לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
שבת קודש כ״א טבת תשפ"ג
מסכת נדרים דף פ״א
דף פ"א – ע"א
שלחו מארץ ישראל לבבל שלשה אזהרות: בתכבוסת ורחיצה, ובלימוד תורה בחבורה – שמחדדים זה את זה, ובבני עניים ללמדם תורה – שמהם תצא תורה.
על פי רוב אין בניהם של תלמידי חכמים בני תורה –
לרב יוסף: שלא יאמרו ירושה היא להם.
לרב ששת בריה דרב אידי: שלא יתגאו על הציבור.
למר זוטרא: משום שמתגאים על הציבור.
לרב אשי: משום שהם קורים לבני אדם 'חמורים'.
לרבינא: מפני שאין מברכים על התורה תחילה.
'על מה אבדה ארץ' – דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו – על שלא בירכו בתורה תחילה, שלא עסקו בה לשמה ולכן לא הייתה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה.
'ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם' – רבי יוסי דרש 'חייתם' – כביסה, שהיא צורך החיים, שאין לומר שהכוונה ל'חיות' – שחיה בכלל בהמה ונכללים ב'לבהמתם'.
דף פ"א – ע"ב
מניעת רחיצה וקישוט אם יכול להפר לרבי יוסי משום 'בינו לבינה' – לרבי אדא בר אהבה מפר, שהבעל מקפיד על כך, וסייעה הגמרא לדבריו מברייתא. לרב הונא אינו מפר.
דברים שיש בהם עינוי נפש – מפר בין אם הוא בינו לבינה ובין בינה לבין אחרים, אין בהם עינוי נפש: אם הם בינו לבינה – מפר, בינה לבין אחרים – אינו מפר. קונם פירות עלי – יש בו עינוי נפש, ולכן מפר בין אם אסרה פירות בעלה (שיש בזה משום בינו לבינה), ובין אם אסרה פירות אחרים. קונם שאיני עושה לפי אבא, לפי אחיך, לפי אחי – אינו יכול להפר, וכן שלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך [אם הכניסה לו ד' שפחות, שאין משועבדת לכך]. שלא אכחול ואפקוס – יפר, לרבי יוסי משום בינו לבינה, ולחכמים משום עינוי נפש. שלא אציע מיטתך, שלא אמזוג לך הכוס, שלא ארחוץ פניך ידיך ורגליך – אין צריך להפר, שמשועבדת לו לכך [אפילו הכניסה לו ד' שפחות], לרבן גמליאל – אף שהנדר לא חל, יפר מדרבנן, שלא תקל בנדרים ותעבור על בל יחל.
אמרה לבעלה: 'הנאת תשמישי עליך' – כיון שמשועבדת לו אין הנדר חל וכופה ומשמשתו, 'הנאת תשמישך עלי' יפר, שאין מאכילים את האדם דבר האסור לו.
'לא יחל דברו' – לרבן גמליאל אפילו אינו נדר גמור אלא דיבור בעלמא, כגון שנדרה מדבר שמשועבדת לבעלה, צריכה הפרה מדרבנן [והסמיכוהו על פסוק זה], שלא תנהג קלות ראש בנדרים גמורים. וכן דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור הרי הם להם כדברים אסורים ואסור לנהוג בפניהם היתר. [ולכן אם נהג אדם שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בזמן מיוחד, ורוצה לשתות יין או לאכול בשר באותו הזמן, צריך היתר].
'לא יחל דברו' – אין חכם מתיר נדרי עצמו. [וכן נדרי אשתו שבינה לבין אחרים ואינם עינוי נפש. אמר: קונם הנאתי על בני עירי – אינו נשאל לזקן מבני העיר, הנאת בני עירי עלי – נשאל לזקן מבני העיר].
***************
יום ראשון כ״ב טבת תשפ"ג
מסכת נדרים דף פ״ב
דף פ"ב – ע"א
הדירה עצמה מהנאת תשמיש המיטה שלרבי יוסי היינו בינו לבינה, איבעיא אם חכמים חולקים וסוברים שעינוי נפש הוא, ומועילה הפרתו גם לאחרים, או שמודים לרבי יוסי ורק בינו לבינה הוא, ומפר רק לעצמו. [להלכה: לר"ן לא נפשטה האיבעיא ולחומרא, וחולק על הסוברים שנפשטה לקולא שמפר גם לאחרים].
מה ששנינו במשנה: 'אמר רבי יוסי אין אלו נדרי נפש', וחוזר ומסיים 'דברי רבי יוסי' בא ללמד שכל המשניות בפרק זה הם שיטת רבי יוסי, ולכן גם מה ששנינו 'נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ומשמשתו' שמשמע שהוא רק בינו לבינה ולכן מפר רק חלקו, אין ראיה שלדעת חכמים אינו עינוי נפש, שהמשנה כשיטת רבי יוסי.
כל נדרי עינוי נפש בעל מפר לאשתו, אסרה עצמה ליהנות מאדם אחד – לחכמים הוא עינוי נפש, ולרבי יוסי אינו עינוי נפש. אסרה אחר מליהנות ממנה – לכו"ע אינו עינוי נפש.
