של יבם) שבא לחלוק עם היבם בנכסי המת – הוי ממון המוטל בספק וחולקים, שאין אחד מוחזק יותר מחבירו.
ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי המת – רבנן סברו לומר שהספק מוחזק יותר, שממה נפשך יש לו זכיה בנכסים, אבל בני יבם שמא אין להם חלק בהם, ולכן הכל של ספק. ולרב משרשיא אינו נחשב מוחזק כיון שאינו בא בטענה ודאית מכח מי הוא בא לרשת, ולכן נוטל בתחילה חלק כאחד הבנים כיון שהם מודים לו שהוא אחיהם, ואת השאר חולקים מספק, הוא נוטל חצי, והם מחלקים החצי הנותר ביניהם.
ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם – אומרים לו: הבא ראיה שאחינו אתה, ואינו נוטל עמהם.
ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם אחר שהתחלקו היבם והספק בנכסי המת, וטוען שממה נפשך יש לו חלק בנכסי אביהם, אם הוא בנו – כאחד מבניו, ואם אינו בנו – יחזירו לו החצי שנתן לו בנכסי המת – לר' אבא בשם רב קם דינא ואין לו כלום, לרב ירמיה הדר דינא, ויתנו לו חלק בכל נכסיו כאחד מבניו, או החצי שנתן לו בנכסי המת.
מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך שדהו, אם הקיפו אדם אחד – אומר לו ממה נפשך דרכי גבך וילך בדרך הקצרה. הקיפוהו ארבע בני אדם – יקח דרך במאה מנה או יפרח באויר. הקיפו אחד שקנה מארבע בני אדם – לאדמון אומר לו ממה נפשך שיש לי דרך גבך, לחכמים הלוקח אומר לו: אם אתה שותק וקונה ממני דרך בדמים מועטים מוטב, ואם לאו אחזיר שטרות המכר לבעליהם ותצטרך לשלם להם דמים יקרים עבור דרך.
הגמרא סברה לומר שר' אבא שאמר קם דינא סובר כחכמים שיקנה לו דרך, ור' ירמיה שאמר הדר דינא סובר כאדמון שאמר ילך בדרך קצרה, ודוחה הגמרא דשאני אדמון שיש לו טענה ממה נפשך יש לי דרך גבך וטוען טענת ברי, ושאני חכמים שיכול לומר אי שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו.
***************
יום חמישי י"ג ניסן תשפ"ב
מסכת יבמות דף ל"ח
דף ל"ח – ע"א
ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי אבי המת – היבם ודאי יורש והספק רק ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי.
ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי אבי המת, הספק אומר שהוא בן המת ומגיע לו חצי ולהם חצי, והם אומרים שהוא אחיהם – החצי שהוא מודה להם לוקחים האחים, והוא לוקח החלק שהם מודים לו, והשאר הוי ממון המוטל בספק וחולקים ביניהם.
אבי המת ויבם שבאו לחלוק בנכסי הספק, או אבי המת והספק שבאו לחלוק בנכסי היבם – הוי ממון המוטל בספק וחולקים.
משנה . שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. מתה – כתובתה בחזקת יורשי הבעל (כך מתבאר בגמרא להלן ע"ב שבזה אין מחלוקת), נכסי מלוג – לבית שמאי יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האב, שבמקום ספק לבית שמאי חלוקה עדיפה, לבית הלל נכסים בחזקתם, ולכן נכסי מלוג בחזקת יורשי האב, שבמקום ספק לבית הלל חזקה עדיפה.
דף ל"ח – ע"ב
ביאור המשנה, ברישא לא פליגי ובסיפא פליגי:
- לעולא –רישא מיירי שנפלה ליבום מן האירוסין, וזיקת אירוסין עושה ספק ארוסה, לכן מוכרת לכתחילה, סיפא מיירי שנפלה ליבום מן הנישואין, וזיקת נישואין עושה ספק נשואה, ולבית שמאי חלוקה עדיפה לבית הלל חזקה עדיפה.
- קושיית רבה על מהלכו של עולא –מדוע נחלקו בסיפא אחר מיתה, לפלגו בחייה לענין פירות נכסי מלוג אם היא חולקת עם היבם או שהם בחזקתה.
- לרבה –רישא וסיפא מיירי שנפלה ליבום מן הנשואים, וזיקת נשואין עושה ספק נשואה, וברישא שהיא חיה והקרן ודאי שלה, והם ספק, אין ספק מוציא מידי ודאי וגם לבית שמאי חזקה עדיפה, ורק בסיפא שמתה ושניהם באים מכח ירושה פליגי.
- קושיית אביי על מהלכו של רבה– בית שמאי לא סוברים סברת אין ספק מוציא מידי ודאי, כדמצינו בנפל הבית עליו ועל אביו והיו עליו בעלי חוב, לבית שמאי יחלוקו יורשי האב ובעלי חוב הגם שיורשי האב הם בוודאי יורשים ממילא ובעל חוב ספק שמחוסר גוביינא עד שיחזיקוהו ב"ד. לרבה – שאני חוב שבשטר שסובר בית שמאי שכגבוי דמי, ובע"ח מוחזקים בנכסים כמו היורשים, כדמצינו בסוטה שמת בעלה קודם ששתתה שסוברים בית שמאי שנוטלת כתובתה (ולאביי גם זה משום שלא ס"ל אין ספק מוציא מידי ודאי).
- לאביי –רישא מיירי שנפלו לה הנכסים כשהיא שומרת יבם, שלא מהני הזיקה שיזכה היבם בנכסים, סיפא מיירי כשנפלו לה הנכסים כשהיא תחת בעלה הראשון, לבית הלל יד הבעל כידה, וכשמת יד היבם גרועה מידה ונכסים בחזקתם, לבית שמאי יד הבעל עדיפה מידה, וכשמת הבעל יד היבם כידה ולכן יחלוקו.
- קושיית רבא על מהלכו של אביי– שאם נפלו לה הנכסים בעודה תחת בעלה לכו"ע יד הבעל עדיפה מידה.
- לרבא –בין ברישא ובין בסיפא מיירי שנפלו לה הנכסים בעודה שומרת יבם, ורישא מיירי שלא עשה בה מאמר קודם שנפלו לה הנכסים, ולא מהני הזיקה לזכות בנכסים, ובסיפא מיירי שעשה בה מאמר, וסברו בית שמאי שמאמר עושה ספק נשואה ויחלוקו.
***************