ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת עקב – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד" (ז, יב)

אמרו חז"ל: תניא שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים. גומלי חסדים מנין, דכתיב "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד" (ירושלמי קידושין פ"א ה"א). הגאון רבי אברהם פאם זצ"ל (ראש ישיבת תורה ודעת) היה אומר לתלמידיו: אדם יכול לעשות חסד על ידי חיוך או מילה ידידותית. ישנם פשוטי עם שאיש אינו שם לב אליהם. כאשר מישהו מתייחס אליהם בידידות ואומר להם מילה טובה או אפילו רק "בוקר טוב", הם חשים נכבדים ויש להם קורת רוח מרובה מכך. זה שאמר שלמה המלך "לשון חכמים מרפא" (משלי יב, יח), המילים הטובות שמשפיעות מרפא ללב הזולת, הוא החסד הגדול ביותר ! בשנותיו האחרונות ערך רבי אברהם הרבה מכתבי בקשה לצדקה עבור אנשים פרטיים. שאלוהו: מדוע כה טורח בעניינים אלו. השיב רבי אברהם כשהוא מצטט מדברי אחד הצדיקים מהדור הקודם: "לשם מה צריך הריבונו של עולם עוד יהודי זקן, אם לא כדי שיעשה חסד עם חבריו"? ! (אהוב על כולם )

 

"ברוך תהיה מכל העמים" (ז, יד)

רבי יעקב אריה מרדזימין, היה מאציל ליהודים שבאו להתברך מפיו, שיהיו בריאים וחזקים, והיה מברכם גם בעשירות והרחבה . וכך היה נוהג לומר: פתגם שגור הוא, שיהודי צריך להיות חזק ואיתן כמו גוי כפרי, ועשיר כמו פריץ בעל אחזות, ודבר זה מרומז אף בתורה, שנאמר ברוך תהיה מכל־העמים, דהינו שתהיה מבורך בכל המעלות שיש בעמים .

 

"למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (ח, ג)

המגיד מדובנא זי"ע הסביר את משמעות פסוק זה בדרכו ע"פ משל נחמד . עני הגיע לכפר אחד, שבו התגוררו שתי משפחות יהודיות זו מול זו. האחת, משפחתו של יהודי יקר, מכניס אורחים ובעל חסד, והשניה, משפחתו של קמצן, רע לב ורע עין . איתרע מזלו של העני, והוא פנה אל ביתו של הקמצן הרע. הוא פנה אל בעל הבית וביקש לאכול דבר מה. כששמע בעל הבית הקמצן את מבוקשו של אותו הלך עני, ענהו בתמיהה: לאכול? בזעת אפך תאכל לחם ! הוא הוציאו אל החצר והראה לו על ערמת גזעים, אם תחטוב את העצים האלו להסקה תקבל אוכל לשובע ! לא נותרה לעני ברירה, הוא עבד בפרך, ולפנות ערב סיים את מלאכתו. משהתייצב לפני בעל הבית יצא עמו אל החצר, סקר את המלאכה ואמר לעני בשביעות רצון, טוב ויפה, הארוחה מחכה לך בבית ממול!.. . הודה לו העני מקרב לבו, והלך לבית שמנגד . שם קבלוהו בסבר פנים יפות, וערכו לפניו שלחן גדוש מטעמים . משאכל ושבע, הציעו לפניו את מיטתו והוא פנה ללון. בבוקר השכים והלך לדרכו . לימים, ישב בחברת חבריו והם שוחחו – כדרכם של קבצנים הנועדים יחדיו – על נדודיהם ועל קורותיהם . פתח העני וסיפר על המקרה שקרהו בכפר פלוני, בעל הבית העבידו בפרך, אבל לאחר מכן גמל לו בארוחה הגונה והציע לו מקום לינה . תמהו הקבצנים איש אל רעהו: לא יתכן – אמרו – מתגוררות שם שתי משפחות, אצל האחת יעבידוך בפרך ולא יתנו לך פת קיבר, והשניה מכניסת אורחים ללא כל גמול . אבל בדידי הוה עובדא – התעקש העני – חטבתי עצים בחצר הבית, והסעודה הוכנה לי בבית ממול ! צחקו הכל וקראו: אח, נפלת בפח! יגעת בחינך, וכל עמלך היה לריק – אילו היית פונה בתחילה לבית השני, היו מגישים לך אותה ארוחה, ובחינם, בלא כל טורח!.. . סיים המגיד מדובנא זי"ע את משלו ואמר: כך גם לפעמים אנו מתנהגים, אנו עמלים ועובדים ללא הרף, ומבזבזים הרבה כח ועמל בשביל להשיג עוד משהו ועוד משהו, אבל בסוף מראים לנו כי הפרנסה נמצאת למעלה, משמים פותחים בפנינו פתח של הצלה שכלל לא חשבנו עליו, ואילו היינו פונים בתחילה מיד לאותה מקום מלמעלה כבר מזמן מזמן היינו נושעים, ובחנם בלא כל טורח!.. .

