לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת גיטין דף כ״ד – כ״ו

דף כ"ד – ע"א

בעל שנתן גט לאשתו והיא באה לפנינו ממדינת הים – אינה צריכה לומר בפני נכתב ונחתם שהרי היא מגורשת משהגיע הגט לידה, ואינה צריכה להביא גיטה לפנינו אלא לראיה בעלמא שהתגרשה.

נתן לה גט והתנה שלא תתגרש אלא בפני בית דין פלוני – אינה צריכה לומר בפני נכתב ונחתם, שמשהגיע לשם נתקיים התנאי והיא מגורשת ואינה שליח.

עשה אותה שליח על גיטה ואמר לה כשתגיעי לשם שימי הגט על הקרקע וטלי ותתגרשי בו – אינה מגורשת, שצריך 'ונתן'.

אמר לה 'הוי שליח להולכה עד שתגיעי לשם וכשתגיעי שם תהיי שליח לקבלה' – אינה מגורשת, שנתבטל השליחות ששליח לא מיקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחותך לחברך, וזו נעשית שליח לעצמה (לתוס': שצריך שיהא ראוי לחזור לשולחו לומר 'עשיתי שליחותך' קודם שיעשה שליח לאחרים)

אמר לה 'הוי שליח להולכה עד שתגיעי לשם וכשתגיעי שם עשי שליח לקבלה' – מגורשת למ"ד אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, וכן למ"ד שבעלמא אין עושה משום בזיון הבעל הכא אין הבעל מקפיד, אבל למ"ד שבעלמא אין עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה גזירה שמא יתן הגט בחצר חבירו (שעושה החצר שליח להולכה) ואחר כך תקנה היא החצר (כמו שעשתה החצר שליח לקבלה), ובחצר לא מהני שחצר לאו מטעם שליחות הוא אלא מטעם יד ובעינן ונתן בידה.

במשנה שלמדנו האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ונחתם איירי שאמר לה הוי שליח להולכה עד שתגיע שם וכשתגיע שם עשי שליח להולכה אחר וקבלי הגט ממנו (ושמא ללישנא זו אומרת בפ"נ ובפ"נ בשעה שמקבלת הגט) או שאמר לה תהיי שליח להולכה עד שתגיע לשם, ותאמר לבית דין בפני נכתב ונחתם והם יעשו שליח ליתן לך הגט.

הדרן עלך פרק המביא גט

פרק שלישי – כל הגט

דף כ"ד – ע"ב

משנה . כל גט שנכתב שלא לשם האשה שמתגרשת בגט זה פסול, לא בלבד אם נכתב להתלמד ונכתב שמותיהם שכתוב ספר כריתות (אפילו למ"ד שס"ת כשר לסוטה שנכתב להתלמד ונכתב סתם לכל מה שצריך אבל סופרים להתלמד גט אין כותבים לשם הכשר הגט) אלא אפילו נכתב לשם גירושין לאחד מבני עירו ששמותיהם שוות פסול לאחרת, שלא נכתב לשם גירושין שלו וכתיב וכתב, ואפילו נכתב לשם גירושין שלו אך לא נכתב לשם גירושין שלה כגון שיש לו שני נשים ששמותיהם שוות וכתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה שכתוב "לה", ואפילו אמר לסופר כתוב לאיזו שארצה אגרש בו פסול לגרש בו שאין ברירה (אפילו אם בעלמא יש ברירה, שצריך לשמה שיהא מבורר לה בשעת כתיבה)

שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת – נחלקו התנאים אם יכולים להוציא שטר על אחרים או שחוששים לנפילה, אבל אין אחרים מוציאים עליהם שטר חוב שיכול לומר אני לא לוויתי אלא האחר, ואין להוכיח דינים אלו מהמשנה שדווקא האחר שלא נכתב הגט בשבילו או בשבילה הוא שאינו כשר אבל כשר לזה שנכתב לו או לה אע"ג שיש עוד בעיר בשם כזה, שהמשנה איירי בעדי מסירה (אבל לר"מ פסול שצריך שיהא מוכח מתוך הגט, ולא חוששים שמא יש עוד עם שמות אלו אלא בגט שנפל)

