לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון י״ד תשרי תשפ"ג

מסכת כתובות דף צ״ה

דף צ"ה – ע"א

משנה . מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו המשועבדת לכתובתן, וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך, וקנה מידה – השניה מוציאה מהלוקח, והראשונה מהשניה, והלוקח מן הראשונה, וכך חוזרים חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם.

לוקח שלקח שדה המיוחדת לכתובה וחזר ולקחה מן האשה וחתמה לו – לרבי יהודה מכרו בטל, שיכולה לומר לא נתכוונתי אלא לעשות נחת רוח לבעלי, לרבי מאיר איבדה כתובתה. לרב אשי מחלוקת התנאים היא רק בשני לקוחות, ולא חתמה לראשון אלא לשני, שבזה סובר רבי מאיר שאילו נתכוונה לעשות נחת רוח לבעלה הייתה עושה כן בלוקח ראשון, אבל בלוקח אחד לכו"ע לא איבדה כתובתה. גרושה שכתבה כן – לכו"ע לא נתכוונה לעשות נחת רוח למי שנתגרשה ממנו ואיבדה כתובתה.

אין גובים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין, ואפילו הם זיבורית וזכות הבעל חוב בבינונית, ואם נתקלקלו בני חורין גובה ממשועבדים, ואין הלוקח יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות הימנו כיון שנתקלקל.

לוה מאחד ואח"כ מכר נכסיו לשניים בזה אחר זה, וכתב בעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך, אין לו על הלוקח ראשון כלום, שיכול לומר לו הנחתי לך מקום לגבות הימנו, ואינו דומה לנתקלקל בני חורין שיכול לגבות ממשועבדים – כיון שהפסיד בידים את זכותו בנכסים בני חורין.

דף צ"ה – ע"ב

'נכסי לך ואחריך לפלוני', ומכרם הראשון – לרבי השני מוציא מיד הלקוחות, לרשב"ג אין לשני אלא מה ששייר ראשון, אך אסור לכתחילה למכור ולהפקיע זכות ה'אחריך', והמשיא עצה למכור הוא רשע ערום.

האומר לפנויה 'נכסי לך ואחריך לפלוני' ונשאת – הבעל הוא לוקח, ולרשב"ג אין לאחריך כלום במקום הבעל, אמנם אסורה לכתחילה להינשא לו באופן שיזכה בנכסים, כשם שאסור לכתחילה למכור ולהפקיע זכותו של 'אחריך'.

האומר לאשה נשואה 'נכסי לך ואחריך לפלוני', ומכרה, ומתה, הבעל מוציא מיד הלקוחות – שהרי הוא לוקח ראשון, ו'אחריך' מוציא מיד הבעל – שכיון שהנותן מתנה אמר לה בזמן שהייתה נשואה 'אחריך לפלוני' הרי זה כאומר אחריך יקנה ולא בעלך, והלוקח מוציאו מיד 'אחריך', והיינו כדעת רשב"ג שמכירת הראשון מכירה, ומניחים הנכסים ביד הלוקח. ואין אומרים שיחזור חלילה, כיון שהלוקח הוא היחיד מביניהם שיש לו הפסד, ששילם עבור הנכסים.

לווה שיש לו ב' שדות השוות יחד כל חובו, ומכר אחת, וחזר ומכר השניה לאחר, וכתב המלוה ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך, גובה חצי חובו מלוקח ראשון, ואין הלוקח יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות הימנו, שהרי חובו כנגד ב' השדות, ולוקח ראשון מוציא השדה מלוקח השני, וחוזר הבעל חוב ומוציאה מיד הלוקח ראשון שהרי גם שדה זו משועבדת לחובו.

 

הדרן עלך פרק מי שהיה נשוי

 

פרק אחד עשר – אלמנה ניזונת

משנה . אלמנה הניזונת מנכסי יתומים, בין לאנשי גליל – שמתחייבים בכתובה שיהיו היורשים חייבים לזונה כל זמן שהיא אלמנה, ובין לאנשי יהודה – שהתחייבו רק כל זמן שלא יתנו לה כתובתה, כל זמן שזנים אותה מעשה ידיה שלהן, וכשם שתקנו חכמים שמעשה ידיה לבעלה תחת מזונות.

אין יורשי הבעל חייבים בקבורת אלמנה, שהרי חיוב בעלה בקבורתה הוא תחת כתובתה, ולכן יורשיה היורשים כתובתה הם חייבים בקבורתה.