 

"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (ח, ג)

על הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע מסופר, שראה פעם איש אחד הולך בחיפזון רב . שאלו הצדיק: למה אתה רץ כל כך ? השיבו האיש: אני רודף אחרי פרנסתי . אמר לו הצדיק: וכי מנין לך שפרנסתך הולכת לפניך, שאתה רץ אחריה להשיגה? אולי היא נמצאת מאחריך ונמצא שאתה בורח ממנה.. . (פנינים )

 

"שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה" (ח, ד)

אחד מחסידיו של השר שלום מבעלז, נסע אליו פעם בחברת כמה חסידים, אך מחמת אורח הדרך התנפחו רגליו עד שלא היה יכול ללכת עליהן, ונאלץ לשכב במיטה מתוך יסורים קשים. אל העיר בעלז הגיעו בערב שבת קדש פרשת ואתחנן, והאיש ביקש מחסידיו להזכירו לפני הרבי כדי שיתפלל לבריאותו. בליל שבת קדש, נטל הרבי פרוסת חלה ושגרה אליו, וכך עשה גם בסעודת הבוקר. אולם למרות מנוחתו של האיש, הלכו כאביו והתגברו ומצבו לא הוטב. בתפילת המנחה שבשבת קדש, בעת שקרא הרבי בספר התורה את הפסוק שבפרשת עקב: "שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה", חש האיש ששכב בבית סמוך, כי כאבי הרגלים נעלמו ממנו . ניסה להציג את רגליו על־הארץ, והנה הוא בריא כאחד האדם, ומיד הלך לבית מדרשו של השר שלום והסב עמו בסעודה השלישית, ויהי לנס .

 

"ואכלת ושבעת וברכת" (ח, י)

החתם סופר זצ"ל שקוע היה כל כולו בעולמה של תורה, בפלפול ההלכה, בלימוד התלמידים, ובתשובותיו להלכה. לאחר השיעור שמסר לבני הישיבה היה שב לחדרו, מותש. עיין בשאלות ההלכתיות שהגיעו אליו מכל קצווי העולם היהודי ובתוך כך אכל בפיזור נפש את העוגה שהגיש לו משרתו. כל מעייניו, בשאלות הסבוכות. ראה המשרת, ונחמץ ליבו: עוגה כה טעימה, פשע הוא לכרסמה כך, בהסח הדעת. עוגה כזו יש לאכול בריכוז, למצות את טעמה, להתענג על כל לעיסה… הרב אינו מודע כלל, אחת היא לו אם אוכל הוא אם לאו, דברי התורה מתוקים בפיו מדבש ונופת צופים. החליט לעשות חסד עם העוגה, ולאכלה בכוונה כדבעי . אמר, ועשה. החתם סופר התיישב במקומו ושקע בעיון בהמון המכתבים. הבחור נשא את העוגה בצלחת, ואכלה בעצמו בחדר החיצון, ואת הצלחת הריקה ובה שרידי הפרורים הציב בפאתי השולחן . החתם סופר סיים את העיון במכתבים, ובמהלכו גיבש את התשובות ההלכתיות. נשא עיניו אל הבחור, ושאל: היכן העוגה ? נדהם, אך התעשת מיד: הרב אכל, האינו זוכר ? איזו עזות ! השיבו החתם סופר: האמת היא שאיני זוכר האם אכלתי, טרוד הייתי בעניני השאלות – אבן נגולה מעל לבו של הבחור, אבל אז המשיך החתם סופר – אבל זאת יודע, אני לבטח לא ברכתי – ואם לא ברכתי, לא אכלתי! – והאבן הענקית שבה וסקלה את לבו! (והגדת )

 

"ואכלת ושבעת וברכת" (ח, י)