***************

 

דף כ"ה – ע"א

גיטין ששנוי במשנה אע"פ שפסולים משום לשמה, אם בעלה כהן נפסלה עליו משום גרושה שנאמר "ואשה גרושה מאשה" אפילו לא התגרשה אלא מאישה ולאחרים לא הותרה פסולה לכהונה, לרב כולם פסולים חוץ מהנכתב להתלמד שלא נכתב לשם גירושין כלל, לשמואל אף הראשון פוסל שיש בה ריח הגט, לזעירי כולם אינם פוסל שלא דמו למגורשת רק מאישה שהרי נכתב לשמו ולשמה, חוץ מן האחרון שהרי לחומרא אומרים יש ברירה, לרבי יוחנן אף אחרון אינו פוסל שאין ברירה.

כל מקום ששנו חכמים גט פסול – לשמואל פסולה לכהונה, וכל מקום ששנו חליצה פסולה פוסלת שלא תתייבם לאחים, למערבא בשם ר' אלעזר חליצה בשמאל ובלילה פסולות ופוסלת לאחים שיש עליה שם חליצה, אבל קטן ונעל בגד פסולות ואין פוסלות שאיש ונעל כתובים בפירוש בפרשה.

רבי יוחנן אמר שאין ברירה – בגט הנכתב לאיזה שארצה אגרש בו שאינו גט לפוסלה לכהונה, וכן אמר שאחים שחלקו לקוחות הם ומחזירים זה לזה ביובל שלא הוברר שזה חלקם, דאם אמר כן רק בגט יש לומר שהיינו משום שצריך לשמה, ואם אמר כן רק באחים שחלקו יש לומר שאין ברירה לחומרא, או משום שצריך ביובל שיהא כבתחילה שהייתה לאיש אחד בלא חלוקה.

אמר לסופר כתוב לאיזו אשה שתצא מפתח תחלה ושמותיהם שווים פסול לגרש בו שאין ברירה.

האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים – כיון שנכנס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו, ואין בו חסרון של ברירה שבאמת נמנו עליהם לפני שחיטה, שלאחר שחיטה לא נמנים ולא נמשכים והטעם שאמר כן לא היה אלא לזרזן במצות.

דף כ"ה – ע"ב

הלוקח יין מכותים כיון שחשודים על תרומות ומעשרות צריך לעשר ודאי, לר"מ אומר שני לוגים שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה בתוכו, עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני, ומחלל המעשר שני על מעות שיש לו בבית ומתחיל ושותה מיד שיש ברירה (כשמברר דבריו ומתנה הברירה מפורש) ולכשיהיו לו כלים ויתרום הוא הנברר לתרומה, לרבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אוסרים (לרבי יוסי שיכול להיות שלא יתברר לעולם, אבל בדבר שעומד להתברר ודאי יש ברירה)

זה גיטך מעכשיו אם אמות מחולי זה – כל ימי החולי: לרבי יהודה היא כאשת איש לכל דבריה וכשמת הוברר למפרע בשעת נתינה, ודווקא תנאי שאין בידו לקיים תלוי בברירה אבל תנאי שבידו לקיים הוא גט למפרע בלי טעם של ברירה

 ( לתוס': באומר מעת שאני בעולם וחל שעה אחת קודם מיתתו)

הריני בועליך על מנת שירצה אבא – לת"ק אף שלא רצה האב מקודשת, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר בלבו לקידושין אפילו לא ירצה האב, לר"ש רצה האב מקודשת אע"ג שבשעת בעילה הוא ספק, שהוברר שמשעת בעילה הוי קידושין.