***************

יום שני ט״ו תשרי תשפ"ג

מסכת כתובות דף צ״ו

פרק אחד עשר – אלמנה ניזונית

דף צ"ו – ע"א

משנה . אלמנה הניזונת מנכסי יתומים, בין לאנשי גליל – שמתחייבים בכתובה שיהיו היורשים חייבים לזונה כל זמן שהיא אלמנה, ובין לאנשי יהודה – שהתחייבו רק כל זמן שלא יתנו לה כתובתה, כל זמן שזנים אותה מעשה ידיה שלהן, וכשם שתקנו חכמים שמעשה ידיה לבעלה תחת מזונות.

אין יורשי הבעל חייבים בקבורת אלמנה, שהרי חיוב בעלה בקבורתה הוא תחת כתובתה, ולכן יורשיה היורשים כתובתה הם חייבים בקבורתה.

מציאת אלמנה לעצמה ולא ליתומים הזנים אותה, שלבעלה תקנו מציאתה משום איבה, אך לא איכפת לן אם תהיה איבה בינה לבין היתומים.

כל המלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים הזנים אותה, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה ורחיצת פניו ורגליו, שהם מלאכות של חיבה.

כל מלאכות שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו, חוץ מהתרת מנעל – שהרואה אומר עבד כנעני הוא, ובמקום שמכירים אותו מותר, ואם מניח תפילין מותר גם במקום שאין מכירים אותו, שאין דרך עבדים להניח תפילין.

כל המונע תלמידו מלשמש – כאילו מונע ממנו חסד, לרב נחמן בר יצחק אף פורק ממנו יראת שמים.

אלמנה שתפסה מטלטלים למזונותיה, אף שגובים למזונות רק מקרקע – מה שתפסה תפסה. תפסה מטלטלים לכתובתה – לרבינא ורבא מוציאים מידה, למר בר רב אשי אין מוציאים.

אלמנה שלא תבעה מזונותיה שתים ושלש שנים – איבדה מזונותיה למפרע ולא להבא. ושתי לשונות באיזו אשה השיעור שתים ובאיזו שלש:  א. עניה שתים ועשירה שלש.  ב. פרוצה שתים וצנועה שלש.

יתומים האומרים שכבר נתנו דמי מזונות לשנה הבאה – כל זמן שלא נשאת עליהם להביא ראיה, מפני שהנכסים בחזקתה שהרי נשתעבד לה בתנאי בית דין, ואם תובעת אחר שנישאת מזונות משנים שעברו – עליה להביא ראיה, שאין הנכסים בחזקתה.

אלמנה המוכרת נכסי בעלה לצורך מזונות וכתובה – לרבי יהודה בשטרות למכירת המזונות כותבת 'למזונות מכרתי', ובמכירה לכתובה כותבת 'לכתובה מכרתי', ולרבי יוסי מוכרת וכותבת סתם. וטעמם:

א. נחלקו בשאלה הקודמת, לרבי יהודה – הנכסים בחזקת היתומים, ולכן אם לא תפרש מה שמוכרת למזונות, יטענו היתומים שמכרה לכתובתה עד שנפרעה כולה, וכשתטעון שאם כן יתנו לו מזונות שאכלה, יאמרו שכבר שילמו לה, ויהיו נאמנים. לרבי יוסי – הנכסים בחזקתה, ותהא נאמנת שלא קיבלה מזונותיה, ולכן עדיף לה לסתום השטרות, שאם לא ישאר נכסים ביד היתומים, תחשב כל מה שמכרה למזונות, ותטרוף כתובתה מלקוחות שקנו קרקעות מבעלה, שמזונות אינם נגבים ממשועבדים.

ב. לכו"ע הנכסים בחזקת האלמנה, וטעמו של רבי יהודה משום עצה טובה, שלא יסברו שמוכרת הכל למזונות ויחשבו שהיא רעבתנית ולא ישאו אותה לאשה.

ג. לכו"ע הנכסים בחזקת היתומים, וטעמו של רבי יוסי, כשכותבת סתם יפה לה לענין לקוחות (כנ"ל בדרך א'), וכדי שלא יאמרו היתומים: מכרת הכל לכתובתך וכבר נתקבלת כולה [באופן שתבוא לגבות הכתובה מהם] – יכולה היא להעמיד עדים שיראו את הנמכר למזונות.

