לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שישי ה׳ תשרי תשפ"ג
מסכת כתובות דף פ״ו
דף פ"ו – ע"א
קרובה של רב נחמן מכרה כתובתה בטובת הנאה ונתגרשה ואח"כ מתה, ומשום 'מבשרך לא תתעלם' עשה רב נחמן עצמו כעורכי הדינים ונתן עצה לבתה שירשה כתובתה להפסיד הלקוחות ע"י שתמחול לאביה כתובת אמה, ולסוף נתחרט רב נחמן, משום שאין לאדם חשוב לנהוג כן, לפי שלומדים ממנו אחרים, ויש שיעשו כך אף שלא לקרובים.
כיון שהמלוה יכול למחול השטר גם אחר שמכרו, אם הלוקח פיקח אחר קניית השטר יתן מעט מעות ללווה כדי שיכתוב לו שטר על שמו.
המוכר שטר חוב ומחלו – למחייבים דינא דגרמי חייב לשלם ללוקח כל החוב שבשטר, משום שגרם לו הפסד, ולדעת הפוטרים דינא דגרמי פטור, שאומר לו לא מכרתי לך אלא הנייר והרי הוא בידך.
מי שחייב כתובה לאשה וגם לבעל חוב – אם יש לו קרקע ומעות ישלם הכתובה בקרקע כיון שסמכה דעתה עליו, ולבעל חוב ישלם במעות כמו שהלוה לו. ואם אין לו אלא קרקע לתשלום אחד, ושני השטרות נכתבו ביום אחד – יתנו לבעל חוב, שלא ינעול דלת בפניו ולא ירצה להלוות, ואין חוששים לחן האשה – שיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להינשא.
לווה שאין לו מעות אלא קרקע – אין צריך לטרוח למכרה ולשלם מעות, אך אם היו לו מעות ואמר שהם של עכו"ם, אע"פ שעתה אין לו מעות – כיון שעשה בתחילה שלא כהוגן עשו בו שלא כהוגן, וצריך לטרוח ולמכור קרקעותיו להביא מעות.
לסובר פריעת בעל-חוב אינה אלא מצוה – שמצוה לאמת דבריו כאמור 'והין צדק' – שיהא הן שלך צדק, אם אמר לא ניחא לי לעשות מצוה מכים אותו עד שתצא נפשו כדי שלא יעבור על מצוה, כשם שכופים על סוכה ולולב, ששיעור מכות ארבעים ניתן רק בעונש שניתן למי שעבר על מצוה.
דף פ"ו – ע"ב
'הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלושים יום', והניחתו בצידי רשות הרבים – ללישנא קמא דרב חסדא אינה מגורשת, ממה שאמרו רב ושמואל בשיטת רבי טרפון שמועיל תפיסת מטלטלים של יתומים כל זמן שלא זכו בו והיינו בזמן שמונחים ברשות הרבים, אך לא כשמונחים בסימטא, וצידי רשות הרבים כרשות הרבים. וללישנא בתרא מגורשת, ממה שאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שהאומר 'משוך פרה זו ולא תהיה קנויה לך עד לאחר ל' יום' קנה אפילו עומדת באגם, וצידי רשות הרבים כאגם.
משנה . המושיב את אשתו חנוונית למכור יינו ופירותיו בחנות, או שמינה אותה אפוטרופוס על נכסיו – הרי זה משביעה כל זמן שירצה, לרבי אליעזר יכול להשביעה אפילו על כלי טוויה ועיסה לכתחילה בלי גלגול, שהרי גם על זה היא כאפוטרופוס, ואמרו לו חכמים: אין אדם דר עם נחש בכפיפה (ואף ע"י גלגול אינו יכול להשביעה, משום שסוברים חכמים שאין מגלגלים על שבועה דרבנן).
משנה . כתב לה 'נדר ושבועה אין לי עליך' – אינו יכול להשביעה שום שבועה, אבל משביע יורשיה והבאים ברשותה (לקוחות שקנו כתובתה). 'אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך' – אינו יכול להשביעה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה, אבל יורשיו משביעים אותה ואותם, 'אין לי וליורשי ולבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך' – לא הוא ולא יורשיו יכולים להשביע.