רב עני מפולין נתגלגל לאחת המדינות, ושם בעיירה קטנה מצא את עצמו בחוסר כל, והלך לבקש עזרה אצל "הראבינר". לא קל היה להגיע אלכבוד "הראבינר". הראבינר – אמר לו מזכירו – מקבל אנשים רק פעמיים בשבוע, ואף זאת בשעות קצובות בלבד, בין שתיים לשלוש אחר הצהריים. סוף סוף, ביום הנועד נתקבל הרב אצל "הראבינר", וזה הושיט לו נדבה, ואגב כך ביקש ממנו שיאמר דבר תורה. נענה לו הרב מיד, בברכת המזון, אנו אומרים: שאתה זן ומפרנס אותנו תמיד בכל יום ובכל עת ובכל שעה. מעולם לא הבנתי לשם מה בא הפירוש המפורט הזה: בכל יום, בכל עת, ובכל שעה, וכי לא די במה שנאמר: ומפרנס אותנו תמיד. אלא, שעכשיו הדבר מחוור לי: אנו מודים להקב"ה שלא הלך בדרכו של האדון ה"ראבינר" ולא הנהיג שעות קבלה קצובות, ואפשר להגיע אליו תמיד "בכל יום ובכל עת ובכל שעה" .

 

"ורם לבבך ושכחת את ה'" (ח, יד)

אף לאחר שכבר החל להנהיג הצדיק רבי אלימלך מליז'ענסק זצ"ל את נשיאותו, אחז בדרך הענוה עד קצה הגבול, מבלי לחוס על כבודו ומבלי לחשוש מבזיונות . פעם ביום שישי אחה"צ, כשיצא רבי אלימלך מטבילתו במקוה, פגש בחוץ יהודי בלתי מוכר, פנים חדשות בליז'ענסק, אשר הגיע אף הוא לטבול לכבוד שבת קודש. הקדים לו רבי אלימלך "שלום עליכם" בסבר פנים יפות, דרש בשלומו והתענין לדעת אם מסודר הוא באכסניה לשבת . הלה, אשר לא הכיר את רבי אלימלך וטרם ראה את פניו מעודו, סיפר לפי תומו, כי כיתת רגליו והגיע במיוחד מהונגריה הרחוקה, כדי לזכות ולהכיר את הצדיק המפורסם… איש האלוקים, הרבי רבי אלימלך.. . מה שומעות אוזני?! – ספק רבי אלימלך את כפיו בתדהמה – עד הונגריה הגיעו כבר השקרים הללו?! לא יאומן כי יסופר! האומנם גם שם שולט ה"עלמא דשקרא" כמו כאן?! גם שם שומעים על אודותיו של אותו רמאי ונוכל? ! האורח התמים, והישר, אשר יראת ה' ואמונת צדיקים בערו בלבבו, לא היה יכול לעצור ברוחו נגד דברי בלע מחפירים כאלו על קדוש ישראל, ופתח את פיו במחאה נמרצת, רצופת חירופים וגידופים רמים ונישאים . פושע ישראל! עז פנים! – הדהדו צעקותיו של האורח ברחוב הסמוך לבית המרחץ, וגרמו לרבי אלימלך לנטוש את המקום במהירות.. . לאחר שנרגע מכעסו, נכנס האורח אל המקוה, טיהר עצמו בסילודין והועיד את פניו אל מעונו של הרבי, כדי לקבל שלום לפני כניסת השבת . ויהי אך דרכו רגליו על סף החדר וזיו פניו של הרבי ניבט אליו. החוויר האורח כסיד וכמעט שלא פרחה נשמתו… אף רבי אלימלך זיהה מיד את האורח, קם ממקומו ואץ לקראתו בידים מושטות כידיד וותיק: מה לך נבהל ונרעש?! – גער בו בחיבה – בסך הכל אמרנו שנינו אמת אחת!.. . (צנתרות הזהב )

 

"כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (ח, יח)

סיפר אחד מתלמידי ישיבת חכמי לובלין, על הלילה שלאחר הפתיחה החגיגית עם ייסוד הישיבה . טיילתי בפרוזדור הישיבה בשעת לילה, ולפתע קלטו אזני קול מנגינה מתוקה ולבבית, אשר בקעה מהקומות העליונות . עליתי בעקבות הקול אל הקומה השלישית, הסתתרתי בפינה וראיתי אותו, את ראש הישיבה ומייסדה רבי מאיר שפירא, מטייל בפרוזדור ארוכות וקצרות, כשהוא תפוס שרעפים, כלו רועד ופניו סמוקים מרוב התאמצות. הזמן חולף ביעף, והוא מטייל ומפזם לעצמו בניגון ערב את המילים הבאות: חלילה לך לחשוב שכל זה נעשה בכוחך, לא ולא! כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, וקולו של הרב גובר. הוא משנן לעצמו את המלים הללו ביתר שאת ובהתלהבות גוברת והולכת: לא ולא, אין זה מכוחי אלא הכל בא בחסדי שמים, ואין אני אלא שליח ממרום להרמת קרן התורה בדורנו .

