סיפורים וליקוטים נפלאים לפרשת וארא – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל … ואזכור את בריתי" (ו, ה)

חז"ל אומרים (ברכות ה.) נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורים . במה דומים היסורים למלח ? א. כשם שהמלח ממתק את הבשר, כך היסורים ממתקים את הגוף. ב. שהמלח הוא טוב רק כאשר הוא במידה מסוימת, אך כאשר המלח רב מדי, הוא מקלקל את האוכל, כך היסורים – הם מיטיבים לאדם כאשר הם במידה, אך אם הם רבים ח"ו, גורמים היסורים להעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו . וכך אמר ה', שמעתי את נאקת בני ישראל – שסובלים יסורים גדולים, ואזכור את בריתי – ברית המלח, שטוב רק במדה ולא יותר מדי, לכן אוציא את בני ישראל ממצרים ויפסקו היסורים. (מאור ושמש בשם רבי מנדלי מרימנוב )

 

"וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי" (ו, ה)

מסופר שפעם אחת נכנס לחדרו של החתם סופר זי"ע, אחד מגדולי הסוחרים ובפיו בקשה, כפי הידוע לרב סוחר גדול אני, אולם כעת נקלעו – עסקי לצרות, ומבקש אני ממעלת כבוד הרב שיברך אותי ובחכמתו הרבה יתן לי עצה איך לצאת מן המיצר. אכן, ידוע לי מצבך הקשה, אולם עוד יודע אני, שאחיך עני ואביון וצריך הוא עזרה בפרנסתו, ואילו אתה מתעלם מלהושיט לו עזרה. יסלח לי כבוד הרב – מלמל העשיר במבוכה – אבל כרגע עסקי אינם מרשים לי לעזור, אולם אם אצא מן המיצר, בוודאי שאעזור לו. אמר לו הרב – בפרשת השבוע – אומר הקב"ה: וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, מה הפירוש המלה "וגם" וכי מי עוד שמע את נאקתם? אלא, בשעה שבני ישראל נאנקו ונאנחו תחת עול מצרים, שמע כל אחד מהם גם את אנחת אחיו… למרות השעבוד, השתדל כל אחד להקל מעל סבלו של רעהו בכל יכולתו, ובשכר שמיעה זו שמע גם הקב"ה את אנחתם והושיעם… עזור גם אתה לאחרים למרות מצבך הלא טוב – ובוודאי יושיעך ה' מכל צרותיך !

 

"והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים ולקחתי אתכם לי לעם" (ו, ו-ז)

והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם, כנגד ד' זכיות שבידם, שלא שינו את לשונם, ולא החליפו את שמלותם, ולא גילו את סודם, ולא בטלו ברית מילה (פסיקתא זוטרתא שמות ו, ו ) אחד מהדברים שבזכותם גאל הקב"ה את ישראל ממצרים הוא, שלא שינו את מלבושם . בהגדה של פסח שרפי קדש מסופר: יהודי מודרני, שהחליף את לבושו היהודי בלבוש גויי מובהק, בא לפני רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל, ושאלו בדרך קנטור: איזה בגדים לבש אברהם אבינו? כוונתו היתה לומר: גם אתה, הרבי, אינך לובש שמלה כמו אברהם אבינו, ואם אתה שינית – גם לי מו תר לשנות.. . אמר לו הרבי: אינני יודע איזה בגד בדיוק לבש אברהם אבינו, אבל זאת יודע אני בברור: הוא ראה אלו בגדים לובשים הגויים – ולבש הפוך מהם.. . (לאור הנר )

 

"וידעתם כי אני ה' אלקיכם" (ו, ז)

מרגלא בפומה של רבי יחזקאל אברמסקי, כי בלי משקפים של תורה, לא יכול האדם להגיע להכרת הנהגת הבורא, ואפלו בניסים הגדולים שנעשים עמו, לא יוכל להכיר ללא השקפה של תורה. ומקראות מפרשים הם בפרשת וארא – אמר רבי יחזקאל. שהרי תחלה נאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים – ועדין אין אתם מכירים בזה, והצלתי אתכם מעבודתם – ועדין כלום לא, וגאלתי אתכם – ושוב אין אתם יודעים אני כי אני ה', רק כאשר ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים במתן תורה, או אז וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, בקבלת התורה תקבלו מבט של תורה, ותדעו למפרע כי אני ה'".. .