שכיב מרע שאמר: 'תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי' – כשנותנים לו היתומים, בידו להחליט אם נוטל עבור חובו או בתורת מתנה, וכדאי לו ליטול בתורת מתנה שכך יחזור ויגבה חובו מנכסי המת המשועבדים לחובו, שהמתנה אינה נגבית ממשועבדים.

***************

יום שלישי ט״ז תשרי תשפ"ג

מסכת כתובות דף צ״ז

דף צ"ז – ע"א

אלמנה המוכרת למזונות – נחלקו תנאים ואמוראים אם מוכרת פעם אחת כל שנים עשר חודש או פעם אחת כל ששה חדשים, ולכו"ע הלוקח נותן לה מזונות כל חודש, שאם תינשא יתן הנותר בידו ליורשים, ולהלכה מוכרת כל ששה חדשים.

אלמנה המוכרת למזונות אינה יכולה לחזור ולגבות מהלקוחות שמכרה להם עבור גביית הכתובה, שאף שאלמנה או בית דין שמכרו שדה היתומים למזונות או לכתובה וקבלו אחריות, חוזרים הלקוחות על היתומים ולא על האלמנה והבית דין – היינו אחריות דעלמא, אבל אחריות עצמה קיבלה עליה, ולכן כשמוכרת למזונות לא תמכור כל הנכסים אלא תשייר לגבות ממנו כתובתה.

מכר שדהו וידוע שעשה כן מפני שהיה חפץ לקנות שדה או סחורה, ולבסוף לא הוצרך למעות מפני שחזרו בהם המוכרים – המקח חוזר.

משנה . אלמנה מן הנישואין מוכרת שלא בבית דין, ומן האירוסין – לת"ק מוכרת לכתובתה שלא בבית דין. והטעם: לעולא – משום תקנת חכמים שישאו בעליהם חן בעיניהם ולא ימנעו מלהינשא, לרבי יוחנן – שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, ונפק"מ בגרושה שרק משום חן שייך בה.

ולרבי שמעון – מן הנישואין שמוכרת למזונות ואי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקקו לה בית דין מוכרת שלא בבית דין, מן האירוסין שמוכרת רק לכתובתה לא תמכור אלא בבית דין.

דף צ"ז – ע"ב

מגורשת ואינה מגורשת (שזרק לה גט ברה"ר ספק קרוב לו או לה) – בעלה חייב במזונותיה, משום שמעוכבת מחמתו להינשא, אבל לא לאחר מיתה, שמא גרושה היא, ומספק אין מוציאים ממון מן היתומים.

כשם שהאלמנה מוכרת שלא בבית דין, כך יורשיה יורשי כתובתה מוכרים שלא בבית דין, לפי הטעם שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין – גם יורשיה אין נח לו שיתבזו, ולפי הטעם שתקנו חכמים משום חן – היינו רק אם ירשתה בתה או אחותה, וכדי שיהיה להם חן להינשא.

מכרה או משכנה או נתנה כתובתה לאחר, או שעשתה הכתובה אפותיקי לאחר – אין לה מזונות, לרבי שמעון אפילו אם עשתה כן במקצת כתובתה.

משנה . לרבי שמעון שאינה מוכרת חוץ לבית דין אלא למזונות – כל שגבתה כתובתה או מכרה או נתנה או משכנה אבדה מזונותיה ואינה מוכרת אלא בבית דין, ולשיטתו אפילו עשתה כן רק במקצת כתובתה, שאין אומרים שמקצת כתובה שנשתיירה ככולה, ולחכמים גם אם מכרה מקצת כתובתה עדיין חייב במזונותיה ומוכרת עבורם חוץ לבית דין, וכותבת בשטר המכירה למזונות מכרתי (משום עצה טובה, כדלעיל ע"א).

'והוא אשה בבתוליה יקח' הנאמר בכהן גדול – לרבי מאיר פרט לבוגרת שכלו מקצת בתוליה, שאילו היה כתוב 'והוא אשה בתולה יקח' היה משמע אפילו מקצת בתולים, וכיון שנכתב 'בתוליה' הרי זה מיעוט שצריך כל בתוליה, ו'בבתוליה' בא ללמד שלא הקפידה תורה אלא במקום בתולים, אבל נבעלה שלא כדרכה כשרה. לרבי אלעזר ורבי שמעון בוגרת כשרה, שאילו נכתב 'בתולה' היה משמע כל בתוליה, וכיון שנכתב 'בתוליה' משמע אפילו מקצת בתולים כל שחסרו מעצמם, ו'בבתוליה' בא ללמד שלא יקח זו שנבעלה שלא כדרכה.

***************