פטרה בעלה מן השבועה, והלכה מקבר בעלה לבית אביה, ולא נתעסקה שוב בנכסיו אין היורשים יכולים להשביעה, אבל אם נעשית אפוטרופוס אחר מיתת בעלה – משביעים אותה על העסק שלאחר מיתה אך לא על עסק שבחיי בעלה.
***************
שבת קודש ו׳ תשרי תשפ"ג
מסכת כתובות דף פ״ז
דף פ"ז – ע"א
מה ששנינו ברישא דמתניתין שאם כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה היינו אפילו משבועת פוגמת כתובתה (ושלא כרב מרדכי שהבין בדעת רב יהודה שמזה לא פטרה, ששבועה זו היא גורמת לעצמה), שמעלה בדעתה בתחילה שמא תצטרך מעות ותיקח ממנו על חשבון כתובתה, ונמצאת פוגמת כתובתה בשעת גביה, וכל שכן שפטרה משבועת אפטרופוס.
מה שנינו בסיפא דמתניתין 'הלכה מקבר בעלה לבית אביה וכו' ואם נעשית אפוטרופיא היורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה על מה שעבר', על מה שנתעסקה במכירת הנכסים בין מיתה לקבורה לצורך הקבורה, לרב יהודה – אינה נפטרת ע"י פטורו של אביהם, ששוב אינן נכסיו אלא נכסי היתומים, לרב מתנה – אפילו לא פטרה משבועה אין משביעים אותה, שאי אפשר שלא תזלזל בנכסים, ונמצאת נשבעת שקר.
מכירת נכסי יתומים לצורך פריעת מסיהם, ולמזון האשה והבנות והיתומים, ולקבורה – נעשית בלא הכרזה, שאין פנאי לכך.
'דלא נדר ודלא שבועה' – הוא אינו יכול להשביעה, אבל יורשיו משביעין אותה. 'נקי נדר נקי שבועה' – לרבה א"ר חייא בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה, שפירושו שמנקה אותה מדין שבועה, לרב יוסף א"ר חייא בין הוא בין יורשיו משביעין אותה, שפירושו נקי נפשך בשבועה. לרבי זכאי – אין חילוק בין לשון 'דלא' ל'נקי', אלא אם פטרה מנדר ושבועה 'מנכסי' אינה פטורה מן היורשים, ואם פטרה 'מנכסים אלו' פטורה גם מן היורשים. לאבא שאול בן אימא מרים – אין שום לשון פוטרה משבועה ליתומים, שהרי אמרו חכמים הבא להיפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, וכן הלכה.
דף פ"ז – ע"ב
משנה . הפוגמת כתובתה – שהוא אומר התקבלת כל כתובתך, והיא אומרת לא התקבלתי אלא מקצתה – לא תפרע השאר אלא בשבועה, ואינה שבועה מדאורייתא, שכל השבועות שבתורה הם לנשבעים ונפטרים ולא לנשבעים ונוטלים, ועוד שכל השטרות יש בהם שעבוד קרקע ואין נשבעים על הקרקעות, אלא שבועה דרבנן היא, ולכן יכולה להפכה על שכנגדה. ומשביעים אותה בית דין אף בלי תביעת הבעל שתשבע (שע"י תביעה גם בלא פגימה נשבעת). וטעם השבועה: שהפורע מדייק ואילו הנפרע אינו מדייק.
הפוגמת כתובתה בעדים – איבעיא אם חייבת שבועה, או שאומרים אילו פרע הכל גם השאר היה פורע בפני עדים. וכן איבעיא בפוגמת בחשבון מדויק אפילו פחות משוה פרוטה, אם כיון שרואים אמיתות שמדקדקת פטורה משבועה, או שחוששים שמערמת וצריכה להישבע.
פוחתת כתובתה – כגון כתובה של אלף זוז, והוא אומר התקבלת כל כתובתך, והיא אומרת לא התקבלתי כלום, אבל מודה שכתובתה אינה אלא מנה, ואין השטר מזויף שאומרת שהגם שקיבל עליו אלף האמין בי שלא אתבענו אלא מנה – נפרעת שלא בשבועה.