 

"וידעתם כי אני ה'" (שמות ו, ז)

בעל ה'מסילת ישרים' כותב שאם האמונה היתה חזקה באדם, לא היה שייך שיחטא. כל הנסיונות היו בטלים . להלן דוגמא נפלאה והבנה בדברי ה'מסילת ישרים'. בא אחד לחברו ואמר: יש לי הצעה בשבילך, הצעה חד פעמית שאין תמורתה, איש אחד בעולם מקבל כזו הצעה! יש לי ולך אפשרות אמיתית להרוויח עכשיו שלושה מליון דולר! במזומן, על המקום. אבל יש רק תנאי קטן, משהו קטן – האיש התרגש: "נו, תגיד כבר את התנאי, אני מוכן הכל, מה בפיך?.. . אתה רואה פה את הבניין שש קומות? תעלה על הגג, תקפוץ למטה ! למטה?! – כן, אם תעשה זאת – כל הכסף שלך ! לאאא, לא צריך!… מה?! מה לא צריך? תחשוב רגע, כל כך מהר אתה מוותר על שלושה מליון דולר? אולי תנסה, תתייעץ עם מישהו ! אין מה לחשוב! זה בכלל לא נסיון בשבילי ! כאשר האמונה בקב"ה ובשכר ועונש איתנה, אין אפשרות לחטוא! הוא לא יקפוץ מהגג ויהרוג את עצמו, ואם יחטא – הריהו בגדר אנוס . זו המשמעות של אמונה בחיי היום יום. עם אמונה חזקה היצר הרע בטל .

 

"והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה" (ו, ח)

בספר "צידה לדרך" כתב מליצה נאה בדקדוק לשון הפסוק: בנוהג שבעולם, כשאדם נותן לחברו מתנה גדולה וחשובה – הוא מגביה ידיו עם המתנה כדי להראותה לעין כל, אבל אם היא מתנה קטנה ושפלה – הוא משפיל את ידיו ונותן את המתנה בצנעה . כמובן, גודלה וחשיבותה של המתנה נמדד ביחס לנותן. אדם מן השורה שבא לבר מצוה, אם הוא נותן צ'ק על סך שלושים שקל, אין לו ענין להראות זאת לכולם, אבל אם בצ'ק יהיה רשום סך אלף שקלים חדשים, אדרבה, ישמח שכולם יראו איזו מתנה מכובדת הביא . לעומת זאת, כאשר עשיר מופלג כדוגמת הברון רוטשילד בא לחתונה ונותן במתנה צ'ק על סך אלף ש"ח, הוא ודאי מתבייש בכך ואינו מעוניין לפרסם את הנתינה, אבל אם יתן נתינה כיאה למעמדו, צ'ק על סך חמישים אלף שקלים, ודאי ידאג לכך שהנתינה תונצח על ידי הצלם שבאולם.. . והנה, ניתן היה להעלות על הדעת, שאותה מתנה של נתינת הארץ על ידי הקב"ה, הלא היא מתנה קטנה ושפלה לפי ערך הנותן – שהוא הקב"ה, ולפי ערך המקבל – שהם אברהם יצחק ויעקב, על כן אמר הכתוב: "אשר נשאתי את ידי לתת אותה" כי מתנה חשובה ונכבדה היא, שגם מלך מלכי המלכים מתכבד בנתינתה . (ומתוק האור )

 

"ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה… הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים" (ו, ט – יב)