 

"לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי" (ט, ט)

מסופר על הגה"ק המגיד מדובנא זיע"א, שהגיע פעם לעת ערב לאכסניה אחת . שאל את בעל האכסניה האם יש לו דבר מה לאכול? השיב הלה בשלילה, והראה לו מקום שיוכל לישון בו. שכב המגיד לישון אך מחמת הרעב שהציק לו לא יכול היה להירדם, ראה שבעל האכסניה עורך שולחן ואוכל סעודה דשנה המספקת גם לאורחים. למחרת כשעמד המגיד ללכת, ביקש בעל האכסניה שיאמר לו איזה דבר תורה . נענה המגיד ואמר הגמרא אומרת 'לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם' (בבא מציעא פו) . יש לשאול מדוע לא נאמר שמשה רבינו גם לא ישן, והרי מנהג המלאכים בוודאי גם לא לישון, וזהו חידוש גדול יותר מאשר לא לאכול. אלא התשובה היא כך, מתוך זה שמשה רבינו לא אכל, יש להבין שגם לא ישן, כי מניין לו שמנהג המלאכים לא לאכול, שמא אכלו כאשר הוא היה ישן, אלא מכאן שגם לא ישן .

 

"ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה…" (י, יב)

מספרים על אחד שבא פעם לקבל "קבלה" על שחיטה מרב העיר שהיה צדיק וזהיר, אחרי כמה בחינות וניסיונות וכו' עדיין לא נתן לו הרב קבלה – סמיכה. פנה הלז והפציר ברב שימהר ליתן לו מבוקשו. אמר לו הרב: ומה "בדבר מילתא זוטרתא"? המיועד (שסבר שמבקש הרב 'טיפ') מיהר והביא לו "כסף מצלצלים" כספים קטנים . נשאר הרב כמאובן, והראה לו את הגמ' בברכות (דף לג:) שמילתא זוטרתא, הכוונה ליראת שמים. (במשנת הפרשה )

 

"השמרו לכם פן יפתה לבבכם" (יא, טז)

יהודי שפרק מעליו את עול התורה והמצוות שאל את בעל חידושי הרי"ם: כתוב בקריאת שמע: 'השמרו לכם פן יפתה לבבכם… ועצר את השמים… ואני רואה שההפך מזה קורה – הצדיקים חיים חיי צער ואילו לי יש כל טוב . אמר לו הצדיק: מכיוון שאתה שואל את שאלתך מפסוק בקריאת שמע, יש להניח שקראת לפחות פעם אחת בחייך את קריאת שמע. ודאי – השיב האיש . אם כן – סיים הצדיק, תמורת פעם אחת של קריאת שמע כל מה שיש לך הוא מעט, ומגיע לך הרבה יותר.. .

 

"ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם" (יא, יט)

בלימוד התורה יש כידוע שני חלקים: ידיעת התורה, ועצם לימוד התורה . פעם בא יהודי לפני החפץ חיים זצ"ל, בנו לומד בישיבת ראדין, ולפי מושגי האב כבר למד דיו. בא האבא לבקש רשות מהחפץ חיים ולקבל ברכה ליטול את בנו שיעזור לו במסחרו. למה תפסיקו מללמוד? – שאל החפץ חיים. מה אומר לכם רבי – ענה האב, ככל שאני רואה 'רבי עקיבא אייגר' שני כבר לא יצא ממנו, אז לפחות שיעזור לי בפרנסה . במה אתה עוסק? – התעניין החפץ חיים . ירקן בשוק – ענה – והעבודה קשה . תמהני עליך, למה לך לעבוד כה קשה, הרי 'רוטשילד' שני כבר לא ייצא ממך, אז למה לך לעבוד… מה פירוש? – הזדעק – צריך לעבוד כדי לחיות ! אכן, וצריך גם ללמוד כדי לחיות.. . ("והגדת" )

 

בשם הבעש"ט הק' זי"ע, שקיבל מרבו אחיה השילוני, שהחל מ-ט"ו באב עד ר"ה, כל פעם שאחד מברך לחברו בכתיבה וחתימה טובה, כמספר הזה יהיו לו מליצים טובים בשמים אשר ילמדו עליו זכות כשיגיעו ימי ר"ה . (קובץ 'הבאר' שנה ט"ו דף מ"ז ) כתיבה וחתימה טובה