אסרה על עצמה 'פירות מדינה זו' או 'פירות חנוני זה' – לחכמים יכול להפר, שיש בו עינוי נפש אף שיכולה ליהנות ממקום אחר, ומה ששנינו במשנה שאינו יכול להפר היינו משום שכל המשניות בפרקנו הם שיטת רבי יוסי, ולרבי יוסי אינו עינוי נפש אלא כשאינה יכולה ליהנות משום מקום.
דף פ"ב – ע"ב
נדרה משתי ככרות ואחד יש בו משום עינוי והשני לא – לרב יהודה אמר שמואל: מתוך שמפר למתענה מפר לשאינו מתענה [ואף אם הפר סתם מותרת בשתיהם], ש'אשה יפרנו' משמע כל הנדר, ואם יפר רק מקצתו אף החלק שהפר אינו מופר שאין הפרה לחצאים, וממילא מפר כולו כיון שיש בחלקו עינוי נפש. [אמנם היינו רק בנדרי עינוי נפש שמפר מחמת עינוי שלה, אבל נדרים שמפר משום בינו לבינה, שההפרה היא מחמת קפידתו – מפר רק מה שנוגע לו]. לרבי יוחנן – מפר רק למתענה, ואף שאין הפרה לחצאים, די בכך שמפר מה שיכול להפר – החלק שיש בו עינוי נפש. (ללישנא בתרא – רב אסי הסתפק בזה, ופשט לו רבי יוחנן שמפר רק למתענה).
***************
יום שני כ״ג טבת תשפ"ג
מסכת נדרים דף פ״ג
דף פ"ג – ע"א
האשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה, והיא לא ידעה ושתתה יין ונטמאה למתים – אינה לוקה. ואף לחרצן וזג שאין בהם משום עינוי מועילה הפרתו, ואף לשיטת רבי יוחנן שאם נדרה נדר שחלקו יש בו עינוי וחלקו אין בו עינוי מפר רק החלק שיש בו עינוי – כיון שאין נזירות לחצאים, כשאמרה תורה 'יפרנו' משמע כל הנזירות.
אין קרבן לחצי נזירות – שאם הפר לה בעל באמצע ימי נזירותה ונתבטל הימים הבאים, אינה מביאה קרבן עבור מקצת מנין נזירות שמנתה כבר, אבל אם נטמאה ואחר כך הפר לה מביאה חטאת עוף, כיון שהוא קרבן קל שבא גם על ספק ואינו נאכל, מביאתו גם על חצי נזירות.
דף פ"ג – ע"ב
האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואחר כך הפר לה בעלה אינה לוקה, שמועיל הפרתו גם מלטמא למתים, שיש במניעתה עינוי נפש, שמי שמספיד ובוכה וקובר אחרים, גם לו יעשו כן, וכאמור 'והחי יתן אל לבו'. [מה שלא אמרו שמועילה ההפרה מחמת שאין נזירות לחצאים: א. איסור הטומאה אינו תלוי בנזירות, שהרי נזיר שמשון מותר להיטמאות. ב. רצו לומר האמת שיש בזה עינוי נפש, ונפק"מ שאם נדרה שלא תלך לבית האבל, מפר לה].
משנה . קונם מה שאני נהנית מן הבריות – לרבי יוסי אינו יכול להפר, ויכולה היא ליהנות מלקט שכחה ופאה, שכיון שנאמר בהם 'תעזוב' מיותר, ולא נאמרה בהם 'נתינה', אין לבעלים בהם טובת הנאה, וממילא אינה נהנית מהם.
הטעם שאין זה עינוי נפש באסרה הנאה מן הבריות: לעולא ורב נחמן – בעל אינו בכלל בריות, וכיון שיכולה ליהנות מבעלה [אף מה שלוקח מאחרים – שאינה נהנית מאחרים אלא משל בעל] אין זה עינוי נפש. לרבא – בעל בכלל בריות, אלא אין זה עינוי נפש כיון שיכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה. [ומה שאמרו שאם אסרה עצמה מחנווני שמוכר בהקפה בלבד הרי זה עינוי נפש – היינו בנדרה בימות הגשמים, שאז אין מצויים מתנות עניים].
מה ששנינו שיכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה –
לרבא: נשנה כטעם מדוע אין זה עינוי נפש – כיון שיכולה ליהנות מאלו.
לעולא: אמנם הטעם הוא משום שיכולה ליהנות מבעלה, אלא הוסיף התנא, שאף אם הבעל עני עדיין יכולה ליהנות ממתנות עניים. [אך אילו הייתה אסורה מבעלה הרי זה עינוי נפש אף שמותרת באלו, שלא גרע מאסרה עצמה מחנוני המקיפו].
לרב נחמן: כוונת התנא, שאם נתגרשה נאסרת גם בהנאה מבעלה שגירשה, ומותרת רק בלקט שכחה ופאה. [שלדעת הבבלי בלשון בני אדם נכללים כל אלו שיהיו בכלל זה, אף שבשעת הנדר לא היו בכלל. אמנם לדעת הירושלמי תלוי הדבר במחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא (להלן דף פ"ט) אם הולכים אחר שעת אמירת הנדר או אחר שעת חלות].
***************