לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף י״ט – כ״ב

גט בסימנים. אמר הבעל להחזיר גט לאשה. מצא שטר באחריות נכסים. מצא שטר שחרור. מצא שטר שכיב מרע ובריא.

דף י"ט – ע"א

רבה בר בר חנה היה שליח להביא גט ונאבד הגט ממנו ואמר שיש לו בו סימן שאינו מובהק וגם טביעת עין שמכיר כאדם המכיר חבירו בלי סימן והחזיר לו, ולא ידע אם החזירו לו משום הסימן וסוברים שמחזירים גט בסימן שאינו מובהק שגם הם סימנים מדאורייתא, או שהחזירו לו משום שהיה לו בו טביעת עין ומחזירים לצורבא דרבנן בטביעת עין.

מצא גט אשה אם אמר הבעל להחזיר לאשה מחזירים לה [באופן שאין חוששים שנפל מאחר], והגם ושמא כתב הגט בניסן ולא נתן לה עד תשרי והבעל מכר פירות נכסיה עד תשרי וכשמחזירים לה הגט היא תוציא מהלקוחות שקנו מניסן, שלמ"ד משנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות נמצא שהיא מוציאה כדין, ולמ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה כשהיא מוציאה מהלקוחות עליה להביא ראיה מתי בא הגט לידה.

מצא שטר חוב שיש בו אחריות נכסים לא יחזיר אפילו אם החייב מודה שלא פרע, וחוששים שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ולא אומרים שיביא עדים מתי הגיע השטר לידו וכדרך שאומרים בגט, שדווקא בגט יודעים הלקוחות להיזהר ולבדוק מתי הגיע הגט לידה ושמא החזירו לה כדי שתתגרש בו ושלא תתעגן ולא לגבות בו מלקוחות אבל שטר חוב יתלו הלקוחות שבית דין החזירו לו כדי שיגבה בו.

מצא שטר שחרור בזמן שהרב מודה שנתן לעבד להשתחרר בו יחזיר לעבד, והגם ששמא כתב לשחרר בניסן ולא שחרר עד תשרי וקנה העבד נכסים בין ניסן לתשרי ומכר בעליו וכשמחזירים השטר יוציא העבד מלקוחות שקנו בניסן, שלמ"ד זכות לעבד שיוצא מיד רבו לחירות לאביי זכה מיד בשחרור כשחתם השטר שעדיו בחתומיו זכין לו, ולמ"ד חוב הוא לעבד שיוצא מרבו צריך העבד להביא ראיה מתי הגיע השטר לידו.

דף י"ט – ע"ב

מצא שטר מתנת שכיב מרע ואמר הנותן שיחזיר למקבל מחזירים לו שאפילו אם כתב השטר לזה ולא מסר לו וחזר וכתב נכסים לאחר ומסר שטר שכיב מרע, אין המקבל ראשון מפסיד מן הדין בזה שאומרים שיחזיר למקבל שני שהרי אין מתנת שכיב מרע חל אלא במיתה ועד אז יכול לחזור בו בדין ולתת לאחר, ובנתן למקבל ראשון במתנת בריא אין המקבל ראשון מפסיד אם מחזירים השטר שכיב מרע למקבל שני שהרי כשיצאו ב' השטרות לפני בית דין יראו שמקבל ראשון זכה במתנת בריא בגוף הנכסים מכתיבת השטר, מת הנותן ובנו אומר שיחזירו השטר לא מחזירים, שיש חשש שהאב שכתב השטר ולא מסר והבן נתן במתנה לאחר מיתת האב ועכשיו רוצה לחזור בו ולכן אומר שיתנו לו שטר שכיב מרע שנמצא שהשטר שכיב מרע של אביו קודם לשטר הבן ויחלוקו הנכסים ביניהם, ולכן אין מחזירים לזה שהשטר נכתב על שמו אלא אם הבן יכתוב לו שטר מתנה משלו.

מצא שטר מתנת בריא ואמר הנותן שיחזיר למקבל הכתוב בשטר לא מחזירים, וחוששים שמא כתבו וחזר מלתת לו ולא נתן וכתב ומסר לאחר ועכשיו רוצה לחזור ממתנתו ולתת לזה שכתבו ראשון ולכן אומר שיחזירו השטר, ולכן אומרים לו שאם רוצה שיחזירו השטר יכתוב לו שטר חדש ואם נתנו כבר לאחר, יראו בית דין ששטרו של האחר קודם לו.