מפני מה לא שמעו בני ישראל אל משה ? הסיבה האמיתית היא: מקוצר רוח ומעבודה קשה. אם כן מדוע הקיש משה מכך שגם פרעה לא ישמע בקולו, הרי פרעה איננו קשור לסיבה זו ? אלא נראה שמשה רבנו תלה את האשמה בעצמו, וסבר שבני ישראל לא שמעו אליו מפני שהוא ערל שפתים, לכן משה רבנו חשש שגם פרעה לא ישמע אותו מאותה סיבה . (שפת אמת )

 

"הוא אהרן ומשה… הוא משה ואהרן" (ו, כו – כז)

פירש"י, "יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן לומר לך ששקולים כאחד . פעם שאלו תלמידיו את רבם ה"חוזה" הקדוש מלובלין זיע"א, איך יתכן הדבר שיהיו שני בני אדם שקולים ושווים בכל ממש, הלא אמרו (תוספתא ברכות ו) כשם שאין פרצופיהן שווים כך אין דעתם שווה ? השיב להם ה"חוזה", במה דברים אמורים, כשבני אדם מחזיקים עצמם ל"יש", דעתו דעה, וממילא אינה יכולה להשתוות עם דעה אחרת, ואילו משה רבנו ואהרן הכהן, אמרו שניהם יחד "ונחנו מה" , שניהם לא תפסו מקום, ובעיני עצמם היו חשובים פחות מעפר ואפר, לכן יכולים להיות שקולים ושווים בדעתם ממש .

 

"ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך" (ט, לג)

הגאון רבי בן ציון הכהן זצ"ל מצפאקץ שבתוניסיה, הזכיר בספרו 'יושיע ציון את דברי הגמרא (תענית ז.) שהגשמים נעצרים רח"ל בעוון ביטול תורה. וזה הרמז כאן בכתוב 'ויחדלו הקולות', כאשר חדלים הקולות של לימוד התורה חלילה, "הקול קול יעקב" – בבתי המדרשות, אזי ומטר לא ניתך ארצה'! בימי השבעה על מרן הראשון לציון הגר"ע יוסף זצוק"ל, הגיע לאוהל הניחומים רב חשוב מארה"ב בשם הג"ר דוד עוזרי שליט"א, שהיה מקורב למרן זצ"ל. הוא סיפר לבנים ולנוכחים סיפור מעניין על שקידתו העצומה של מרן זצ"ל. הוא סיפר, שרבינו התארח אצלו בביתו שבארה"ב, ובערב שבת שאל אותו רבינו אם יכול להראות לו את חדר השינה בו ילון . לאחר שהראה לרבינו את חדר אכסנייתו שאל רבינו אם יוכל לסדר באיזו דרך שיהיה אור קטן בחדר למשך כל הלילה, והוסיף לבקש שלא יהיה אור גדול כדי שרעייתו הרבנית ע"ה, תוכל לישון ללא הפרעה . לאחר בדיקה קצרה פנה הגר"ד עוזרי לרב ואמר שישנה אפשרות אחת, שבתוך הארון הגדול שבחדר יש אור קטן, ואם יפתח את הדלת יוכל ללמוד בלי להפריע את הרבנית בשנתה . רבינו בדק את האור ואמר כי הוא מספיק, אבל עדיין חשש שמא האור יפריע לרבנית. לאחר כמה שניות של מחשבה, התרצה רבינו והודה לו על הטרחה . והנה בבוקרו של יום השבת סיפרה הרבנית שהרב לקח כיסא, הכניס ו לתוך הארון, ואת הדלת סגר אחריו, וכך ישב ועסק בתורה כל הלילה… (מעין השבוע, קבלת שבת )

 

"ויט אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע" (ח, ב)

צפרדע אחת היתה, והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים (רש"י ) לכאורה, מדוע אם כן המשיכו המצרים להכות את הצפרדע? אומר הסטייפלר זצ"ל: מכאן כשמידת הכעס והנקמה בוערת באדם, כשרוצה להינקם מאויביו, אינו יכול לשלוט על עצמו, ואף כשרואה כשהוא מחזיר לחבירו הוא רק מפסיד מכך, אין הוא יכול להפסיק, מגודל הנקמה שבוערת בו .