לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום רביעי י"ט ניסן תשפ"ב
מסכת יבמות דף מ"ד
דף מ"ד – ע"א
משנה . כמה יבמות שנפלו לפני אחים – אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולם הרשות בידו, והיינו אם הוא עשיר ויכול לזון את כולם, ומתניתין קמ"ל עצה טובה שלא ייבם יותר מארבע שתבוא עונה בחודש לכל אחת.
'וקראו לו זקני עירו ודברו אליו', 'וקראו לו' – הם ולא שלוחם, 'ודברו אליו' – משיאים לו עצה הוגנת, אם היה ילד והיא זקנה או להיפך, אומרים לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל כמותך ואל תכניס קטטה בביתך.
מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת ביאת היבם על אחת פוטרת צרתה, ולא מייבם שניהם, שנאמר 'אשר לא יבנה את בית אחיו' – בית אחד הוא בונה ולא שני בתים.
מי שהיו לו שתי נשים ומת חליצת אחת פוטרת צרתה, שנאמר 'בית חלוץ הנעל' – בית אחד הוא חולץ ולא שני בתים.
מי שהיו לו שתי נשים ומת לא מייבם אחת ויחלוץ לשניה, שנאמר 'אם לא יחפוץ' אבל אם חפץ מייבם – כל העולה ליבום עולה לחליצה, והשנייה אינה עולה ליבום וממילא אינה עולה לחליצה, ועוד שמא יחלוץ ולאחר כך מייבם ופגע באשת אח.
לא אומרים שהתורה לא חייבה מצות יבום במקום שיש שתי יבמות משום שיש שני בתים, מריבוי ב'יבמתו' 'יבמתו' (ומשאסר רחמנא צרת ערוה שמע מיניה שבעלמא חייב באופן שיש שניים אין ראיה, דס"ד שהערווה לא נפלה לפניו כלל רק הצרה ואין שני בתים) .
מי שהיו לו שני נשים ונפלו לפני יבם, והיתה אחת כשרה לכהונה ואחת פסולה, אם מייבם מייבם לכשרה, ואם בא לחלוץ יחלוץ לפסולה, שלא יפסול את הכשרה לכהונה, שלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם אף שהוא אין צריך להם.
משנה . המחזיר גרושתו משנישאת והנושא חלוצתו שהם איסורי לאווים, לרבי עקיבא יוציא והולד ממזר, לחכמים אין הולד ממזר אלא הנושא אחותה או אמה של אשתו או גרושתו, שאין ממזר אלא מחייבי כריתות כשיטת שמעון התימני.
קרובת חלוצתו – לרבי עקיבא אסורה מדאורייתא מקרא 'בית חלוץ הנעל' הכתוב קראה בית, ולחכמים אסורה רק מדרבנן.
דף מ"ד – ע"ב
המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו היא כשרה לכהונה – שאינה נעשית זונה אלא בזר אצלה מעיקרא, ובתה כשרה לכהונה – שנאמר 'תועבה היא' היא תועבה ואין בניה תועבים, ולא לומדים קל וחומר מכהן גדול שנשא אלמנה שבנה פגום אף על פי שאין איסורה שוה בכל קל וחומר מחזיר גרושתו ששווה בכל – ששונה אלמנה שכן היא עצמה מתחללת.
לרבי יהושע שאין ממזר מחייבי כריתות אלא מחייבי מיתות בית דין, אף על פי כך הבא על חייבי כריתות הולד פגום לכהונה, קל וחומר מאלמנה לכהן גדול שאין איסורה שווה בכל והיא עצמה מתחללת וולדה פגום ק"ו באיסור השווה בכל וגם היא עצמה פסולה משום שעשה זונה בבעילתו – שבנה פגום.
***************
יום חמישי כ' ניסן תשפ"ב
מסכת יבמות דף מ"ה
דף מ"ה – ע"א
עבד ועכו"ם הבא על בת ישראל נחלקו תנאים ואמוראים אם הולד ממזר לשיטת הסוברים שאין ממזר מחייבי לאוין, כיון שממזרת כתוב באשת אח שהיא בכרת. הפוסל סבר מה אשת אח שלא תופס בה קידושין הולד ממזר אף כל שלא תופס בה קידושין, והמכשיר סבר מה אשת אב שבשבילו לא תופס בה קידושין לאחרים תופס בה קידושין, לאפוקי עכו"ם ועבד שלא תופס בהם קידושין כלל.
עכו"ם ועבד הבא על הכהנת לויה וישראלית פסלוה מן הכהונה, שנאמר 'ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה' (מלחם אביה תאכל), מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו עכו"ם ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בה שאין קידושיו תופס (ואינה שבה לאכול מתרומת אביה שנפסלה).
ולד הבא מן עכו"ם ועבד הבא על ישראלית, אפילו למ"ד שאין הולד ממזר אם היא בת פסולה לכהונה, ק"ו מאלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל ואף על פי כן פסולה לכהונה כחללה, כל שכן עכו"ם ועבד שאסורים לכל, ודומים לאיסור אלמנה שאף האשה נפסלה לכהונה (זונה) כמו שהאלמנה עצמה מתחללת.