לרב משרשיא לרבי יהודה יש ברירה בתולה בדעת עצמו, כמו מי שלוקח יין מבין הכותים, ותולה בדעת אחרים אין ברירה וכמו שנתן גט אם מתי מחולי זה, לר"ש תולה עצמו אין ברירה כמו שלוקח יין מבין הכותים, ותולה בדעת אחרים יש ברירה כמו שהריני בועליך על מנת שירצה אבא, לרבא אין חילוק בין תולה בדעת עצמו או אחרים, ובלוקח יין חוששים שמא יבקע הנוד ולא יתברר לעולם.

************

 

דף כ"ו – ע"א

משנה . לפי ת"ק מותר לכתוב טופסי גט שלא לשמה ויניח מקום האיש והאשה והזמן מפני התקנה, וכן שטרי מלוה ויניח מקום המלווה והלווה המעות והזמן, וכן שטרי מקח ויניח מקום הלוקח והמוכר והמעות והשדה והזמן, לרבי יהודה כולם פסולים שגוזרים טופס משום תורף, ושטרות משום גט, ולרבי אלעזר בגט פסול שגוזרים טופס משום תורף, ובשטר כשר שלא גוזרים שטרות משום גט.

ת"ק במשנה שמתיר לכתוב טופס גיטין שלא לשמה – לרב יהודה אמר שמואל ר' אלעזר היא שצריך כתיבה לשמה ולכן צריך להניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם שגם זה עיקרו של גט, וכן סובר ר' יונתן דמתניתין ר' אלעזר היא ומשום תקנת סופר התירו לכתוב טופס שלא לשמה כדי שיהיו לו גיטין מזומנים, לרב חסדא אמר אבימי ר' מאיר היא שלא צריך כתיבה לשמה ומן הדין מותר לכתוב גם תורף שלא לשמה אך מפני קטטה תקנו שלא יכתבו כיון שהיא תשמע תחשוב שהבעל אמר לו לכתוב ויהא קטטה ביניהם, לאבימי מפני תקנת עגונות י"א שהיינו כר"מ שאם יהיה גט מזומן אם יכעס יגרשה מיד, וי"א שהיינו כר"א שלפעמים צריך הבעל לילך למדינת הים ואם לא יהיה לו גט מוכן יעזבנה בלי גט.

דף כ"ו – ע"ב

הכותב טופס גט לארוסה צריך להניח מקום הזמן, לא רק לפי מ"ד שתקנת הזמן בגט הוא משום שלא יחפה על בת אחותו אם תזנה ששייך גם בארוסה , אלא גם למ"ד שתקנת הזמן הוא משום פירות אף שאין הארוס אוכל פירות משום שאם יכתוב זמן של בו ביום ולא יגרשנה אלא לאחר הנישואין יאמרו שגיטה קודם לבנה ופגם הוא למשפחה.

האומר כתבו גט לארוסתי ולכשאכנסה אגרשנה אינו גט משום שהוא גט ישן שמא תתעבר כשיכנסה ויאמרו גיטה קודם לבנה (לתוס': גט ישן אם נתגרשה תינשא לכתחילה שאין רק יחוד, אבל הכא שכנסה אינו גט כלל)

הלכה כרבי אלעזר שאין כותבים טופסי גיטין שלא לשמה גזירה שמא יכתוב תורף, רב קרא רבי אלעזר מאושר שבחכמים.

הלכה כרבי אלעזר שכותבים שטרות לפני שלוה או מכר, ושלא כרב פפי שאמר בשם רבא שקיום השטר שכתבו בית הדין לפני שהעדים קיימו חתימתם פסול משום מחזי כשקרא, שלא חוששים למחזי כשיקרא שהרי לר"מ גט כשר אפילו אם מצאו באשפה ולא נכתב לשם האשה כלל, וחכמים חולקים עליו רק בגט משום דין לשמה אבל בשאר שטרות כשר.

שטר שלוה ופרעו אינו חוזר ולווה בו אפילו ביום מלוה ראשונה שאינו מוקדם, כשפרעו בטל השטר ושוב אין הקרקעות משועבדת להלוואה השניה, אבל אין השטר פסול משום מחזי כשיקרא.

***************