דף י"ט . יש טביעות עינא, אם יחזיר טריף לקוחות,

*************** 

 

מצא שובר שכתבה אשה התקבלתי. מצא שטרות. מצא שטר שיש לו סימן. מצא שלשה שטרות. מצא שטר בין השטרות. שובר שנמצא ביד לווה.

דף כ' – ע"א

מצא שובר שכתבה האשה לבעלה התקבלתי כתובתי, בזמן שהאשה מודה שכתבה כן יחזיר לבעל, ואין חוששים שמא כתבה כן בניסן ולא נתנה עד תשרי ולבינתיים מכרה כתובתה בטובת הנאה לאחרים ויוציא הבעל שובר שנתן לה כתובתה כבר בניסן ויפסיד הלוקח שקנה כתובתה כדין, לרבא משום שהמוכר שטר חוב יכול המלוה למחול ללוה וכן כאן אף על פי שמכרה כתובתה בזה שאומרת להחזיר לו מוחלת כתובתה, לאביי אין מחזירים שובר לבעל אלא אם כתובתה בידה להוכחה שלא מכרה כתובה לאחרים.

משנה . מצא איגרות ששמו בית דין נכסי לוה למלוה, איגרות מזון שקיבל עליו לזון את בת אשתו, שטר חליצה ומיאון בקטנה שהשיאוה אמה ואחיה ומיאנה בבעלה, שטרי בירורים שבעל דין זה בירר לו דיין זה ובעל דין השני בירר לו דיין אחר, וכל מעשה בית דין ואין בו חשש שהתחרט הרי זה יחזיר שאין בית דין כותבים שטר ראיה אלא אחר שכבר קיים מה שכתוב בשטר ואין בהם חשש פירעון.

דף כ' – ע"ב

מצא שטר שיש לו סימן הרי זה מחזיר כשנותן הבעלים סימן, כגון שמצא בכלי ויאמרו הבעלים שבכלי כך וכך מצאת, או מצא שלשה שטרות כרוכים זה בזה שראש כל שטר בסוף שטר חבירו ומכריז שמצא שטרות והבעלים נותנים סימן שהיו כרוכים, או שמצא שלשה שטרות באגודה שהיו שכובים זה על זה אורכו על אורך חבירו.

שלשה שטרות מקוימים של לוה אחד שלוה משלשה בני אדם יחזירם ללוה שבוודאי פרע והחזירוהו ללוה ואין חוששים שמא עדיין לא פרע ונפל מסופר המקיים השטרות שאין אדם משהה שטרות מקוימים אצלו, אבל אם אין השטרות מקוימים חוששים שמא נאבד ממנו מהמלווים כשהוליכו לסופר לקיים, ג' שטרות ממלווה אחד שהלווה לשלשה בני אדם ונכתב על ידי שלשה סופרים יחזיר למלווה שבוודאי ממנו נפל, אבל אם נכתבו על ידי סופר אחד חוששים שמא נפל מהסופר ועדיין לא הלוה להם המלוה.

מצא שטר בין שטרות ואינו יודע אם הלוה הפקיד אצלו או המלוה או שמא מקצתו פרוע ושניהם מסרו לו שיהא שליש ביניהם, יהא מונח בידו עד שיבוא אליהו.

שובר שנמצא ביד מלוה אף על פי שנכתב בכתב ידו פסול כיון שאינו מונחת ביד הלוה, ומלווה כתבו כדי שיהא מוכן בידו כשהלווה יבוא לפרוע שאם לא יתן לו שובר לא יפרע לו, אם יש עליו עדים אם השובר מקוים השטר בחזקת פרוע שבית דין אינם מקיימים שובר אלא אם כן פרע, אם אינו מקוים שואלים לעדים אם ראו הפירעון ואם אין העדים לפנינו או שאינם יודעים נאמן המלוה לומר שלא נכתב אלא כדי שיהא מוכן בידו לכשיפרע, ואם מצא השובר בין שטרות הקרועים השטר בחזקת פרוע שאם היה מוכן לו כשירצה לוה לפרוע לא היה נותן בין שטרות שלא צריך להם.

דף כ' . כתובות, כל מעשה ב"ד, כרוכין, כתב ידו,

************** 

 

שובר שיוצא מתחת ידי שליש או שנכתב לאחר חתימה. אלו מציאות שלו. יאוש שלא מדעת. מאימתי כל אדם מותר בלקט.  

דף כ"א – ע"א

שובר שיוצא מתחת ידי שליש נאמן לומר שהשטר פרוע, שהרי אין כותב שובר אלא מלוה והוא מסרו להשליש והאמינו.