דף מ"ה – ע"ב
עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל – לנהרדעי משמיה דרבי יעקב מי שפוסל פוסל אפילו בפנויה, שדומה לממזרת מאשת אח שאין לו קידושין, ומי שמכשיר מכשיר אפילו באשת איש, שאינו דומה לאשת אח שיש לו קידושין על אחרים מה שא"כ עכו"ם ועבד, לרבינא בשם רב גזא רבי יוסי בר אבין הכשיר רק בפנויה ופסל באשת איש.
הלכתא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש.
מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש הולד ממזר שנמצא צד חירות שבו משתמש באשת איש.
'שום תשים עליך מלך מקרב אחיך' – כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך, אך גם אם רק אמו מישראל 'מקרב אחיך' קרינן ביה.
עכו"ם שטבל לקרי או לנדותה כיון שטבילתם לדת יהודית עלתה טבילתם לטבילת גירות.
***************
יום שישי כ"א ניסן תשפ"ב
מסכת יבמות דף מ"ו
דף מ"ו – ע"א
הלוקח עבד מן העכו"ם וקדם וטבל מפורש לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין, שלא היה גופו קנוי לעכו"ם, שנאמר 'וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו' – אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה, וכיון שקדם וטבל הפקיע שעבודו שיש לישראל עליו, שהקדש חמץ ושחרור מפקיעים מיד שעבוד.
גיורת שהתגיירה אם קדמו עבדיה וטבלו קודם שטבלה לגירות – אפילו לא פירשו שטובלים לשם גירות קנו עצמם בני חורין, ואם טבלו אחריה רק אם פירשו שטובלים לשם בן חורין קנו עצמם.
לרב אויא עכו"ם שמכר עצמו לישראל קנה ישראל את גופו, ולכן אפילו אם קדם וטבל לשם בן חורין לא קנה עצמו בן חורין, שנאמר 'וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו' ולא עכו"ם מעכו"ם, ובהכרח שהיינו גופו שאילו למעשה ידיו גם עכו"ם קונים זה מזה. ורב אחא פריך שמא אין גופו נקנה לו אלא בכסף ובטבילה ולא בכסף לחוד.
כשמטבילים עכו"ם לשם עבדות צריך לתת עליו עול מלאכה במים, כדי שתהא נראית כטבילת עבדות, ואז אפילו יאמר שטובל לשם בן חורין לא קנה עצמו בן חורין.
הפורעים מס בשביל עכו"ם שלא פרעו המס, כיון שהמלך אמר שמי שלא פרע משתעבד למי שפרע המס בשבילו קנו לו, וכשיוצאים צריכים שטר שחרור.
תורמוס (מין קיטנית) נחלקו בדעת רב אם יש בה משום בישול עכו"ם, שי"א בשמו כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עכו"ם, מה שא"כ תורמוס אינו נאכל כשהוא חי, וי"א שכל שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין בו משום בישול עכו"ם. וכן סבר רבי יוחנן, אך אף על פי כן אסר זאת במקום שאינם בני תורה שלא יזלזלו באיסור בישול עכו"ם.
עכו"ם שמזגו יינם של ישראל אסרו רבי יוחנן משום יין נסך, משום לך לך אומרים לנזיר סחור סחור לכרם לא תקרב, אף שלא נגע בו אלא על ידי כוחו.
לדון אפשר מאי אפשר – לרבי אליעזר דנים, ולכן סובר שאין מביאים פסח דורות אלא מן החולין ולא מדמי מעשר שני, שדנים מפסח מצרים אף על פי שלדורות אפשר במעשר שני, ובמצרים אי אפשר שעדיין מעשר לא קנה, ולרבי עקיבא לא דנים אפשר מאי אפשר.
דף מ"ו – ע"ב
גר שמל ולא טבל – לרבי אליעזר הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולהיכנס תחת כנפי השכינה, לרבי יהושע אינו גר שבאבותינו גם טבילה היה, שנאמר 'ויקח משה את הדם ויזרוק על העם' וגמירי שאין הזאה בלי טבילה. טבל ולא מל – הרי זה גר, שכן מצינו באימהות שטבלו, שאם לא טבלו במה נכנסו תחת כנפי השכינה, לחכמים (רבי יוסי) טבל ולא מל או מל ולא טבל אינו גר, וכן פסק רבי יוחנן.
הרי שבא אמר מלתי ולא טבלתי – לרבי יהודה מטבילים אותו שצריך או מילה או טבילה ולכן אפילו אם אין מילתו לשם מילה הרי זה גר בטבילה, לרבי יוסי אין מטבילים אותו, שצריך שניהם, ושמא ערבי או גבעוני מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם ברית.