עד אחד מעיד שהכתובה פרועה – לא תפרע אלא בשבועה מדרבנן, כדי להפיס דעתו של בעל, אבל לא מדאורייתא – ששבועת התורה אינה אלא נשבעים ונפטרים ולא נוטלים, ועוד שאין נשבעים על כפירת שעבוד קרקעות.
מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים ושלא בפניו – לא תפרע אלא בשבועה, לרבי שמעון כל זמן שהיא תובעת כתובתה יורשים משביעים אותה (יתבאר להלן דף פ"ח).
***************
יום ראשון ז׳ תשרי תשפ"ג
מסכת כתובות דף פ״ח
דף פ"ח – ע"א
עד אחד מעיד שהכתובה פרועה שנשבעת רק שבועה דרבנן שהיא קללה בעלמא, אפשר להביאה לידי שבועת עד אחד מדאורייתא שהיא בשם או בכינוי ואוחז ספר תורה בידו וחמורה היא מאוד, לרב פפא – על ידי שישלם לה כתובתה שנית בפני עד אחד, ויצרף העד על פרעון הראשון לעד שעל הפירעון השני ויחשב הפירעון הראשון כמלוה ויתבענה שבועה מדאורייתא. לרב שישא בריה דרב אידי – ע"י שיפרענה בפני העד הראשון ועד נוסף, שאם לא כן יכולה לכפור שלא קיבלה כתובתה ותשבע נגד העד ותגבה הכתובה פעם שלישית. לרב אשי – יודיע לעדים קודם שפורעה פעם שנית שכבר פרעה, שאם לא כן יכולה לומר שיש לה שתי כתובות עליו.
יתומים המוציאים שטר על יתומים – לא יפרעו אלא בשבועה, והיינו אם אמרו יורשי הלווה 'אמר לנו אבא לויתי ופרעתי', אבל אם אמרו 'אמר לנו אבא לא לויתי', כיון שאמר שלא לוה מודה הוא שלא פרע, ונפרעים שלא בשבועה.
הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה, לרבי יצחק נפחא דווקא כתובת אשה נגבית שלא בפניו, משום חינא, אבל בעל חוב אינו גובה, לרבא א"ר נחמן אפילו בעל חוב גובה, משום נעילת דלת.
דף פ"ח – ע"ב
שנינו במשנה: רבי שמעון אומר, כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה, ואם אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה
לרבי ירמיה – מדובר בהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, לשיטת תנא קמא גם כשבאה בתחילה לגבות מזונות צריכה שבועה, וכשיטת בני כהנים גדולים, לרבי שמעון רק כשבאה לגבות כתובה בסוף, וכשיטת חנן.
לרב ששת – מדובר מאשה שפטרה בעלה משבועה, שלשיטת תנא קמא משביעים אותה על האפוטרופוסות שלאחר מיתת אביהם אף שמינה אותה בעלה, וכדעת חכמים שאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע (שלא ימנע, כיון שמסתמא עשה לו טובה), ורק אם מינהו בית דין לא ישבע, כדי שלא ימנע מלהיות אפוטרופוס, ולרבי שמעון לא תשבע שבועת אפוטרופוסות כיון שמינה אותה אבי יתומים, ואם נשביע ימנעו מלהיות אפוטרופוס וכדעת אבא שאול, ורק אפטרופוס שמינהו בית דין ישבע, שבו אין חשש שימנע מלהיות אפטרופוס, שחשיבות היא.
לאביי – לתנא קמא אם פטרה משבועה אין יתומים משביעים אותה, ולרבי שמעון משביעים, וכשיטת אבא שאול בין אימא מרים שכל הבא לגבות היתומים לא יגבה אלא בשבועה.
לרב פפא – לתנא קמא אם לא פטר אשתו משבועה יכול להשביעה בכל עת שבועת אפוטרופוס, ואם פטרה מן השבועה אפילו יורשים אין משביעים אותה כשנפרעת מהם, לרבי שמעון כל זמן שתובעת כתובתה יורשים משביעים אותה אפילו פטרה מן השבועה, אינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעים אותה שבועת אפוטרופוס שבחיי בעלה, אפילו לא פטרה מן השבועה.
***************