שובר שנכתב בשטר חוב לאחר החתימה כשר, שאילו לא פרע הלוה לא היה המלוה נותן שיקלקלו השטר.

הדרן עלך פרק שנים אוחזין

פרק שני – אלו מציאות

משנה . מצא תבואה בשעת ובמקום אסיפת גרנות ונותר שם קב מפוזר בארבע אמות הרי אלו שלו כיון שיש טירחה מרובה לקבצם מפקיר הבעלים, ואיבעיא במצא חצי קב מפוזר בשני אמות אם הטעם שאינו מפקיר כיון שאין טירחה מרובה לקבץ או שמפקיר שהטעם שמפקיר קב בארבע אמות משום שאינו חשוב לטרוח קיבוץ של ארבע אמות וכל שכן חצי קב שאינו חשוב, קביים בשמונה האם אינו מפקיר משום שחשוב או שמפקיר משום טירחה יתירה, קב שומשום בארבע אמות האם אינו מפקיר משום שדמיהם יקרים או שמפקיר משום שיש טורח לאוספם יותר מחיטים, קב תמרים ורימונים בארבע אמות האם אינו מפקיר משום שאין טירחה יתירה לאוספם, או שמפקיר משום שאינם חשובים.

מצא דבר שאין בו סימן הרי הוא שלו שהבעלים מתייאשים, כגון מעות מפוזרות, עומרים קטנים ברשות הרבים שאפילו היו עליהם סימן הרי הוא נשחת מדישת בני רשות הרבים, עגולי דבילה, ככרות של נחתום, מחרוזות דגים, חתיכות בשר, גיזי צמר שגזוזות כשאר כל גזיזות המדינה, אגודות של פשתן מנופץ, ולשונות של צמר סרוק וצבוע ארגמן ומצויים הם.

כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז שיש בו סימן, מצא עגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות לרבי יהודה חייב להכריז שסימן הבא מאליו הוא סימן [ות"ק חולק עיין לקמן דף כ"ג.].

כלים חדשים שלא שבעתן עין לרבי שמעון בן אלעזר אינו חייב להכריז כיון שאין לבעלים בהם טביעת עין.

דף כ"א – ע"ב

נפל מן בעלים ומצא קודם שנודע לבעלים שנפל ממנו ונתייאש הבעלים לאחר שמצאו המוצא, אם יש בו סימן אינו יאוש כיון כשבא ליד מוצא לא היו הבעלים עומדים להתייאש ונתחייב המוצא בהשבה, ואם נאבד מהבעלים במקום שהים והנהר שוטפים את כל הנמצא שם אע"ג שיש בו סימן התורה התירו לו, אם אין בו סימן – לאביי אינו יאוש, כיון שאינו יודע שנפל ממנו, לרבא הוא יאוש, משום כשידע שנפל ממנו בוודאי יתייאש ונחשב יאוש משעה שנאבד.

המוצא מעות מפוזרות הרי אלו שלו, גם למ"ד יאוש שלא מדעת אינו יאוש, כיון שאדם עשוי למשמש בכיס כל שעה וקודם שמצא זה כבר נודע לבעלים שנפל והתייאש, וכן עגולי דבילה וככרות של נחתום שמרגיש בנפילתם מחמת כובד, וכן לשונות של ארגמן כיון שחשובים ממשמש בהם כל שעה ונודע לו בנפילתם.

כל אדם מותר בלקט אחרי שהלכו הנמושות ללקט [לרבי יוחנן היינו הזקנים שהולכים על משענתם בנחת, לר"ל הוא לקוטי בתר לקוטי] ושאר העניים כבר התייאשו לאחר שהם הלכו, ואף על פי שהעניים במקומות אחרים אינם יודעים שהנמושות כבר ליקטו אף על פי כן מותר גם למ"ד יאוש שלא מדעת אינו יאוש שהם מתייאשים מיד שיודעים שהעניים במקום ההוא לוקטים והעניים שבמקומות אחרים לא יגיעו לשם עד אחר שילקטו.

תאנים בדרך אפילו בצד שדה תאנים וכן עץ תאנה הנוטה לדרך ומצא תאנים תחתיה מותרות משום גזל גם למ"ד יאוש שלא מדעת אינו יאוש שכיון שהם חשובים בודק תמיד ויודע שנפל ומתייאש, ופטור מן המעשר שהפקר פטור מן המעשר, בזיתים וחרובים אסור גם למ"ד יאוש שלא מדעת הוא יאוש שאין הבעלים מתייאשים וממראיתו ניכר מי הבעלים, משא"כ תאנים שנמאסת בנפילה ואין חזותו ניכר.