גר שמל לשם גירות – לרבי יהודה מטבילים אותו בשבת, כיון שאין הטבילה מעכבת אינו נחשב למתקן, ולרבי יוסי שהטבילה מעכבת אין מטבילים אותו בשבת, שהרי הוא מתקן.
'משפט אחד יהיה לכם ולגר' – גירות כמשפט, שצריך ב"ד של ג', ודווקא ביום (ורבי יהודה לומד להלן דף מ"ז: מקרא 'ושפטתם').
***************
שבת קודש כ"ב ניסן תשפ"ב
מסכת יבמות דף מ"ז
דף מ"ז – ע"א
'וכי יגור אתך גר בארצכם' – 'אתך' במוחזק לך, אבל בא ואמר גר אני אינו נאמן, לרבי יהודה דווקא בארצכם צריך ראיה שמשום שבח ארץ ישראל אומר כן ומשקר, ולחכמים גם בחו"ל צריך ראיה, וקמ"ל 'בארצכם' שגם בארץ ישראל מקבלים גרים, ולא אומרים שמתגייר משום שבח ארץ ישראל.
'וכי יגור' מכל מקום, שאם בא הוא ועדיו עמו שאומרים שמענו שנתגייר בבית דין של פלוני מקבלים אותו.
גם בחו"ל מקבלים גרים, שנאמר 'גר ותושב וחי עמך' מכל מקום.
הלכה כחכמים שבכל מקום צריך הגר ראיה, אף על גב שמסתבר טעמו של רבי יהודה שמסייע ליה קרא 'ארצכם', שאינו נצרך ללמד שמקבלים גרים בארץ ישראל, 'מעמך' משמע שמקבלים גרים בכל מקום.
'ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו' -מכאן אמר רבי יהודה גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר (ולרש"י דף מ"ו: רבי יוחנן לומד מ'משפט אחד יהיה לכם ולגר').
אחד בא לפני רבי יהודה ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי, אמר לו רבי יהודה: נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך. לרב נחמן בר יצחק – שלדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם לפסול הבנים המוחזקים בכשרות. לרבינא – אם לבניו אין בנים נאמן לפוסלם, שנאמר 'יכיר' שנאמן האב לומר זה בני בכור, והוא הדין שנאמן לפסול בניו (אבל חכמים חולקים שאין יכול לפסול בניו), אבל אם יש לבניו בנים אינו נאמן לפוסלם, והלכה כרב נחמן.
גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים (שפלים) ומטורפים ויסורים באים עליהם, אם אומר יודע אני ואיני כדאי וראוי להשתתף בצרתם ומי יתן ואזכה לכך, מקבלים אותו מיד.
דף מ"ז – ע"ב
הבא להתגייר מודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת חמורות, שאם יפרוש יפרוש – שקשים גרים לישראל כספחת, שאוחזים מעשיהם הראשונים וישראל לומדים מהם, או סומכים עליהם באיסור והיתר.
מודיעים אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, הואיל והגויים מקפידים על ממונם שהרי בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה, ושמא יחזור בו מלהתגייר.
מודיעים אותו עונשם של מצוות, עד שלא באת למידה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חיללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו אכלת חלב ענוש כרת חיללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעים אותו עונשם של מצוות כך מודיעים אותו מתן שכרם, שעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה לפי שיצר הרע מחזר אחריהם ושמא תזוח דעתם עליהם ויחטאו, ולא רוב פורענות.
אין מרבים עליו דברים לאיים עליו שיפרוש, ואין מדקדקים עליו, שנאמר ברות 'ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה', אמרה לה: אסור לנו תחום שבת, השיבה: באשר תלכי אלך, אסור לנו יחוד – באשר תליני אלין, מצווים אנו על תרי"ג מצוות – 'עמך עמי', אסור לנו עבודה זרה – 'אלוקיך אלוקי', ארבע מיתות נמסרו לבית דין – 'באשר תמותי אמות', שני קברים נמסרו לבית דין – 'ושם אקבר', מיד 'ותרא כי מתאמצת' וגו'.
קיבל מלים אותו מיד, ששהויי מצוה לא משהינן.
נשתיירו בו ציצים המעכבים את המילה, והיינו בשר החופה רוב גובהה של עטרה – חוזרים למולו.
נתרפא מטבילים אותו מיד, אבל לא נתרפא לא – שהמים מכבידים את החולי.
שלושה תלמידי חכמים עומדים על גביו בשעת הטבילה, ומודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת חמורות, שבשעת הטבילה צריך לקבל עליו עול מצוות.
טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו, שאם חזר בו ישראל מומר הוא, ואם קידש אשה מקודשת וצריכה גט.
אשה הבאה להתגייר נשים מושיבות אותה במים עד צווארה, ושני תלמידי חכמים עומדים בחוץ ומודיעים אותה מקצת מצוות קלות וחמורות.
במקום שנידה טובלת – מ' סאה – שם גר ועבד משוחרר טובלים, וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ועבד משוחרר ובנידה, ואף על פי שאין טבילתם למגע טהרות.
***************