דף כ"א . אין כללעדים, אבידת כריכות – ככרות, כלי אנפוריא, כל אדם מותרים בלקט,

*************** 

 

שטף נהר קוריו. כלך אצל יפות לעניין תרומה. הכשר לקבל טומאה.  

דף כ"ב – ע"א

גזלן ונהר שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן שהבעלים מתייאשים, ולמ"ד יאוש שלא מדעת הוא יאוש גם בגנב אע"פ שלא ידוע לבעלים שגנב ממנו כיון כשידע יתייאש, ולמ"ד אינו יאוש הוא רק בליסטים מזוין שנטלה ממנו בחזקה שמתייאש בשעה שגנב ממנו.

שטף נהר קורה עצים ואבנים ונתנו בשדה חבירו ויכול להציל על ידי הדחק אם הבעלים מרדפים אחריהם חייב להחזיר ואם אינם מרדפים אחריהם הפקיר וזכה בהם חבירו.

בעל הבית שעשה שליח לתרום ותרם שליח מן יפות ומצאו בעל הבית ואמר לו כלך אצל היפות אם נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה שגילה דעתו שרצונו כך, לא אמר כך אין תרומתו תרומה שסתם דעת בעל הבית הוא לתרום מן הבינונית, והרי הוא גזל שתרם מן היפות בלי רשותו, אם הבעל הבית הוסיף עליהם בין כך ובין כך תרומתו תרומה, ואם לא עשאו שליח כלל אפילו אמר כלך אצל היפות אין תרומתו תרומה, שנאמר 'כן תרימו גם אתם' 'גם' לומדים ששלוחו של אדם כמותו וצריך שליח כמו 'אתם' מה אתם אינם תורמים אלא לדעת אף שלוחכם לדעת.

אריס של מרי בר איסק נתן לאמימר ומר זוטרא ורב אשי פירות השדה של מרי בר איסק, מר זוטרא לא אכל גם לאחר שבא מרי בר איסק ואמר לאריס למה לא נתת לרבנן מהפירות, שדווקא בתרומה אם אמר כלך אצל היפות הוא גלוי דעת כיון שמצוה היא.

דף כ"ב – ע"ב

המעלה פירותיו לגג וירד ומצא עליהם טל ושמח אם עדיין עליהם הוכשר לקבל טומאה משום פסוק 'כי יותן מים על זרע' גם שהוא לא נתן המים, מצא לאחר שנגבו לא הוכשר שנאמר 'כי יתן' וקרי 'כי יותן' שצריך שיהא כי יותן כמו כי יתן והיינו שידע בנתינה והוכשר בעיניו ודווקא אם הטל עדיין עליהם ועדיין הם בנתינה.

אבידה ששטפה נהר מותרת אפילו אם יש בה סימן, שנאמר 'וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה' ואין חייב בהשבת אבידה אלא באבודה מהבעלים ומצויה אצל כל אדם יצאתה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם.

הלכה כאביי שיאוש שלא מדעת אינו יאוש, כיון שלומדים חיוב ופטור בהשבת אבידה מפסוק 'אשר תאבד ממנו' יש היקש חיוב השבה לפטור השבה, מה פטור השבה פטור כשאבודה ממנו ומכל אדם גם אם יש בו סימן אף חיוב השבה כשאבודה רק ממנו חייב בהשבה גם אם אין בו סימן אם לא נודע לו בנפילתה עד לאחר שהגיע למוצא.

תמרים שהשיר הרוח מותר, גם למ"ד יאוש שלא מדעת אינו יאוש  וגם אם לא ידע הבעלים שנפל וגם אם יש לו סימן מחמת חזותו, שבעלים כבר נתייאש קודם נפילה שיודע שהרוח משיר מהם והשקצים מזומנים לאכול, ואפילו אם יש באותה בקעה קרקע של יתומים שאין הפקירם הפקר, מותר שתולים שנפל מרוב דקלי הבקעה, ואם הדקלים באותה בקעה מוקף בגדר אבנים שאין שקצים ורמשים נכנסים לשם אסור.

דף כ"ב . בין כך תרומתו תרומה, בעה"ב כי תרום, בעינן כי יותן, כוותיה ביע"ל קג"ם, כריכות – ככרות ברה"ר,

***************